קבוצת הערות

[kung fu]

שיתוף לגבי משימה 12

לא הצלחתי למצוא רצון חזק לחתור למשימה הזו. כל פעם חלקים בי אומרים שיש דברים חשובים יותר לעשות. זהו לבינתיים. אעדכן אם יהיה שינוי.

 

[רונן המתבונן]

וזה נכון? יש דברים חשובים יותר?

מי מחליט מה? (מנסה להבין את עניין החלקים ומי צודק ומתי ואיך מנהלים את כל הסיפור הזה)

 

[o fri]

שיתוף וגם התלבטות מסויימת לגביי

השלמת המשימה הרביעית- מה שקורה לי זה שאני פוקחת עיניים כמה פעמים לפני שאני מתעוררת סופית. לפעמים עם רווחים של שעה או חצי שעה. פעמים רבות זו רק פעולה פיזית של עיניים נפתחות, אני לא ממש מתעוררת- המוח שלי ישן לחלוטין ולא מודע להתעוררות. בכל אופן אמרתי את המשפט פעם אחת אחרי כל פעם כזאת שהתעוררתי (כשהייתי מודעת להתעוררות), לפני שפקחתי עיניים. פעם אחת כשהתעוררתי בפעם הראשונה, (אחרי זה המשכתי לישון עוד וכשהתעוררתי שוב לא אמרתי). ופעם שלישית- בפעם האחרונה והסופית שהתעוררתי, שלפניה היו פקיחות עיניים לשנייה או פחות, מתוך שינה מעורבבת במודעות קלושה לפקיחת העיניים. מה אתם אומרים? מופנה במיוחד לטליה.

 

[דני קנוט]

אני לא הייתי מחשיב את זה לעצמי../images/Emo10.gif

ושיתוף-כבר ממש נמאס לי מהמשימה הזאת אאררר

 

[דני קנוט]

ומשהו מוזר

פעם פקחתי את העניים "הלא פיזיות" שלי לשבריר שניה לפני שפקחתי את העניים באמת (ולפני שאמרתי את המשפט). זה מרגיש בדיוק כמו לפקוח את העיניים, רק שבדרך כלל רואים מקום אחר מהמקום שנמצאים בו או שרואים את אותו מקום אבל לפעמים עם שינויים. כבר נתקלתי בתופעה הזאת בעבר, אבל רק ליפני השינה (בהתחלה חשבתי שאני פוקח את העיניים בטעות כי ראיתי את אותו חדר, עד שפעם אחת ראיתי את החתול שלי לידי וכשפקחתי עיניים באמת הוא לא היה שם)

 

[Talia E]

לא ממש הבנתי:

האם יצא שפקחת עיניים לפני שאמרת את המשפט? (פיזית. ולא משנה כרגע באיזה מצב תודעתי היית...) אם כן - לא בצעת את המשימה... כמו כן, אשמח אם תסכמי בצורה אחרת את מה שקרה כי לא הצלחתי להבין ממה שכתבת מה בדיוק התרחש...

 

[o fri]

כן. טוב, אז לא השלמתי.

מה שקורה זה לקראת הזמן שאני צריכה להתעורר, או לפעמים בגלל השעון, נפתחות לי העיניים מתוך שינה לחלקיקי שנייה. אני חושבת שאם הייתי רואה מבחוץ- אז הייתי רואה רק את החלק הלבן של העין. זה קורה לפני שאני מתעוררת. אז יום אחד מתוך השלושה זה קרה לפני שאמרתי- לפני שהתעוררתי. יום אחר התעוררתי, אמרתי, פקחתי עיניים. אחר כך שוב נרדמתי לאיזה שעה. כשהתעוררתי שוב- לא אמרתי.

 

[Talia E]

לגבי מספר התעוררויות בבוקר אחד

מה שנדמה לי שהגענו אליו כששאלנו את בן, זה שאם בפעם הראשונה אמרת ובפעם האחרונה אמרת, כנראה שזה בסדר (אבל לא ללכת לישון במיוחד כדי להגיד שוב

). אני חושבת שיש כאלה שהציבו סטנדרט גבוה יותר, של להגיד בכל הפעמים. לגבי פקיחת העיניים - גם אני התמודדתי עם דבר דומה. קלטתי בדיעבד באחד הבקרים (אחרי שכבר הספקתי לשמוח שהצלחתי במשימה

) שהעיניים שלי נפקחו טיפ-טיפה לפני כן, ממש לכדי ראייה מאד מאד מטושטשת... ובחרתי שלא להחשיב את זה. למיטב הבנתי - אם פקחת את העיניים, אפילו קצת, מבלי שאמרת את המשפט - לא בצעת את המשימה. המשימה כרוכה ב"לתפוס" את רגע ההתעוררות, להצטלל עוד בטרם פקיחת העיניים ולומר את המשפט מבלי לפקוח אותן כלל.

 

[אחת בדרך]

משימה ראשונה

אני יודעת שהשאלה כבר עלתה, ובכל זאת אני שוב שואלת: כמה זמן צריך לעמוד מול הדלת? אני עומדת ועומדת, השכנים עוברים ומסתכלים עלי כאילו אני משובשת קצת, החתולים מיללים סביבי רעבים ולא מבינים למה אנחנו בחוץ עדין, וסתם משתעממת מהצורה של הדלת, עד שנמאס לי להשתעמם ואני נכנסת הביתה. שום התנגדויות, שום מחשבות, שום רגשות לא עולים בי. להפך, לפעמים זה נראה כאילו הייתי יכולה פשוט לעמוד שם עוד הרבה יותר זמן אם לא היה נמאס לי (ולפני שאתם קופצים ואומרים שנקודת הנמאס לי היא הנקודה החשובה, אני רוצה להבהיר שגם אותה אני עוברת, לפחות בעוד דקה). מה שכן התחלתי לשים לב, זה להתניות שבגללן אני נכנסת הביתה - כדי לעשות דברים, כדי לא להיות בחוץ, כדי לסמן "V" על עוד יום שעבר וכדומה. האם אני בכיוון? תודה על תשומת לבכם אחת בדרך

 

[דני קנוט]

במאמר כתוב

לחקות לפחות שניה, עדיף כמה שניות, עדיף כמה עשרות שניות. אני די בטוח בזה שהאתגר במשימה הזאת הוא בעיקר לזכור לעשות אותה, והאיכות שבה עושים אותה היא פחות רלבנטית להשלמת המשימה.

 

[אחת בדרך]

אה ../images/Emo13.gif. תודה.

 

[דני קנוט]

בבקשה../images/Emo13.gif

 

[Talia E]

את בהחלט בכיוון לדעתי ../images/Emo13.gif

נראה לי שאם את חשה את המחשבות המובילות להכנס הבית לעשות דברים, שפחות נוח להיות בחוץ וכד' - אז את בעצם חשה את המחשבות של האינרציה, אלה שברגיל היו גורמות לך להכנס הביתה באופן אוטומטי לחלוטין. מציעה לך לבחור להשאר במצב הזה ולחוש אותן לפחות בחלק מהפעמים, אף כי כפי שדני ציין במאמר כתוב להשאר לפחות שנייה אחת (משמע - שתי שניות מספיקות

). את יכולה להפיק מההשארות הזו הרבה לדעתי: התבוננות על עצמך, הזכרות במה שאת עושה ולמה את עושה את זה (שמתי לב על עצמי שאם אני עושה משהו באופן אוטומטי - אני לא כל כך זוכרת בעצם את הדברים האלה, אלא נמצאת בשינה למחצה), מודעות לכוחות האינרציה ועוד - וכל אלה מובילים למצב ערות גבוה יותר. יש כאמור גמישות מסויימת לגבי הסטנדרט של החלק הזה של ביצוע המשימה, אך לדעתי סטנדרט גבוה יותר בחלק הזה (כאמור, לפחות בחלק מהפעמים) יביא לביצוע קל יותר לדעתי של החלקים הבאים

 

[Talia E]

אגב,

גם לי יצא לחוות את החתול שמיילל ורוצה כבר שאכנס כשעמדתי מול הדלת. הרגשתי את הלחץ המסויים להכנס כבר ולהיות אתו כבר ובחרתי לא לפעול מתוכו מיידית, אלא לחוש אותו, להתבונן בעצמי, על תחושותיי, על מה שאני עושה באותו רגע... - כל אלה עזרו לי להתעורר מעט וברגע שהתעוררתי מעט גם ה"לחץ" פחת.

 

[אחת בדרך]

תודה ../images/Emo13.gif בנתיים אני בברדק טיפה...

מולהדלת זה מקום מעניין לשאול את עצמי "מי אני, מאין אני באה ולאן אני הולכת"...אני בחרתי בכל זאת להתבונן קצת בדלת ובתחושות שלי, גם אלו שמקושרות לי לשעמום. אבל אם כבר התחלתי, נורא בא לי להתלונן...(או שזה שייך לשרשור קשיים? לא נראה לי מספיק רציני כדי לקבל את החותמת "קושי"). הצלחתי ארבעה ימים תמימים לשמור על העירנות, ובבוקר החמישי יצא שנכנסתי ויצאתי שלוש פעמים ברציפות מהבית. בפעם השניה שנכנסתי חזרה תפסתי את עצמי רק כשהמפתח כבר היה ממש בפנים, ובכל זאת חיכיתי עוד חצי דקה לפני שנכנסתי אבל בפעם השלישית "ויתרתי" לעצמי מיד כשנעמדתי מול הדלת והחלטתי שנמאס לי לעמוד שוב ושוב מול הדלת, כל דקה, וסבב שלם של תירוצים והצדקות ולמה בכל זאת אני בסדר... בקיצור, מאז אותו יום אני מצליחה לזכור רק פעם אחת מכל שלוש פעמים שאני נכנסת הביתה, גם אם 20 מטר לפני הדלת עוד הזכרתי לעצמי לעצור לעמוד. אז זהו. ותודה על תשומת ליבך. אחת בדרך

 

[Talia E]

../images/Emo13.gif

אצלי יש בהחלט תנודה בין תקופות ערניות יותר ופחות ויתכן שעכשיו חווית תנודה כזו; ההוויה שלנו פחות רציפה ממה שנדמה לנו לעתים... לדעתי "תחושות השעמום"/נמאס לי ושלל המחשבות הן איזשהו מנגנון שקשור לשינה. אולי יעזור לך לנסות להיות נוכחת יותר ברגע - לקלוט שזו את ואת חיה וזה מה שאת עושה עכשיו... נסי להכנס להווה - לראות שלמעשה יש רק אותו ולעשות את המיטב שלך בתוכו.

 

[אחת בדרך]

טוב. תודה ../images/Emo13.gif

תנודות, אני בהחלט הייתי מגדירה את זה ככה... יום יומיים אני מצליחה "להחזיק את עצמי", ואז באה מתקפה של תירוצים, דחיות, התקפלויות, התעצלויות והתעצבנויות. למרות שאני יודעת שאלה מתקפות הפחדה של יצור גווע, זה לא הופך את העניינים ליותר פשוטים לטיפול או יותר מהירים לסיום, להפך. לפעמים זה נראה כאילו הגלים הופכים גבוהים יותר ויותר ככל שאני מאיימת עליהם... תודה על תשומת לבך. אחת בדרך

 

[Talia E]

אכן... אבל נהדר שיש לך את

היכולת להתבונן על זה ולא להזדהות עם הרגשות והמחשבות הללו בצורה מוחלטת

 

[זה קל זה פשוט]

שיתוף לגבי המשימה הרביעית...

והשלמתה: יששש! וואו, זה היה מאתגר כל כך. בעיקר להמשיך ולשמור את ההתכוונות הזאת לאורך כל הזמן הזה. פווו. מה שעזר לי מאד היה הצבת מטרה לגבי זה, עד לתאריך מסויים. זה אמנם לקח כמה פעמים, אבל זה עזר לכוון את המערכת שלי לכנס את המשאבים שלה לכיוון מסויים. היה עוד משהו שעזר. לקלוט שאני יכולה בשלושה ימים האלה פשוט לחרוג ממנהגי ולא לחזור לישון שוב ושוב ושוב במין התעוררות איטית כזאת. אלא פשוט להתעורר אחרי פעם אחת וזהו. זה כולה שלושה ימים

 

[Talia E]

../images/Emo45.gif ../images/Emo13.gif