הואיל וכבר הבהרתי שהכל מבוסס על אינטואיציה אז
ברור שאין טעם שאציג לך אמירות נוספות, כי אפילו אם אציג לך עוד מאות אמירות כאלה (כגון "אני מתעב את הכיבוש" וכדומה) המעידות על הימנעותו של ליבוביץ מלנמק את התנגדותו לכיבוש (כדי לא לתת לאחרים הזדמנות לפרוך את ההנמקה) - בעוד שאתה תנסה לדחות נקודתית את כל אחת ואחת מהראיות שאביא מאותן אמירות, זה עדין לא ישנה את עצם ההתרשמות האינטואיטיבית שלי על דיעותיו בעקבות עצם המיכלול החבילתי של אותן אמירות. איך אמרו רבותינו? "לפעמים תירוץ טוב אחד יכול לתרץ חבילות של קושיות", והתירוץ האחד והיחיד - שמתרץ את כל הקושיות על נחרצותו העיקשת של ליבוביץ - הוא, שליבוביץ התנגד לכיבוש קטגורית - בלי שום קשר לתוצאותיו!
לגבי הזהירות הנדרשת מפני האפשרות, שהטועה באינטואיציה שלו - תולה ברבו: אכן, אבל הפרשנות שלי לכתבי ליבוביץ - אינה נתלית בכתבי ליבוביץ (וגם לא בליבוביץ עצמו) - אלא נתלית רק באינטואיציה שלי (לגבי הפרשנות הכי סבירה לכתביו ע"פ הבנתי), כך שחששך הוסר.
לגבי רפי רשף: אני לא יודע אל מה אתה מתכוון ב"שמאל מתון", אבל כשאני אומר "שמאל מתון" - אני לא מתכוון אל מה שאני מחשיב כ"שמאל מתון" - אלא אני מתכוון אל מה שהציבור הישראלי מחשיב כ"שמאל מתון". איך שלא יהיה, אם אתה חושב (כמוני) שליבוביץ הוא שמאל מתון, אז אני מסכים אתך שגם רפי רשף הוא שמאל מתון. אני מסכים על דבר אחד: קשה לעלות על דיעותיו הפוליטיות של רשף, כי הוא שדרן מקצוען (אולי מהמקצוענים שהיכרתי) - שעושה את מלאכתו נאמנה - ושבהחלט מצליח לשדר אוביקטיביות מעוררת כבוד והערכה, ואני בהחלט אומר זאת רק לשבחו. אבל חדי עין יוכלו להבחין בדיעותיו הסמויות מתחת למילים, ומתברר שהן אינן שונות מהותית מאלו של אחיו. על כל פנים, אני חוזר ומדגיש: אין ספק שהוא שדרן אוביקטיבי משכמו ומעלה, עובדה שלא קל לעלות על דיעותיו (כפי שאגב התחוור לי כעת גם מתוך חוות-דעתך שלך עליו).
לגבי צלי ויריב: מי שקצת מצוי בסוד העניינים יודע שהכל טקטיקה לצורכי תקשורת. לשלום עכשיו חשוב מאד להצטייר בפני הישראלים כתנועה ציונית פטריוטית, כי חשוב להם מאד לרכוש את אהדת הציבור. לכן, אל תמהר לקנות את הפנים המוחצנות הנמכרות לציבור ע"י דוברי התנועה וע"י מייסדיה. אגב, פעם שמעתי על כך שיחה של חתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן, שהיה לו ידיד, פרופ' אריאל רובינשטיין, איש תורת המשחקים, וממייסדי שלום עכשיו. אומן סיפר, שבאותה שיחה עם רובינשטיין, התרשם אומן סופית (אינני זוכר האם בעקבות הודאה מפורשת של רובינשטיין או רק בעקבות רמיזה שלו), שהכינוי "שלום עכשיו" שהודבק לתנועתו של רובינשטיין, נועד לצורכי שיווק בלבד, ושגם אילו מייסדי התנועה ידעו מראש שמאבקם לא ישיג שלום, הם לא היו מפסיקים ממאבק זה (וכמובן גם לא מהמשך השימוש בכינוי השיווקי של תנועתם).