קוהלת והצד האפל- חלק א'.

[brotos]

קוהלת והצד האפל- חלק א'.

את הרעיון הראשוני לכתוב על הקוים המקבילים בין ספר קוהלת, אחד מחמש המגילות בתנ"ך ו'הצד האפל של הירח', אחד מהאלבומים המיתולוגיים והאלמותיים בתולדות המוזיקה הפופולרית, מעשה ידיהם של חברי 'פינק פלויד', קיבלתי לאחר שציףציף הזכירה את העניין כדרך אגב באחד מהשירשורים לאחרונה בפורום. עם ספר קוהלת נפגשתי בפעם הראשונה בחיי לפני כחודש, במהלך לימודי בישיבה. היום הוא מלווה אותי כמעט בכל מעשה שלי. עם dark side נפגשתי לפני כשנה, ואני מודה שלא התלהבתי ממנו במיוחד. אבל זה לא לעניינו כרגע. יש קווים מקבילים בשתי היצירות (מעתה, זה יהיה שמם של קוהלת ו'הצד האפל, כשאזכיר אותם ביחד), אך גם כמה תפישות מנוגדות. בנוסף, יש נושאים שבאחת היצירות מדובר בה, ובשנייה אין היא מוזכרת. אני חייב להודות שיש שיר אחד שהתקשתי מאוד בהבנתו (us and them), כנראה בגלל עירוב הנושאים המדוברים בו וה"עימעום" המכוון של הנושא בו הוא עוסק. לכן, הוא לא יהיה מוזכר. אני הצלחתי לזהות ארבעה נושאים מקבילים בשתי היצירות: 1. ההלל לחיים הפשוטים, הארציים. 2. זמן 3. ממון 4. ה"מכניות" של העולם- כלום לא משנה. הבה ננסה לנתח כל אחד מהארבעה: 1. תעשה טובה, אל תנסה להבין ת'עולם קוהלת מנסה ללמוד, לחקור, לתת את התשובות לכל שאלות העולם אך מוצא דיכאון: "וְנָתַתִּי אֶת-לִבִּי, לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, עַל כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, תַּחַת השמיים" (א,יג)... "רָאִיתִי, אֶת-כָּל-הַמַּעֲשִׂים, שֶׁנַּעֲשׂוּ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ. טו מְעֻוָּת, לֹא-יוּכַל לִתְקֹן; וְחֶסְרוֹן, לֹא-יוּכַל לְהִמָּנוֹת" (יד-טו). זוהי אחת הטרגדיות הגדולות של זמננו. אותה הבנה שאי-אפשר לתת תשובות רציונאליות על כל השאלות. זהו הפוסט-מודרניזם, שהחליף את המודרניזם הנאור והשכלי. וההבנה הזו היא טרגדיה עצומה עבור קוהלת, הלא הוא שלמה בן דוד- מלך בישראל, שנכנס לדיכאון עמוק. ואז הוא מגלה את התשובה.היא כה פשוטה, ממש מתחת לאפו. פשוט אל תבין: "כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב" (א,יח). וברגע שאתה משתחרר מכבלי היומרה הזו- להבין את כל העולם בצורת חקירה שכלית ולרדת לסוף דעתו של הבורא, ופשוט מאמץ לך חיים נוחים ופשוטים [כן, בדיוק כמו אחרונת הבהמות- "ומותר אדם מן הבהמה אין" (ג,יט)] אז אתה נהנה יותר. דו לס, ליב לונגר. אין פה עניין פשוט של הנאה, אלא הדרך היחידה של האדם לחיות, בלי להיכנס לדיכאון ללא-מוצא. וכאן נכנסת הצלע השנייה באנאלוגיה: "הצד האפל של הירח"- גם מי שכתב את האלבום הזה- הווה אומר, בעיקר רוג'ר ווטרס- תוך סמיכת ידם של שאר החברים על הטקסטים, שולח אותו מסר: תיגע בעולם, תחווה אותו: "Breathe, breathe in the air Don't be afraid to care Leave but don't leave me Look around choose your own ground For long you live and high you fly And smiles you'll give and tears you'll cry And all you touch and all you see Is all your life will ever be Run, rabbit run Dig that hole, forget the sun, And when at last the work is done Don't sit down it's time to dig another one For long you live and high you fly But only if you ride the tide And balanced on the biggest wave Breathe) You race toward an early grave מילים מצמררות ממש, לדעתי. זוהי תובנה שמגיעה מאדם בסוף שנות ה-20 שלו. תובנה שמגיעה מאחד שמבין שהחיים מתמוססים לו בין האצבעות. שצריך להספיק לחיות. לחיות באמת. ומה קוהלת אומר על זה? אותו דבר, בערך: "אֶת-הַכֹּל עָשָׂה, יָפֶה בְעִתּוֹ; גַּם אֶת-הָעֹלָם, נָתַן בְּלִבָּם--מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא-יִמְצָא הָאָדָם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר-עָשָׂה הָאֱלֹהִים, מֵרֹאשׁ וְעַד-סוֹף. יב יָדַעְתִּי, כִּי אֵין טוֹב בָּם--כִּי אִם-לִשְׂמוֹחַ, וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו. יג וְגַם כָּל-הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְרָאָה טוֹב בְּכָל-עֲמָלוֹ--מַתַּת אֱלֹהִים, הִיא. יד יָדַעְתִּי, כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם--עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף, וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ" (ג,ט).; וכל מילה, בעצם מיותרת. תובנה שכל "מסעודה משדרות" תוכל לשנן לך. נקודות המוצא בשתי היצירות שונות, אך התחושה דומה: העולם הזה גדול עלינו. פשוט יש עולם וזהו. אז תשמח, תחייה את הרגע, תנשום את האוויר, תהנה מהדברים הקטנים בחיים. קוהלת מקשר את הכל לבורא עולם, ווטרס לא מזכיר כלום, אולי כי הוא לא מאמין שזה כל-כך קשור אליו. בכל אופן, הסיפור דומה בשני היצירות. טיעון פוסט-מודרני קלאסי, בלי שמץ של התנצלות.

 

[brotos]

המשך

2. על זמן וצרות אחרות שתי היצירות מתייחסות למימד הזמן בחיינו, אך בשני גישות מנוגדות האחת לשנייה. יש לי בעיה כלשהיא עם ההבנה של השיר הזה (המדובר הוא כמובן על טיים): כלומר, הבעייה היא אצלך, שאתה מתעצל, מחכה להזדמנות בלי לקחת אותה, או שמא הבעייה היא בקצב המהיר-מדי שבו מתנהל העולם המודרני? הנה המילים לשיפוטכם: Ticking away the moments that make up a dull day You fritter and waste the hours in an off hand way Kicking around on a piece of ground in your home town Waiting for someone or something to show you the way Tired of lying in the sunshine staying home to watch the rain You are young and life is long and there is time to kill today And then one day you find ten years have got behind you No one told you when to run, you missed the starting gun And you run and you run to catch up with the sun, but it's sinking And racing around to come up behind you again The sun is the same in the relative way, but you're older And shorter of breath and one day closer to death Every year is getting shorter, never seem to find the time Plans that either come to naught or half a page of scribbled lines Hanging on in quiet desperation is the English way The time is gone the song is over, thought I'd something more to say באיזהשהוא מובן, השיר נחלק לשניים: ביזבוז טיפשי של הזמן בישיבה מטופשת בבית. זוהי הביקורת הראשונה: המחשבה (שמיוחסת כאן לאדם צעיר) הזאת של -"יאללה, בוא ניקח את הזמן", ולאחר מכן ההבנה שהחיים שלך פשוט הולכים לאיבוד. והחלק השני הוא לאחר שאתה מבין ש"איחרת את הרכבת" ועכשיו נועדת לרדוף אחרי האירועים, ללא הצלחה. זהו מעבר אינטילגנטי לביקורת השנייה בשיר: קצב החיים מהיר מדי, אתה, האדם המודרני והפשוט, פשוט מאבד שליטה על חייך, על האירועים המרכיבים אותם, ונאבד. לקוהלת יש הסתכלות אחרת על הזמן: "א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. ב עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד. ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים; עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם." (ג,א-ח). קוהלת חושב כי אין לדחוק בזמן, משום שהכל קבוע מראש, ולכן אין לנו לנסות לשלוט בו. זהו אחד הקטעים הידועים מהתנ"ך, לדעתי בגלל היופי הספרותי שלו: ההעמדה והניגוד של כל פועל בסיסי בחייך. יש ניגוד בין הקטע הזה לחלק הראשון בTime: באחד (Time) נטען כאילו צריך לנסות לעשות וליזום בחייך, ולא לחכות שמישהו יראה לך את דרכך (כך, מילות השיר) ובשני (קוהלת), ההיפך: לכל דבר יש זמן. אתה, מבחינת קוהלת, יכול לחכות פשוט שיקרו הדברים [כאן אני חייב לסייג את עצמי: קוהלת הוא ספר עם דעות רבות, מצבי רוח משתנים והמון פירושים. יכול להיות שדברי הם הבל מוחלט. ציף כבר תתקן]. בקשר לחלק השני בTime: טוב, אז הוא כבר מתאר את העולם כמו קוהלת, אך בניגוד אליו זהו סדר דברים שלילי ופוגע. 3. מרבה נכסים, מרבה דאגה מי באמת צריך כסף? אתם לא צריכים, אומר ווטרס- תנו את הכל לי... ובאמת, יש פה מידה מסויימת של אירוניה- פינק פלויד עשו הרבה כסף על השירים נגד הכסף. צביעות? תלוי את מי שואלים. גם קוהלת וגם ווטרס מתייחסים באופן שלילי ודומה למוסד רדיפת הממון שאופייני כל כך לאותו קוף מתקדם-אבולוציונית, שנקרא בשם הקוד- 'אדם'. בשיר הקלאסי- Money - מגיעה ההתייחסות לכסף: Money, get away Get a good job with more pay and your O.K. Money it's a gas Grab that cash with both hands and make a stash New car, caviar, four star daydream, Think I'll buy me a football team Money get back I'm all right Jack keep your hands off my stack Money it's a hit Don't give me that do goody good bullshit I'm in the hi-fidelity first class traveling set And I think I need a Lear jet Money it's a crime Share it fairly, but don't take a slice of my pie Money so they say Is the root of all evil today But if you ask for a rise it's no surprise that they're giving none away שיר עוקצני מאוד, נגטיבי באופיו, "רע". תוך שימוש בסרקאזם אופייני לתקופה המאוחרת שלו, ווטרס מבקר את כל האתוס של הממון בעולם הקפיטליסטי בו הוא חי. תקנה מכונית פורשה, תקנה קבוצת כדורגל, תקנה מה שתרצה זה לא יתן לך כלום. אתה רק מסריח יותר משחיתות ותאוות ממון. ווטרס מגדיל ואומר- הכסף הוא שורש הרוע בעולם. אכן, אירוניה רבה טמונה בבחינה רטרו-ספקטיבית על השיר. קוהלת אומר דברים דומים באופן מפתיע לדבריו: "הִגְדַּלְתִּי, מַעֲשָׂי: בָּנִיתִי לִי בָּתִּים, נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים. ה עָשִׂיתִי לִי, גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים; וְנָטַעְתִּי בָהֶם, עֵץ כָּל-פֶּרִי. ו עָשִׂיתִי לִי, בְּרֵכוֹת מָיִם--לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם, יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים. ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וּבְנֵי-בַיִת הָיָה לִי; גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי, מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם. ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב, וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת; עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת, וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם--שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת. ט וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי, מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם; אַף חָכְמָתִי, עָמְדָה לִּי. י וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי, לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם: לֹא-מָנַעְתִּי אֶת-לִבִּי מִכָּל-שִׂמְחָה, כִּי-לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל-עֲמָלִי, וְזֶה-הָיָה חֶלְקִי, מִכָּל-עֲמָלִי. יא וּפָנִיתִי אֲנִי, בְּכָל-מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי, וּבֶעָמָל, שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת; וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (ב,ה-יא)"...[קודם כדוגמא אישית]...."מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם-מְעַט וְאִם-הַרְבֵּה יֹאכֵל; וְהַשָּׂבָע, לֶעָשִׁיר--אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ, לִישׁוֹן" (ה,יא) [וכעת, כדוגמא כללית]. גם קוהלת, גם ווטרס, לשניהם אותו מסר פשוט: כסף זה כלום. ולא רק שהוא כלום, הוא גם מזיק. אז מה? תתנו אותו לי?

 

[brotos]

חלק אחרון

4. מה שהיה, הוא שיהיה אכן, הסיכום העצוב של קוהלת לעולם. האמת, מדכא באופן מה. לא קורה שומדבר חדש ["דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (א,ד)] , הכל עייף ויגע ["כל הדברים יגעים" (א,ח)], ובכלל אין למה לעמול ["וְסַבּוֹתִי אֲנִי, לְיַאֵשׁ אֶת-לִבִּי--עַל, כָּל-הֶעָמָל, שֶׁעָמַלְתִּי, תַּחַת הַשָּׁמֶש"]. תחושה של ייאוש עומדת באוויר ["וְשָׂנֵאתִי, אֶת-הַחַיִּים--כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: כִּי-הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוח"], ואין פיתרון ממשי באופק. פה הנושא הזה, שאני הגדרתי אותו כנושא עצמאי, מתחבר עם הנושא הראשון שהזכרתי (אי אפשר להבין את העולם, תחיה חיים פשוטים וכו'). תשובת ווטרס: השיר האחרון, המופלא כל כך, Eclipse: All that you touch All that you see All that you taste All you feel All that you love All that you hate All you distrust All you save All that you give All that you deal All that you buy Beg, borrow or steal All you create All you destroy All that you do All that you say All that you eat And everyone you meet All that you slight And everyone you fight All that is now All that is gone All that's to come and everything under the sun is in tune but the sun is eclipsed by the moon כל הדברים האלה שאתה עושה (או לא עושה) לא משפיעים על האיזון התמידי מתחת לשמש. הביטוי הזה - "Under the sun", כלומר "מתחת לשמש" - הוא ההוכחה האחרונה והברורה כי יש קשר- מקרי או לא- איזה חוט שמחבר בין שלמה של לפני 3,000 בירושלים לווטרס של לפני 30 שנה בלונדון. ואולי העובדה הזאת, שתמיד בני אדם מגיעים לאותה מחשבה, היא ההוכחה כי אין חדש תחת השמש, למרות הכל. אגב, יש "קאטצ'" בסוף השיר- השמש "לוקה" ע"י הירח. אולי זהו פתח לשינוי. לא יודע.

 

[brotos]

רק הערה...

רציתי בהתחלה לכתוב משהו מקיף יותר, אבל תצטרכו להסתדר אם זה. גיליתי שאין לי כוח להשקיע. זהו, אני רוצה לשמוע עוד דעות.

 

[הכבאי האמיץ]

אחי...

קטע ענק. איזה יופי! אחי, אתה חייב לדאוג שזה יכנס לשילובון אם לא ל"משלב". ואני עוד חשבתי שאתה סטלן איכזבת אותי. לא יאמן מה אביה עושה לאנשים. אולי כדאי שגם אני אתחיל ללמוד.

 

[brotos]

אריה, אותך לרב יואל.

במקום לסיים מסכת שבת, אתה מסתובב בפורומים וכותב שטויות. נו, באמת! ואביה יכול לגרום לכל מיני אנשים לעשות כל מיני דברים. אתה יכול לראות את הבנים שלו, לדוגמא (ומה עם הבנות?

). עזוב, אל תתחיל ללמוד, רק רע ייצא מזה. ניפגש כבר.

 

[melancholy man]

כל הכבוד ברוטוס!

כתבת מאוד יפה, אני אנסה להתיחס יותר בכובד ראש לתוכן עצמו מחר או מחרתיים (מה לעשות צריך גם לעבוד). זה גם יהיה מאמר כמובן בקרוב. סחה!.

 

[brotos]

תודה בחוריקו

 

[brotos]

אה, ועוד משהו

ברגע שאתה מתחיל לנתח את קוהלת, אתה נידון לתיסכול תמידי: על כל דבר שהוא אומר, הוא סותר את עצמו. לאורך כל הכנת הכתבה הרגשתי שאני רודף אחרי הזנב של עצמי. למעשה, התיכנון שלי היה לעשות עוד תוספות (ואני ייתן, בימים הקרובים- כך אני מקווה, או תוך כדי הדיון בשירשור הזה), אבל זה נמשך עוד ועוד ורציתי לעלות כבר את זה, והתעצלתי... בקיצור, זה מובן. כשאני חושב על זה, יש פה עכשיו קרקע פורייה לדיון מרתק על מילות האלבום, על האבולוציה הטקסטואלית של ווטרס (מדל-דארק סייד-החומה). זה מרתק ממש. אגב, רציתי להעיר שפרוייקט השירים והדיסקוגרפיה בשאלות הנפוצות עזרה לי, ועל כך אני מודה לכם.

 

[ציףציף1000]

יפה מאוד!

ניתוח מעניין מאוד. כמובן שזה לא מקרי שיש דמיון בין DSOTM לבין קוהלת. ווטרס קרא את הספר (וספרים נוספים) באותה תקופה, והושפע ממנו. ההבדל העיקרי, לדעתי, בין מסקנתו של קוהלת לבין מסקנתו של ווטרס, היא שאצל קוהלת לא הכל "צד אפל", נהפוך הוא. קוהלת מכיר בריבוי הפנים של החיים, בהיותם גם שחוק וגם דמע (לכל דבר יש עת וכד'). קוהלת חושב שהחיים הם בני חלוף, ולמעשינו אין הד בדורות הבאים (הבל הבלים), אבל הוא אינו בדעה שהחיים עצמם הם חסרי תוחלת, חסרי טעם. ווטרס קרוב לחשוב כך, לפחות ב-Eclipse. נכון כתבת, שווטרס ב-Time מאיץ בנו לנצל את הזמן, כי הוא חולף כל כך מהר. ווטרס אמר, בראיונות רבים, שהשיר מבטא את תחושתו בגיל 29, כאשר הבין פתאום שאלו החיים האמיתיים, לא הכנה לחיים עתידיים כלשהם. היינו, עלינו לחוות את ההווה, ולא להתכונן לעתיד מעורפל כלשהו. בכך המסר שלו דומה לזה של קוהלת, לטעמי.

 

[brotos]

הוא אמר זאת?

הוא אמר שהוא קרא את קוהלת? אם כן, אילו עוד ספרים הואקרא אז? (חוץ מחוות החיות...). אגב, התירגום (שאני מכיר) של התנ"ך לאנגלית הופך אותו להרבה יותר "יבש", הרבה פחות "יפה" (ושלמה ידע לכתוב יפה). כשקראתי את הטקסטים של dsotm לעומק יותר, הבנתי מדוע הוא כה פופולרי: המיליפ שלו הם עממיות מאוד, ארציות. נכון, כמו בmeddle, אך פה מתגנבת לראשונה הביקורת, השלילה והאנטי. לא המלצה אלגנטית לחיים פשוטים, אלא תחילה של ביקורת גלויה כנגד מוסדות ואנשים שפוגעים, לדעת ווטרס, בשקט. ביקורת זו הגיע לשיאה בתקופת ה"חומה" ולאחריה.

 

[SMILE 4 NOTHING]

../images/Emo45.gif../images/Emo39.gif קבל ח"ח!!

יו ברוטוס!! אהבתי ממש! ואני בד"כ לא כותבת כאן ורק קוראת, אז אם החלטתי גם לכתוב,זה אומר שהתרשמתי...

הקשר בין דארק סייד לקהלת זה משהו שתמיד ניסיתי להוכיח לכל מיני אנשים (שלא מכירים את פינק פלויד) וזה בדיוק הדברים שכתבת! וכמובן שגם הוספת לי כמה דברים, וזו אחלה כתיבה!

 

[brotos]

וואו, תודה.

מחמם את הלב, באמת.

 

[melancholy man]

במקום הודעה שנמחקה

הייתה כאן הודעה עם המילים ל TURN TURN (TURN)( של ה byrids והיא נמחקה, להזכירכם אין להעתיק לפורום מילים של שירים שלמים, אם לא מתבצעת פעולה של ניתוח שירים (למי שלא הבין, מה שברוטוס עשה זה ניתוח). ורק למען הצדק ההיסטורי, השיר המדובר של הבירדס הוא קאבר לשיר של זמר העם האמרקאי הגדול פיט סיגר ומי שממש רוצה הנה השיר בקישור (זה כאמור מותר), אגב, להבא לא תבוא גם הודעת הסבר.

 

[נימרודל]

ניצנוווש!

יפה מאד רואים שהשקעת אני אוהבת שאתה כותב, ואני אוהבת לקרוא את מה שאתה כותב ישר כוח!

 

[brotos]

אוי, עידית... נו...

 

[נימרודל]

"נו..." מה?

מואה!

 

[brotos]

נו, לא לפני כולם.

 

[oribarak]

זהו עידית...

את רוצה שאני אקנא???

 

[נימרודל]

חיחי... ברור שלא... ../images/Emo13.gif

אבל חבל לך לבזבז עלי קנאה.