ריבוי כסימן כבוד

[אחיקם ר]

אז לא הבנתי...

היה נהוג או לא היה נהוג להשתמש בצורת רבים כסימן לכבוד בתקופת המקרא? ממה שהבנתי עד כה - זה לא היה נהוג, והמקרים בהם צורה זו מופיעה במקרא, היא לא בהכרח (או בכלל לא) לשם כבוד. האם הבנתי נכון? ושוב, תודה על העזרה.

 

[אחיקם ר]

נ.ב.

אני רואה שהדיון קצת גלש לעניינים אחרים. כמובן שיש הסברים רבים ותשובות הלכתיות רבות באשר לשאלה מדוע אלוהים נכתב ברבים. הסבר הלכתי יכול לטעון שמדובר בסימן לכבוד (יש גם הסברים אחרים כמובן). ההסבר המחקרי-ראציונאלי הוא שמדובר בשאריות של עבר פגאני ביהדות. ישנו גם המחבר המקראי שהשתמש במילה אלוהים (מקור E), וזה שהשתמש בשם המפורש, שהוא ביחיד (J) (כי היהדות בשלב הזה הפסיקה להיות פגאנית). מסיבה זו היה לי חשוב להבחין בין המקרה של אלוהים במקרא, לבין התייחסויות אחרות שלא קשורות לאל של רבים כסימן כבוד. ממה שהבנתי עד עכשיו, כאמור, אין התייחסויות אחרות שמעידות על כך, ולכן זו טענה בעייתית. שוב תודה, ושבת שלום.

 

[GnomeBubble]

האמת שלא רציתי להיכנס לויכוח על הנושא הזה

בסך הכל מדובר בנושא שאנשים יכולים להתווכח עליו שעות, אבל המקורות הקדומים ההיסטוריים של היהדות לא נהירים לנו מספיק. כמובן שברור גם מתוך הטקסט המקראי עצמו שבני ישראל היו בעיקרם פגאנים - על זה מלינים הרי רוב הנביאים ממש עד הגלות. לצד האל העברי (שמופיע בשני שמות שונים במקרא, וגם זה נתון כמובן לכל מיני תיאוריות), מופיעים אלים איזוריים פופולריים (כנענים, בבלים ומצריים), ובמיוחד הבעל. המפורסם. אבל האם עצם העובדה ש"אלוהים" הוא ברבים קשור לריבוי אלוהיות? אני לא לגמרי יודע. בכתובות הכנעניות שאני קראתי, נראה ש"אלוהים" (לפעמים גם "אלונים") היא התייחסות לרבים ולא ליחיד. אבל שם העצם הזה מתייחס לכלל הקבוצה של כל הפנתיאון הכנעני. יכול להיות שהדת העברית שאלה את השם הזה בתור התייחסות לאל שלהם כ"כל הפנתיאון בפני עצמו", יכול להיות שמדובר בכבוד ויכול להיות שמדובר בשריד אחר שקשור לעבר פוליתיאסטי. כך או כך, העובדה היחידה שאי אפשר להתווכח עליה כאן היא לשונית: מבחינה מורפולוגית (= מבחינת ההטייה), אלוהים זאת צורת רבים, ולכן אנחנו לא צריכים להתפלא כשהפעלים שבאים איתה נוטים לעיתים ברבים.

 

[אחיקם ר]

אני מסכים.

הטענה שלי היתה רק שהמקרה של אלוהים הוא בעייתי מהסיבות הנ"ל, ולכן לא יכול להעיד על הכלל באופן ודאי או קרוב לוודאי. זו גם הסיבה שהדגשתי שאני מחפש דוגמאות שלא מדברות על האל. ושוב, כמובן, תודה!

 

[IDAN30]

חצי-../images/Emo32.gif לגבי העבר הפגאני

מזכיר לי ביטוי שנתקלתי בו לא מזמן: בתהלים סח, ה מכונה אלהים בכינוי "רוכב ערבות". המילה "ערבות" לא ברורה: בשבעים ובוולגטה מפרשים "מערב", תרגום כתובים משאיר את המילה העברית, והפרשנים הקדומים מפרשים "שמים" (על פי מדרש בתלמוד הבבלי). אבל כשנתגלתה הספרות האוגריתית התברר שאחד הכינויים של האל בעל הוא "רכב ערפת", ו-ערפת הוא צורת רבים של ערפ, "ענן" באוגריתית. (מכאן כנראה גם "ערפל" בעברית). היהודים הקדמונים פשוט גנבו את הכינוי "רוכב עננים" של בעל, והלבישו אותו על האלהים שלהם

 

[trilliane]

לא מפתיע, הרי זה קרה גם בסיפור הבריאה... ../images/Emo13.gif

 

[GnomeBubble]

אם היה שימוש כזה, הוא לא היה סדיר

השימוש היחיד שאני יכול לסווג בסבירות טובה (אם כי לא מושלמת) כשימוש לשם כבוד זה בשמות עצם כמו "אדונים" או "בעלים". אבל זה עניין מאוד מוגבל ומילונאי לגמרי. אין פה מערכת לשונית ובוודאי לא משהו סדיר לחלוטין כמו שקיים ברוסית.