נושא טעון .
אני חייב להדגיש ולומר בפתיחת דבריי שלא ראיתי את השיחה המדוברת ולכן אני מביע את דעתי הכללית ולא הספציפית ביחס למה שנאמר שם בשיחה . בתור תושב הארץ שעשה שירות סדיר ואח"כ המשיך ( וממשיך ) לעשות מילואים בשטחים יצא לי לראות ולבחון מספר דברים מקרוב . כרגיל , המציאות בשטח יותר מורכבת מססמא כזו או אחרת . והמון דברים נמצאים בתחום האפור ולא כפי שכל אחד מהצדדים מנסה להציג את זה כלפיי חוץ . אני יכול רק לומר שהשירות בצבא יכול להעמיד אותך לעיתים בקונפליקטים מוסריים מול עצמך . ושירות בשטחים גרם לי לריאליטי צ'ק מול הדברים שלפניי זה ראיתי רק דרך הטלבזיה ( על פי רוב בדיווחים סובייקטיבים לכאן או לכאן תלוי במדווח ). לפעמים גם קרה שחשתי בושה בדרך בה ה-"צד שלי " התנהל בדברים מסויימים . בואו לא נשכח שרוב הצבא מושתת על חיילים צעירים בשנות ה-20 שלהם שלעיתים לא מסוגלים להבין מציאות מורכבת ויש להם נטיה להתפתות לנצל שררה וכח . גם הדינמיקה של מספר בחורים מלאי טסטוסטרון שמחפשים אחר אקשן וריגושים היא לא חיובית בחלק גדול מהסיטואציות הרגישות היומיומיות . באופן טבעי כאשר מתקיימת סיטואציה של כיבוש או שליטה על עם אחר שלא מתוך הסכמה הדברים לא יעשו רק בדרכי נועם . ובאופן טבעי בסיטואציות מורכבות אין גם צד "צודק" או " טוב " וצד שהוא " טועה " ו " רע " . מדובר בסופו של דבר ב2 כוחות שפועלים אחד כנגד השני ולכל אחד מהם יש הצדקות לפעולה שלו . כמי שהספיק להכיר את האוירה בארץ לפני ובזמן האינתיפאדה הראשונה גם לצד השני יש טיעונים מוצדקים . זה לא שתושבי השטחים זכו כאן לזכויות שוות או שלא היו אנשים שניצלו את המצב שלהם ככח עבודה זול נטול זכויות . מספיק ביקור קצר לאורך רצועת המואסי בעזה ( רצועת החוף ) ולראות משפחות שחיות בפחונים בעוני מחפיר על מנת להבין הרבה דברים . איפה שיש עוני יש תחושות של תסכול ומימור וקרקע פוריה לפונדמנטליסטיות . תוסיפו לזה תחושה של כבוד לאומי שנרמס ועתיד עגום ותקבלו חבית חומר נפץ שכולנו יושבים בתוכה . ומצד שני אין בכל מה שאמרתי שום דבר שמצדיק פיגועי התאבדות . לצער כולנו זה הגיע לידי כך שזו המחאה של הצד השני ולא שיש לכך הצדקה אבל אי אפשר לטעון שזה בא משום מקום ורק בשל ה-"רוע" של הצד השני . בסך הכל סביר להניח שאם לא היתה מתקיימת אינתיפאדה לא היו מתקיימות שיחות שלום . זה שיאסר ערפאת לא היה בן דמות של מהטמה גנדי זה לא בשליטתינו ומצד שני אנחנו זה לא כמו הבריטים שהיו מוכנים לתת עצמאות לפלשתינאים כך סתם ( וגם כיום יש מחלוקת בעניין ) . אני הבאתי דווקא את גנדי כדוגמא בשל היותו היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל . בסופו של דבר כל אומה שרצתה לקבל עצמאות נאלצה להלחם למען העצמאות הזו . כך גם אנחנו וכנראה שכך גם הפלשתינאים ( והטיעון שיש המון מדינות ערביות ושילכו לשם לא תופס בעיניי כי יש הבדלים בין פלשתינאים לבין עירקים לדוגמא או לובים . זה שכולם ערבים לא עושה את כולם לאותו הדבר גם בעינהם , בדיוק כמו שיש הבדל בין אוסטרים לשוויצרים או צרפתים או בין אירים לאנגלים ). ויש גם חלק בקירבנו שחושב שצריך לתת לפלשתינאים עצמאות ולהפסיק את הכיבוש . בלי להיכנס לויכוח של נכון או לא נכון . אני תומך בזכותם לחשוב כך ומבין את הסתירה בין לחשוב כך , לבין לשרת בצבא ( בזמן שמתקיים הקונפליקט הישראלי פלשתינאי ) לאור המציאות הקיימת . אני לא נכנס כאן לשאלת הביצה והתרנגולת ומי התחיל בכל הסיכסוך ואיך הגענו עד למצב הזה , אני מתייחס למציאות כפי שהיא כיום . ויש אנשים שלא רוצים לקחת חלק במה שמוגדר ככיבוש של ישראל על הפלשתינאים . אני בעצמי גם לא בעד הכיבוש והשלכותיו אבל אני גם יודע שיש מציאות קיימת וצריך לתת זמן לתהליכים להבשיל וניתן להשפיע עליהם גם בדרכים אחרות ( בחירות לכנסת וכו ' ) אבל זו דעתי ויש אנשים שרשאים לחשוב ולהחליט אחרת בנוגע לעצמם ולמחאתם . ולכן אני בחרתי כן ללכת לשרת בצבא ( למרות הקושי המוסרי לעיתים ) . מצד שני אני מכיר אנשים שלא הלכו לשרת בצבא מטעמי מצפון ומתוך התנגדות גורפת לכיבוש כאידאלוגיה ולמה שצה"ל עושה בשטחים ( על פי ראייתם ) . ואני מכבד אותם על דעתם בדיוק כפי שאני רוצה שיכבדו את דעותיי . עצם זה שאנשים פועלים על פי הבנתם ומצפונם לא אמור לגרור שאלות כמו : " במה בדיוק הם תורמים למדינה??????" אני לא חושב שהתרומה למדינה נמדדת רק על פי התרומה לצבא . באופן אישי אני מעריך יותר כאלה שלא שירתו בצבא מטעמי מצפון מאשר כאלה שלא שירתו בצבא מטעמים אגואיסטים כמו קריירה או סתם מתוך רצון לעשות לביתם ( מישהו יודע האם לאון עשה צבא ? ) . או כאלה שעושים דברים רק בגלל שכולם עושים או כי זה מה שאומרים להם לעשות ומבלי אדיאלוגיה משל עצמם . עבורי המחאה של הסרבנים זאת מחאה לגיטימית של אנשים שלא רוצים לקחת חלק במשהו עקרוני שמתקיים במדינה . עבורם זה שווה ערך כמו להכריח אדם צמחוני לעבוד בבית מטבחיים ( אני לא נכנס לשאלה האם ההשוואה הזו נכונה , אלא מבהיר את דרך החשיבה ) . לגבי השאלה " מעניין האם במדינה ערבית היו נותנים ליהודיה להשתתף בתוכנית דומה ?" התשובה נמצאת בשאלה האם במדינה ערבית היו צריכים לתת ליהודי להשתתף בתוכנית דומה ? ולפי דעתי אפשר לשאול את זה באותה המידה בדרך הבאה : האם במדינה צריכים לתת למיעוטים להשתתף בתוכנית דומה ? האם בארה"ב היו צריכים לתת למשתתף יהודי או להבדיל למשתתף מוסלמי להשתתף בתוכנית דומה ? לטעמי התשובה היא כן . אם במדינות ערב כן היו נותנים או לא נותנים לא אמור להשפיע כהוא זה על ההחלטה שלנו ! אם אנחנו מגיעים למצב שבו אנו מקבלים החלטות רק על פי האחרים אז אין ממש טעם ביכולת חשיבה עצמאית משל עצמנו או בסולם ערכי משלנו . ולסיום . הנסיון המעניין של הקמת השוק האירופי המשותף הוא סוג של תוצר של המחשבה הזו משנות ה-60 . באירופה מתקיים נסיון של הפיכת היבשת בצורה הדרגתית להומוגנית תוך שמירה על סממנים של לאום אבל ויתור על סממנים מילטנטיים . זה הפציפיזם בהתגלמותו בשילוב הפלורליזם . זה תהליך שרק החל ואנחנו עדים לו ולכן אי אפשר לשפוט אותו כרגע . מי יודע ? אולי אם זה יתקיים ביבשת בה נעשו הפשעים הכי נוראיים כנגד האנושות זה יהיה אפשרי בעוד מקומות ? כשאיפה , זה לא דבר רע לשאוף אליו . ולגבי הטענה שרנין צבועה " כי הרי היא כל כך מתגאה בזה שהיא פעילה באירגונים הומנטירים אבל היא פועלת רק למען ערבים " היא לא צבועה . היא פועלת איפה שהיא חושבת שהיא הכי יכולה לעזור לפי הבנתה ואיפה שהכי נוח לה והכי קרוב לליבה ( בסופו של דבר גם היא פלשתינאית וכפי שמצפים מיהודים לעזור ליהודים אז זה קיים בעוד עמים הנושא הזה של העזרה ההדדית ) . לבוא בטענות כלפיי מי שכן עושה משהו , זה הדבר הכי קל . ואם נניח X עושה רק למען הילדים בשדרות זה אומר שהוא נגד הילדים בעזה ? או שאם מישהו עושה אז הוא חייב לעשות את זה בצורה שווה כלפיי 2 הצדדים ? ואם לא , אז שלא יעשה כלום . זה עדיף בעינך ? אני מכיר אנשים שמתנדבים למען עמותה של עיוורים . הם לא מתנדבים במקביל לעמותה של האילמים . זה אומר שיש להם משהו כנגד האילמים ?