מתי בדיוק ימלאו לו 21? מתי אתם צפוים להגיע לארה"ב?
האם החברה שלך התחייבה לפתוח מיד בהליך הוצאת הגרין קארד עבורכם? רצוי לחשב מראש כמה זמן בדיוק זה משאיר לכם, זה יעזור לשער (כי אי אפשר כמובן לדעת) עד כמה התכנית הזו ריאלית. לצערי, מכל העדויות שאני שומעת מכל מיני כיוונים, התהליכים להוצאת הוויזות השונות, כולל גרין קארד, וכל הדברים שקשורים אליהן (אישורי עבודה וכד') התארכו מאוד בשנה האחרונה. גם הוויזה של בעלי הייתה ויזה שנחשבת למהירה במיוחד מבחינת הוצאת גרין קארד (O1), והגישו אותנו מיד עם הגעתנו ופעלו במהירות וביעילות בלתי רגילה, ובכל זאת, אפילו לפני 3 שנים זה לקח קרוב לשנה. אני חוששת שעכשיו זה היה לוקח משמעותית יותר. הלוואי שזה לא יהיה כך במקרה שלכם, אבל חשוב לי להציג תמונה מציאותית כדי למנוע אכזבות בהמשך.
לגבי ההתמודדות שלי - אין ברירה, אלא להתמודד. כשבני התגייס, עוד לפני שמישהו בכלל חשב על כך שיפנו לבעלי לפתע בהצעה מפתה לעבוד בארה"ב, הוא התקבל לתכנית תלפיות וידענו מראש שיהיה חתום להרבה שנים. זה מה שהוא בחר ובסופו של דבר, סיים בהצלחה את התכנית, עם תואר ביד. כיום הוא קצין בקבע שעובד בתחום שמעניין אותו, מרוויח יפה לגילו, גר עם חברתו (המקסימה, שגם ביקרה אצלנו כבר לא פעם), התחיל השנה תואר שני, ויש לו סבים דואגים וחברים שמקיפים אותו. מה שאני מנסה להגיד הוא שאני מאוד מתגעגעת, אבל זה מאוד עוזר לדעת שהוא מסודר, עושה בהנאה את מה שהוא באמת רוצה בחיים ובונה לעצמו עתיד, שהוא לא לבד ושטוב לו מבחינה מקצועית ואישית. לפני שהסכמנו בכלל להצעת העבודה, שאלנו אותו איך הוא מרגיש עם זה והבהרנו שאין לנו בעיה לוותר על המעבר אם הוא מעדיף שנישאר, אך הוא אמר לנו חד משמעית שאסור להחמיץ הזדמנות כזו ושאנו חייבים לנסוע. הוא הפגין בגרות והתמודד יפה, ואני יודעת שהוא עצמאי ומרוצה מחייו, וזה בהחלט מעודד אותי. למען האמת, כשהיה בתלפיות גם ככה בקושי ראינו אותו כי זו תכנית מאוד עמוסה ותובענית, וגם כשכבר היה חוזר הביתה פעם ב... היה מסתגר בחדר ללמוד או יוצא עם חברים. ככה שדי התרגלנו שהוא לא בבית ולא איתנו. כאמור, הוא מגיע לביקורים אצלנו באופן סדיר. עכשיו לפחות כשהוא בא לבקר הוא מבלה נטו איתנו, אנחנו מדברים, מטיילים ונהנים יחד, דברים שלא ממש יצא לנו לעשות במשך השנה וחצי מאז שהתגייס ועד שעזבנו לארה"ב. ברור שתמיד רוצים יותר, אך גם זה משהו.
באשר לעתיד ההשכלה הגבוהה - יש לי עכשיו שניים בכיתה 11 (י"א) ועוד אחת שמסיימת השנה חטיבה. קנינו לא מזמן בית, וזה בהחלט אכל חלק נכבד מהכסף. מה יהיה? האמת - נחיה ונראה. עוד לא לגמרי ברור מה הם רוצים ללמוד ואיפה וכמה זה יעלה. אם, למשל, הולכים לסטייט קולג' או לאוניברסיטה מקומית, המחירים יותר זולים משמעותית. יש גם אפשרות לקחת הלוואה, וכמובן ממשיכים לחסוך ומוצאים דרכים יצירתיות להרוויח אקסטרה כסף. אני מאמינה שכשנגיע לגשר נעבור אותו, גם אם ברור מראש שקל זה לא יהיה. המזל שלנו הוא שלפחות השכלת הבן הבכור מומנה כולה על ידי צה"ל (וגם עכשיו הוא בתכנית מיוחדת לתואר שני שהיא חינמית ליוצאי תלפיות). גם ככה כמובן עזרנו לו לאורך השנים, השארנו לו רכב ואנו גם מממנים את כל הטיסות שלו אלינו. זו גם הסיבה שאנחנו לא מרשים לעצמנו לנסוע לבקר בארץ - אנו צריכים לחסוך כל גרוש למטרות האחרות. אבל כאמור, אני מאמינה שיהיה טוב ושנסתדר.
מקווה שזה ענה על השאלות שלך.
אגב, מה עם התאום השני? הזכרת רק את אחד הבנים בהודעה האחרונה. ומה עם בת ה-17 שאמורה להתגייס? מה התכנית שלכם לגביהם?
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה רבה! אשמח לשמוע איך הולך לכם.
