אני חושב שענית בעצמך על השאלה שלך
למה שאר "הרוקרים שלי" לא עושים את זה? סוף סוף אתה מסכים שאחד העקרונות הראשיים של הפופ הוא ליצור מוסיקה שתהיה פופולרית על רוב הקהל ואתה שואל אותי למה "הרוקרים שלי" לא עושים אותו דבר? תן לי לחשוב שניה... אולי בגלל שרוק זה לא פופ? כנראה שעוד לא הסתגלת לעובדה שלא כל המוסיקה נוצרת עם שיקוליים כלכליים בראש ובראשונה. למה יש כל כך הרבה להקות רוק של תיכוניסטים? בגלל שהם רוצים להצליח ולמכור מיליונים? לא, בגלל שהם אוהבים מוסיקה, אוהבים את המוסיקה שלהם ונהנים ליצור מוסיקה. כנראה שזה בלתי נתפס בעיניך שאנשים מתעסקים במוסיקה כתחביב וכאופן ביטוי. אתה כל כך מתפלא למה "הרוקרים שלי" לא מתאימים את הסגנון שלהם כדי שיתאים לפופ ויצליח יותר ושואל למה הם לא מסיקים את המסקנה הכביכול ברורה שהם צריכים ליצור רוק יותר פופי ויותר פשרני כדי שיצליחו, אבל אתה למעשה זה שצריך את המסקנות כי אם אני לא טועה, להקות רוק יש כחול אשר על שפת הים (אני מדבר על יותר ממה שאתה רואה ב-MTV אירופה) ואלון ביבי יש רק אחד, כך שאני חושב שסטטיסטית אם רוב הלהקות לא מתפשרות על המוסיקה שלהן (דבר שהוא בכלל לא נכון) אתה צריך לנסות להבין למה זה קורה ולהסיק את המסקנות. עוד הערה: אם אתה לא יודע, רוב הרוק גם הוא ממוסחר, ועובר תהליך של צנזורה (לאו דווקא מילולית) לפני שהוא יוצא לשוק (ואני לא מדבר רק על לימפ ביזקיט, לינקין פארק ושאר להקות הווייט טראש שהן בכלל להקות פופ עם ראפרים ודיסטורשן). מה שאני מנסה להבהיר לך, ויכול להיות שיש אפילו התקדמות בנושא(!!!), זה שהפופ הוא סוג המוסיקה הממוסחר ביותר, בייחוד הפופ העכשווי שלמעשה בכלל לא משמש כאופן ביטוי אינדיבידואלי של הזמר אלא ככלי להשגת פופולריות וכסף. כל הרכב מוסיקלי שסוגר מחזור מכירות כלשהו של התוצרת המוסיקלית שלו הוא ממוסחר, כי אמן שרוצה להרוויח כסף מעיסוק במוסיקה למעשה מציג את המוסיקה שלו כסחורה ולכן המוסיקה שלו ממוסחרת. עוד הערה אחרונה לגבי הסיבה ש"הרוקרים שלי" לא מתאימים את הסגנון המוסיקלי שלהם לדרישות השוק (למרות שכבר ציינתי שזה לא נכון באופן כללי, אבל לצורך העניין רלוונטי יותר מהפופ) - להקות ואמנים שיוצרים מוסיקה כשמטרתם הראשית היא לבטא את עצמם וליצור משהו שהם גאים בו, הדבר האחרון שהם ירצו לעשות יהיה להתפשר על המוסיקה שלהם, כי אז כל ההשקעה שלהם ביצירה הלכה קפוט. זה אותו דבר כמו לצייר ציור ולבטא את עצמך ואח"כ לשנות אותו בגלל שהקהל לא אוהב אותו ולכן הוא לא נמכר. כמו שהמטרה הראשית של צייר כשהוא מצייר היא לבטא את עצמו ולא ליצור שילוב של צבעים שיימכר טוב כך גם מטרתו הראשית של מוסיקאי היא לכתוב שירים שיבטאו את רגשותיו ושהוא יהיה גאה בהם. ברגע שאתה נכנע לדרישות הקהל ואתה משנה את אופי היצירה שלך בהתאם לדרישותיו אתה מאבד חלק מעצמך ומאבד את האופי הייחודי שלך. תפקידו הראשי של כל סוג אמנות שהוא - ציור, פיסול, מוסיקה, כתיבת שירים וסיפורים, הוא לתת לאמן במה שתאפשר לו לבטא את עצמו. כל בילבולי הביצים שכתבתי בהודעה הזו נועדו כדי להסביר לך שמוסיקה נוצרת קודם כל כדי שהאמן יוכל לבטא את עצמו ויהיה גאה במוסיקה שהוא יוצר, ההיבט הכספי, למרות שהוא מאוד דומיננטי כיום, הוא משני ומטרתו היא לתת לאמן מוטיבציה להמשיך וליצור עוד ועוד מוסיקה. זה לא תקף לגבי תעשיית הפופ העכשווי, כי רוב לא זניח של האמנים לא שותפים בתהליך היצירה, ולמעשה הם בוחרים להיות "חלק" מעולם המוסיקה בגלל הרווח הכספי ולא היצירתי.