המשך
"גם בודות כתובים דברים" ת. אין שם סיפור על שליטה בבריאה ובטבע לעיני עם. לפי המידע שבתורה נגלה הא-ל במעמד הר סיני לכל העם - אנשים, נשים וטף - ודבר עמהם, "וכל העם רואים את הקולות... אתם ראיתם כי מן השמיים דברתי עמכם..." (שמות, כ' 14-20) "והנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך" (שם, י"ט 9.) במעמד זה נכחו אף זרים רבים - כל הערב רב המצרי. כל אומות העולם של אז ידעו ופחדו. שינויים רבים חלו בטבע הפיזי של העולם כולו, "ארץ רעשה, גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים" (שופטים ה', 4 ותהילים, ס"ח 9.) ולבסוף - התגלות זו חזרה פעמים רבות במשך ארבעים השנים במדבר. מתן התורה לא הסתכם רק בהענקת עשרת הדברות החקוקות על שני הלוחות. כל שאר הפרשיות - הכוללות את תרי"ג המצוות - נתנו ישירות מפי ה', מדי פעם בפעם, כשה' מופיע באהל מועד במקומות חנייתו השונים, ומוסר כל פעם דין חדש. - את זוכרת אם יש בתורה דיווחים גם על סוג אחר של התגלויות, נוסף להתגלות הא-ל המדבר והמצווה? גילויים של נוכחות - ודאי. לבני ישראל סופקו הוכחות וודאיות רבות לנוכחות האלוקית, ולשייכותה אליהם. שער בנפשך מליוני אנשים משועבדים בעבודת פרך במשך מאתיים ועשר שנים, המאמינים בא-ל שאליו - ורק אליו - הם פונים בשועת חינונים להצלה, "ויזעקו ותעל שועתם אל האלוקים". עם תחינתם זו נוחתת לפתע על העם המשעבד עשר מכות. כל אחת חמורה וקשה מקודמתה. כל מכה מופיעה שלא לפי חוקי הטבע ונוהליו. לפני הופעת כל מכה מודיע משה מראש שהיא תופיע וקובע את המועד המדויק ואת התיאור המפורט של הקטסטרופה העומדת להתרחש. הכל קורה לפי ההנחיות המוקדמות שמשה קבע. גם היעלמותה של כל מגיפה כזו מתרחשת בדיוק בזמן שמשה קבע - לפי הזמנת פרעה ("התפאר עלי, למתי...") - ובצורה שמשה הודיע. די בפרטים אלו כדי לדחות כל מחשבה על תזמון מוצלח של איסטרטג, או איש מדע חיזוי תופעות הטבע, וכדומה. בהתאם לתחזית שנקבעה מראש מורשים המשועבדים לצאת מעבדות לחירות, אחרי המכה העשירית. תופעה זו בלבד מספיקה לוודא את מציאותו של א-ל לאומי כל יכול המשגיח על עמו, מטפל בצרותיו ונענה לפניותיו. שכן יציאת ישראל ממצרים - בצורה בה אירעה - הינה תופעה חד פעמית בתולדות האנושות, בהן עד עתה שוחררו עבדים רק ע"י מרידה והתגברות המלחמה, או כשעם כובש עוזב את הארץ שכבש, מרצונו, או ע"פי החלטת או"ם (כמו שקרה לבריטים כאן, לפני קום המדינה). אך "שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ... הנהיה כדבר הגדול הזה, או הנשמע כמוהו... הנסה אלוקים (כלשהו) לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, באותות ובמופתים... ככל אשר עשה לכם ה' אלוקיכם במצרים לעיניך"- (דברים ד' 32-34.) תאר לך עם העומד על גדת ים סוף, לקראתו מתקרבים כל סוס פרעה ורכבו הבאים להורגו, ואין מוצא להינצל. בייאושו פונה העם אל אלוקיו, והנה - אחר קריאה זו משתנים סדרי הטבע לחלוטין: הים נבקע ומימיו נערמים כשתי חומות מוצקות, קרקעיתו מתיבשת ונוצקת תוך שניות לכביש, עליו מדשדשים כל המוני העם עד לגדה השניה. ולפתע - בתזמון מדויק ומפליא - ברגע בו עלתה מן הים הרגל היהודית האחרונה בעוד הצבא המצרי נמצא בלב הים בעקבותם, חוזר הטבע לנוהגו הקבוע, חומות המים נופלות, הים זורם בכיוון הטבעי, ואי שם בקרקעיתו צולל צבא סדיר אדיר, על כל ציודו. העם נודד ארבעים שנה במדבר. כיצד משקים מליונים במקום צחיח זה לאורך שנים כה רבות- העם מבקש מים ולפתע מופיעה לידו באר, המתגלגלת עמו לאורך כל הדרך, ארבעים שנה. לפני כן הם הגיעו למעין טבעי במדבר שמימיו היו מרים, ולא יכלו לשתותם. הם פונים לה' ומקבלים הוראה: קחו פיסת עץ זו, השליכו למעין - וימתקו המים. כך היו פני הדברים גם באשר למזונם. מדי בוקר מופיעה על הארץ, בכל מקום חדש בו מתמקם העם בחנייתו בנדודיו, שכבת טל, מעליה שכבת המזון המיוחד - "מן" - ומעליה עוד שכבת טל. ה"כריך" הזה מחזיק מעמד רק זמן קצר, ובזרוח השמש נמס האוכל ונעלם. מדי בוקר העם יוצא לאסוף מן, ולמרבית הפלא כמות המזון הנצברת אינה תלויה במאמצים שכל אחד השקיע, לפי כוחו, באיסוף המן כי אם במספר הנפשות במשפחה. לכל אחד יש "עומר לגולגולת מספר נפשותיכם... ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר" (שמות ט"ז 17-18.) למרות הבטחתו של משה שנס זה יתמיד, ושעל כן אין צורך להותיר אוכל למחר, יש אנשים שקשה להם לסמוך על כך, הם משאירים קצת למחר - והאוכל מתליע ומתקלקל. ביום שישי מודיע ה': לאסוף גם עבור מחר - יום השבת - בו לא יופיע המן. הפעם האוכל מחזיק מעמד שתי יממות, ולא מתליע בשבת. בשבוע הראשון היו שחשבו שאם המן הפסיק, ודאי כבר לא יתחדש, והותירו אוכל ליום א'. ביום א' בבוקר - האוכל התליע. וכך חוזר חלילה ארבעים שנה. עמוד ענן סוכך עליהם יומיום, לאורך כל היום, ונודד עמהם כשהוא מצל מפני החמה ומגן מפני הגשמים. עם רדת החשיכה תופס את מקומו עמוד האש המאיר בלילה, וחוזר חלילה. בגדיהם לא זו בלבד שאינם מתבלים במשך ארבעים שנה, כי אם גדלים עמהם. אם נניח שהחליפו ביניהם בגדים, ושבתנאי הלחות במדבר האריגים לא מתבלים, מה נאמר על נעליים שצועדים עמהן בחולות ארבעים שנה ואינם מתבלות, ועל רגליים שאינן מתיבלות- הרשימה ארוכה ומפורטת בחומש, ואינך זקוק שאספר לך על כך. מכל מקום, לאורך שנים רבות, חשו, חזו וחוו המוני בני ישראל גילוי אלוקי להמונים - בדבור, בשמיעה, ובראיית דאגתו להם - גילוי החוזר ונשנה פעמים רבות ומפורסם בעולם http://www.netaim.co.il/katavot/begova/pbegova152.asp מדובר בתורה על שש מאות אלף איש גברים ביחד עם הנשים והילדים מגיעים למליוני אנשים. "וגם בפופול-וו, ומי אתה שתפסול את כתבי הקודש שמליונים מאמינים בהם ונשבעים בשמם ברחבי תבל?" ת. אין שם סיפור על שליטה בבריאה ובטבע לעיני עם. זו לא בעיה להאמין בספר מפוברק. ת. אם זה לא בעיה מדוע אין סיפור דומה?
