רגע לפני התמוטטות

[רחי2]

תודה על התגובה החמה

בשלב מסויים הרגשתי ממש מחנק ורגע לפני התפוצצות. פשוט לקחתי יום חופש לנוח. (מה שלא ממש קרה, כי בכל זאת צריך גם לנקות את הבית..)
אז לרגע התנתקתי לכמה שעות מהלחץ של הבוקר והעייפות שמגיעה עם החזרה לבית.

 

[חייבתלהגיב]

הוא לא סתם נשאל אם יש לו ילדים. הוא נשאל

כי ברור היה מהתגובות שלו שהתשובה היא לא. וזה יהיה ברור באותה מידה גם אם הוא יתחזה לאישה בהריון עם ארבעה ילדים, או לכל הפחות יגידו לא שמה שקורה בבית שלו לא מייצג - כי ברור מהתגובות שלו שהניסיון שלו, אם יש, הוא לא ניסיון רגיל של הורה. הורה לא כותב שהוא אוהב את הילדים שלו, והטרה גם מבין מה זה עייפות ומה זה לעבוד 24 שעות ביממה במשך חודשים בצורה שלא הורה פשוט לא מסוגל להבין.

 

[חותך בבשר החי]

כן נו. חושבים שהם מדעני טילים בזה שהם הורים

מי ישמע לאיזה סודות מדינה הם נחשפו. שהרי רק לבעלי סיווג מיוחד ('הורים') יש גישה למידע הרגיש הזה. מי שלא חווה את זה לא יבין.

 

[חייבתלהגיב]

אבל הסגנון הוא הדבר העיקרי שהתלוננו עליו.

אם הוא יאמץ סגנון של אישה שהיא אם לשלושה וכמובן הרה (בלי להזדהות ככזאת, רק לכתוב מתוך אמפתיה שיש למישהי שכזאת), אף אחד לא יתלונן, וגם אף אחד לא ישאל אם הוא הורה וכו'.
כך שבעצם יש פה תמימות דעים בין כל באי השרשור, פרט אליו...

 

[חותך בבשר החי]

מקוה שלך אני יכול להגיד את זה

אני יודע שלהיות אישה זה הרבה יותר קשה ואפילו לא בר השוואה.
לגבי התקפות מאחורי מקלדת? בקטנה באמת. כל עוד יש מאחורי זה משהו אז סבבה. זכותם של כולם להתקיף. אבל כשכותבים שטויות אז קצת יותר קשה להתמודד, כי לך תדבר עכשיו לקיר.
הבעיה בפוסט הזה שפספסת היא שיצאתי נגד אישה בהריון עם שני ילדים. גם אם היו לי ילדים הם היו מוצאים תירוץ אחר להעלות אותי על המוקד. למשל שאני לא אמא. אם הייתי אמא אז הם היו אומרים שאיך אני יכול לכתוב דברים כאלה נגד אמא אחרת. הם לא שונים מהחרדים שנכנסים קשה בכל מי מהקהילה שמעז להוציא סיפורי אונס החוצה. יצאת נגד חרדי אחר? אתה בוגד.

 

[חותך בבשר החי]

תסבירי לי רק על איזה מקרים את מדברת - ככה אני אוכל להתייחס

למרות שתכלס כבר בתגובה הראשונה שלי חילקתי לפותחת הפוסט ציונים.
אז איבדתי אותך די מהר...

 

[חותך בבשר החי]

אוקיי. אז אני אסביר

מצד אחד, כמו שכתבתי לאחרים - הביקורת שלי היא לא רק עבורה אלא גם אנשים אחרים. לפעמים ביקורת כזאת יכולה להעיר אנשים אחרים שחיים בלה לה לנד. שחושבים שלהם זה לא יקרה. שמשחקים עם הגורל. זאת התועלת. את יודעת, בעיקר בכדורסל כשמאמן צועק על שופט בגלל שריקה לחובת הקבוצה שלו תמיד תשמעי את הפרשן אומר (ובצדק) - 'הוא לא מתווכח על השריקה האחרונה. הוא מתווכח בשביל השריקה הבאה'. אז זה מה שעשיתי. כעסתי כדי למנוע גם מאחרים, ואולי גם להכניס בינה בראש שלה, למרות שלפי התגובה שלה - אין עם מי לדבר. ככה שאל תתפלאי אם בעוד איזה שנה היא תחזור אלינו עם עוד הריון לא מתוכנן.
מצד שני - להציג את זה שרק נתתי לה על הראש על הריון לא מתוכנן זה קצת מוציא מההקשר. אם תקראי שוב תראי שמה שיותר הרגיז אותי זה אי לקיחת האחריות על המעשים שלה (ובכלל זה - ההריון הלא מתוכנן). כותבת הפוסט הציגה את ההריון הלא מתוכנן כמשהו שנפל עליה פתאום ו'משהו למעלה'. שום לקיחת אחריות. וכמו שציינתי - זה חוזר לאורך כל הפוסט. היא מאשימה את כל העולם במצב שלה. לא חושבת לרגע מה התרומה שלה לזה ומה האחריות שלה.
ואגב, מזכיר לך שוב. העזרה שהיא ביקשה זה איך לברוח. לא איך להתמודד עם הקשיים.

 

[חותך בבשר החי]

אם מינית את עצמך לראש מקהלת המגזימים והנסחפים פה - סבבה

קחי רק בחשבון שברגע שאת מתחילה לזלזל וללגלג לא בטוח שתקבלי אוזן קשבת.

 

[חייבתלהגיב]

תגיד, גם צירי לידה אתה חושב שאתה מבין?

גם את התחושה של איך זה להניק?

את כל הדברים האלה אנחנו חושבים שאי אפשר להבין עד שמתנסים בהם כי כ-ל אחד שהתנסה בהם יודע שזה המצב - הוא יודע איך הוא היה לפני, ואיך הוא היה אחרי, ואיך לא הייתה לו שום דרך להבין עד שהוא היה שם.
זה שונה מכל מיני מצבים אחרים שבאמת כן אפשר להבין בלי להתנסות בהם. קורים כל מיני תהליכים במוח שפשוט לא קורים לפני כן, מרגישים תחושות (בהשפעת אותם תהליכים והורמונים וכו') שפשוט לא מרגישים לפני כן, וכו'.
אני לא אייעץ למישהו שיש לו בעיות זיקפה, נניח, ואגיד לו שאני יודעת איך הוא מרגיש. כי אני פשוט ממש ממש ממש לא יודעת. ואין לי בעייה להודות בכך. וגם אין לי בעייה להודות בכך שלא ידעתי איך זה להיות הורה לתינוק או איך זה להיות בהריון או איך זה להניק או איך זה לעבור צירי לידה לפני שזה קרה לי.

 

[רחי2]

רגע לפני התמוטטות

אני נשואה 6 שנים+ 2 ילדים ועוד אחד בדרך.
הילדה הבכורה היא ילדה קשה. יש לה בעיות של ויסות רגשי, דבר שמאוד מקשה על המחייה בבית.
הילד השני הוא רגע לפני גיל שנתיים הנורא....
ולפני כחודשיים התבשרתי על הריון נוסף, ממש לא צפוי שנפל עליי פתאום.
מרגישה כבר יותר מידי עומס שממש אפשר להשתגע.
כל בוקר מתחיל בלחץ של התארגנות, וממש לא עוזר שהילדה בוכה וצועקת כי אני מעירה אותה. ישנם מקרים שעד שיוצאים מהבית אני כבר ממש בעצבים ועייפה. לאחר מכן מתחיל הלחץ של הפקקים בבוקר, והמרדף של להגיע מוקדם ולא לאחר לעבודה.
אחרי צהריים, מתחיל שוב הלחץ של להגיע הביתה כדי לנוח ולהיות עם הילדים. לאחרונה בעלי החל ללמוד 3 פעמים בערב, אז אני רק נכנסת וכבר נשארת לבד עם הילדים. לפעמים הם בסדר, ולפעמים חוזרים עצבניים.
ושוב המלחמה הקיומית של טקס האוכל-מקלחת-שינה. שגם יכול להוציא את כל האוויר.
לבסוף מגיעה לשעה 20:00-20:30 בלי כוחות לעצמי, רק להיזרק על הספה ובלי יכולת לקום.
השגרה הזאת כבר ממש קשה לי ומחרפנת אותי.
כשאני מנסה למצוא אמפתיה עם ההורים שלי או בעלי, אז כולם כאילו מבינים וחוץ מלהגיד שזה עובר רק מעצבנים אותי יותר, כי כאילו משהו בהתנהלות שלי לא בסדר.. וכמובן שבגלל שאף אחד לא מתמודד עם המצב, אז הכי קל להגיד שאני מגזימה.
ממש בא לי לצאת לחופשה עם עצמי, במקום שמחזק את הנפש או משהו כזה.
אני כל הזמן אומרת לבעלי שאני על סף התמוטטות עצבים, ובקצב הזה באמת הוא זה שיצטרך להתמודד עם מירוץ החיים שאני מתמודדת בכל יום כי אני לא אתפקד יותר.
מישהו מכיר מקום שבו אפשר להתנתק ולנוח? חייבת מקום שבו מפנקים אותי ואני יכולה להיות ברוגע...

 

[חותך בבשר החי]

כן. אני יכול להבין הנקה וצירים

אבל אלה מקרים ספציפיים ופרטיים שאין להם כמעט נגיעה להורות.
חוצמזה שאת מתפזרת. דיברתי על התנסויות שיכולות לקרות לי. אני לא יכול לחוות צירים וגם לא הנקה. אבל שוב, זה לא אומר שאני לא מסוגל להבין ולהזדהות עם כאבים של צירים (בחיאת, כמה אטום ואדיוט צריך להיות כדי לא להבין את זה?). זה לא אומר שאני לא מסוגל להבין את התחושה של להיות בהריון ולהרגיש משהו שגדל בתוכך ולהזין ילד דרך הגוף שלך. מעולם לא זלזלתי בדברים האלה. ואת יודעת מה? מבטיח לך שאם באופן הכי היפותטי מחר אני אתעורר בתור אישה בהריון - אני לא אהיה כזה מופתע ממה שעובר עלי. פיזית ונפשית.
הייתי במצבים מאוד קשים בחיים שלי. לא היתה לי תחושה של 'לפני' ו'אחרי'. לא גיליתי על עצמי משהו שלא ידעתי קודם. למה? כי כשאני קורא או שומע על דברים שקורים לאחרים אני מיד מדמיין את עצמי בסיטואציה.

לגבי ענין הזיקפה. זאת בדיוק דוגמא טובה לתפיסות השגויות שלך
א. נשים לא חוו בושה? וגם אם לא, קשה להבין את תחושת הבושה והכשלון? מה זה קשור שמדובר באיבר גברי? אולי דברי עם מנהלת פורום סקס ותשאלי אותה מאיפה החוצפה לייעץ לגברים שמתלוננים על אין אונות.
ב. ואם אני בתור גבר לא חוויתי בעיות זיקפה, אז מבחינתך מותר לי לייעץ רק כי גם אני גבר אבל מעולם לא חוויתי את מה שהוא חווה?
הטיעון היחיד שאני מוכן לקבל שבגינו לא תחווי דיעה לגבי בעיה הוא העובדה שמעולם לא התעמקת בנושא. לא שמעת על מספיק מקרים דומים. על התמודדויות. או לחילופין שזה לא מעניין אותך.

נניח בצד את ההנקה או הצירים. העובדה שאת לא ידעת איך זה להיות הורה זה עצוב, אבל זה לא אומר שכולם ככה. זה שמעולם לא הסתכלת טיפה קדימה ולא באמת הפנמת והבנת מה את הולכת לעבור זאת טעות שהרבה הורים לעתיד עושים. לא חושבים על ההשלכות. לא מבינים כמה זה הולך לשנות את החיים שלהם, את סדר היום ואת סדרי העדיפויות. ואף עצוב מזה. יש הרבה הורים שלא מבינים את עולם הילדים. הם יכעסו ויצעקו על ילד שמפיל את הכפית לרצפה כשהוא אוכל בלי להעלות על דעתם שברגע זה הילד לומד על סיבה ותוצאה ולא 'עושה דווקא' כדי להרגיז. הם יתעלמו מבכי של תינוק ויחשבו שזה מחשל אותו בלי לחשוב שבהעדר שפה זאת הדרך היחידה שלו להביע, כאב, מצוקה, עייפות, חוסר נוחות וכו.
עזבי ילדים אפילו. יש אנשים שלא מבינים למה פתאום הם לא מסתדרים עם בן הזוג רק כי הם עברו לגור יחד. כי הם מעולם לא חשבו מעבר למה שהם רואים.

 

[חייבתלהגיב]

טוב, עזוב. באמת שאין טעם להמשיך בדיון.

תמשיך לדמיין כל מיני דברים, ותמשיך לא להיות מופתע. אתה יחיד בדורך, וכולנו עפר לרגליך. והעובדה שקל לכולם לזהות שאתה לא הורה לפי התגובות המנותקות מהמציאות שלך היא פשוט מקריות צרופה. הדמיון שלך סבבה, ואף אחד לא יגיד לך אחרת.

 

[חותך בבשר החי]

ברור שזאת תהיה התגובה שלך

כשאין יכולת להתמודד עם טיעונים, הכי קל להגחיך את הצד השני, כי אז לא צריך להתייחס אליו.

 

[חייבתלהגיב]

אין עם מה להתמודד. אתה פשוט טועה.

אתה לא יודע איך זה להניק, איך זה לחוות צירים, איך זה להיות בהריון, ואיך זה להיות הורה לתינוק בחופשת לידה, וכו'. אתה יכול לדמיין כל מיני דברים - אבל מה שתדמיין פשוט לא יהיה נכון. באמת אין מה לומר מול תגובות בסגנון "זה כן נכון, אני כן יכול". כמו שהוכחת שאתה לא מבין בכלל בהורות, אתה לא מבין גם בכל יתר הדברים שציינתי לעיל. אתה לא יודע איך זה, ולא תדע עד שתחווה את זה - בדיוק בדיוק כמו כל יתר האנושות. זה לא אומר שאי אפשר ללמוד מה לייעץ לאנשים גם בלי להבין בדיוק מה קורה ואיך מרגישים - אבל ככל הנראה גם את זה לא הצלחת ללמוד - עובדה שברור היה לכולם שאין לך מושג על מה אתה מדבר לפי הדברים שכתבת.

 

[חותך בבשר החי]

איפה הוכחתי שאני לא מבין בהורות?

 

[חייבתלהגיב]

השאלה הזאת:

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1124/181486129/משפחה/זוגיות

מוכיחה את זה. ואל תדאג, אתה לא לבד - עוד לא נתקלתי במישהו בתפוז שהתחיל לדבר על הורות בלי להיות הורה, שלא זיהו כמעט מייד שלא מדובר בהורה (וכמובן, אותם אנשים החלו מייד להתגונן כמו שאתה עושה). זה פשוט ברור מהכתיבה שלך שאין לך את ההבנה שיש לכל הורה. אולי יש אנשים שאינם הורים שאי אפשר לזהות מהתגובות שלהם בתפוז שהם לא הורים - אבל אתה בברור לא אחד מהם.

 

[חותך בבשר החי]

את מבינה כמה את מגוחכת?

אני כבר חשבתי שכשאת כותבת 'השאלה הזאת' ומקשרת להודעה, שיהיה מדובר באיזה שאלה ששאלתי שבה הפגנתי חוסר הבנה בהורות. אבל מה, כ'הוכחה' לחוסר ההבנה בהורות שהפגנתי את מקשרת לשאלה ששאלו אותי.
כאילו מבחינתך עצם זה ששאלו אותי אם אני הורה מוכיח שאני לא מבין בהורות.
מה אני אגיד לך, באמת איזה חוסר הבנה בהורות הפגנתי בשאלה שהוא שאל אותי.

 

[חייבתלהגיב]

אכן, זו הוכחה שמספיקה.

אם היית מבין בהורות, הוא לא היה שואל את השאלה.

את העדויות לכך שאתה לא מבין בהורות, והסיבות שהובילו לשאלה שלו, אתה יכול למצוא פזורות לאורך השרשור, ואני לא רואה טעם לחזור שוב על הכל.

 

[חותך בבשר החי]

זה רק מוכיח את הרמה שלך

ברור שהוא ישאל את השאלה כי יצאתי נגד אמא בהריון עם שני ילדים. איך העזתי לכל הרוחות? ואגב, התפלאתי שהשאלה הזאת הגיעה כל כך מאוחר. כי אתם חבורה פבלובית שברגע שמוטחת ביקורת בהורים שהתלוננו על עייפות מיד אתם נעמדים על הרגליים האחוריות ולעזאזל ההסברים. יצאת נגד אמא בהריון עם שני ילדים? ברור שאין לך ילדים.
לעזאזל זה שדיברתי על לקיחת אחריות. לעזאזל זה שדיברתי על ההורות הגרועה שלה ושל בעלה וההתעלמות מהשאלה איפה הוא בכלל. וההתעלמות של כולכם מזה שהמשפחה שלה ובעלה מתייחסים בביטול לקשיים שלה.
אני יצאתי נגד אמא בהריון לשני ילדים - אין לי מושג בהורות.

וברור שתבואי ותגידי שהסיבות פזורות לאורך השרשור. כי אין אחת כזאת מעבר לזה שביקרתי אמא בהריון לשני ילדים. תראי לי משהו אחד שכתבתי שמוכיח בורות במקום לנפנף בזה. הכי קל להטיח במישהו משהו בלי הוכחות.
אבל תכלס, לא מצפה ממך להוכיח את הטענות שלך. כי ביקרתי אמא בהריון לשני ילדים.

 

[מיתר פורט על אהבה]

מה עם לקבל עזרה ממישהי חיצונית?

שתיקח את הילדים פעמיים בשבוע לגינה ותשחרר אותך לכמה שעות?
אני חושב שחופשה,תרגיע אותך זמנית. מייד כשתחזרי הכל יחזור להיות מה שהיה.
חשוב שתמצאי פיתרון לאורך זמן. עזרה קבועה, דברי עם בעלך שתשכרו עזרה כלשהי בתשלום. במידה ויענה לך שאין כסף, תזכירי לו שאת פירגנת לו לצאת ללימודים ולברוח מהמטלות בבית.
מעבר לכך את חייבת להשקיע בנפש שלך. פעם בשבוע תצאי עם חברות קצת להשתחרר והוא יקח על עצמו את מטלות הבית (בימים שהוא לא לומד)