אני מתיחס ישירות
למקור שהצגת כאן
במלים שלך עצמך, אז מה הבעיה שלך, דלעת1000? כאמור, אני מתיחס ישירות
למקור שלך: http://www.mechon-mamre.org/i/5203.htm ובו כתוב: "דבש דבורים ודבש צרעים, מותר--מפני שאינו מתמצית גופן, אלא כונסין אותו מעל העשבים בתוך פיהן ומקיאות אותו בכוורת" אנו רואים "כונסין", "עשבים", "מקיאות" "כונסין" פרושו אוספים. מוסכם? "עשבים" לבטח אינו "עצים". מוסכם? משמע חז"ל לא ידעו על אסוף צוף מפרחי עצים. אנו גם כלל לא רואים את המלה "פרחים", אולם אם תצביע על מקום אחר, בו נעשה שמוש במלה "עשבים", וברור מן ההקשר כי מדובר בפרחים - אסכים שידעו היכן הצוף. "מקיאות" פרושו פולטות. מוסכם? ובכן, מה היה לנו? אנו רואים שחז"ל טוענים שהדבורים אוספות דבש מ"עשבים" ופולטות אותו בכוורת. לא נזכרת המלה "צוף", והרי אין דבש בעשבים. לא נזכרת המלה "פרחים" אין התיחסות לפרחי עצים למעשה מה שהכתוב מספר הוא רשמי תצפית (observation). הדבורים אוספות משהו מן העשבים, פולטות אותו בכוורת ויש לנו דבש. גם פלאח אנאלפבית סקרני יכול היה לתאר את המתרחש באותן מלים. הגדולה אינה בתאור ה- observation, שכן כל אחד עם די סבלנות יכול לספקו. הגדולה יכלה להיות במתן ההסבר הנכון לתהליך, תוך ציון העובדה שהקלט היה צוף, והתוצר הוא דבש, וה- conversion קורה בסיוע אנזימים הנפרשים מן המערכת הפיסיולוגית של הדבורה, כבר בזמן המעוף חזרה אל הכוורת, והחמר הנפלט לכוורת אינו הצוף אלא כבר סוכרים פשוטים שנוצרו מן הסוכרים המורכבים שבצוף, וכמובן, הצרכן הסופי אוכל אנזימים (אמנם בכמות מעטה). עכשיו, חמודי, הראה היכן ניתן להסיק שחז"ל הבינו בכלל מה קורה...