כבר יצא לי מכל החורין
חיפוש אקראי ברשת העלה כמה עובדות מעניינות: הגפילטע, מסתבר, מוכר כבר מאות שנים לתושבי איי קומראן. אלו מתפרנסים כידוע מדיג דולפינים, ולעיתים קורה שטונה חסרת מזל מסתבכת ברשת ונופלת קורבן למלתעותיהם של הילידים הרעבתנים, תופעה המקוממת אלפים של פעילי גרינפיס עצבניים. בשנת 63 גילתה משלחת חוקרי טבע סקנדינאבית בשוק המרכזי של קומראן בעל חיים מוזר, אפרפר, עם כתום. חקירתם העלתה שמדובר בזן נדיר, שאינו נמכר למאכל. על פי האמונה המקומית הרי שעצמותיו הטחונות של הדג מחזקות את כוח הגברא, והכתום שלו בריא לעיניים, כי הוא עשיר בויטמין איי. לאחר שאספה משלחת המחקר את כל הממצאים שבה באנייה "בריגיט" לאירופה. אלא שתקרית מצערת קרתה בזמן ארוחת הערב, וזה קרה בדיוק בשעה בה חגגו מיליוני יהודים את ליל הסדר. באמצע הארוחה חש היינריק לאסה, יועץ ראשי לסגן מנהל המשלחת, מין בחילה קלה וסחרחורת. חבריו, שחשדו בו כי הוא מנסה להתחמק מתורנות צחצוח סיכות העניבה, התעלמו ממנו בבוז. היינריק השתעל דקות ארוכות ולאימת הנוכחים פרץ מחזהו המדמם יצור אפרפר, עם כתום, ונעלם בבטן האנייה. מיותר לציין שבאותו ערב את סיכות העניבה ציחצח ביורן. היה ים סוער, התורן חרק, אך בסופו של מסע, כשעגנה "בריגיט" בנמל בשטוקהולם, נחרדו פועלי הנמל לגלות שכל מלחיה נרדמו כולם. "אם לא יעורו כל מלחיה", הכריז ראש עיריית שטוקהולם, "נאשים את היהודים גם בזאת". אמירה זו גררה בעקבותיה סנקציות חריפות כנגד הקהילה היהודית השלווה. רבני העדה נאסרו, סוחרי הנשים הוגלו, מוכרי השווארמה נודו, מוכרי התמונות נושלו, חנויות התכשיטים הוחרמו. האווירה כולה היתה רוויית אטישמיות. היתה זו תחילתו של עוד פרק שחור בהיסטוריה היהודית. (בבליוגרפיה: "מצעד האיוולת"\ברברה טוכמן, "הרצון לעצמה"\ניטשה, "קופיקו בקיבוץ"\תמר בורשטיין-לזר) ואפרורפו ארוחת החג של יום השואה, רציתי להעיר שכל מה שאני מבשל ביום השואה ממילא יוצא שרוף. ועוד הערה אחרונה: תמיד חשדתי שאודי הוא אישה. הוא היה נחמד מדי. אני מנצל את ההזדמנות הזו להתוודות שגם אני בעצם אישה. ואני מתחיל לחשוד גם שקפת, אם כי זה עדיין לא מבוסס.