טוווב .... מתחילה לחפור
ניל קאסידי ניל קאסידי
רמפל ומילה -
אני חושבת שמילה סובלת מביו-פולר. רגע אחד היא כולה מפוחדת, רגע שנייה היא מתרגשת ומתלהבת, ואז היא עוד 180 וצורחת על רמפל, ופתאום שוב נסגרת בעצמה ונותנת לו להחזיק את התינוק. אני לא יכולה למצוא הסבר הגיוני אחר להתנהגות שלה. אני יכולה להבין עכשיו יותר למה מילה עזבה את רמפל. למרות שהוא עשה את מה שעשה מתוך דאגה לבן שלו, הבחירה שלו הייתה שגויה מיסודה. האם היה מוטב לו רמפל מת בתהילת הקרב? יתכן.
רמפל, מסתבר הוא נבואה שמגשימה את עצמה. הוא פחד להיות אבא שלו, והפך להיות אבא שלו. הוא פחד שבאיי יגדל בלי אב, וזה קרה (באופן חלקי, בכל אופן עד גיל 14 היה לו אבא). היה מעניין מאוד לראות את רמפל צעיר, נלהב ומלא תקווה לעתיד. אני חושבת שרמפל היה מלא פחדים, כמו כל אחד צעיר שועמד בפני סכנת מוות ולצערו הפחדים שלו השתלטו עליו, והתחילו לשלוט בו. אני חושבת שהוא הדארק וואן כל כך הרבה זמן, וכולם חושבים שהוא פחדן כל כל הרבה זמן, שהוא שכח מי הוא באמת, ולכן הוא תמיד בורח לקסם שנותן לו ביטחון.
כבר הרבה זמן שאני מרחמת על רמפל, הוא דמות מאוד טראגית בעיניי, ועכשיו שנחשפנו לעבר שלו, הרחמים התעצמו. כמעט בילתי אפשרי להתנער מכינוי שדבק בך, ובמקרה הזה, גם אם רמפל לא היה פחדן, הוא נהפך לפחדן. עצוב מאוד.
הסייר - מודה, לא הייתי מרוכזת לגמרי בפרק (2 ילדות שמתרוצצות סביבי וערימת כביסה לקפל). אף פעם לא אהבתי את הקטע של מגדת עתידות, למרות שאני כן מאמינה שיש אנשים בעלי כוחות מיוחדים..... צריכה לראות שוב את הסוף של הפרק ואת כל השיחה שלהם..... היא המושכת האמיתית בחוטים? קצת הזכיר לי את המשמעות של הפרדס לפי פירוש חז"ל.
רג'ינה - קורה - הוק - מאכזבת אותי יותר מפרק לפרק. מהדמות (כמעט) הכי טובה, היא הפכה להיות צל של דמות, לא מעניינת בעליל ודי חסרת משמעות לעלילה. במקום להיות המרשעת האמיתית ולמשוך בחוטים, הביאו שחקנית יותר ותיקה ומוערכת (בתעשיה, ממש לא אצלנו) והיא פשוט לוקחת את התפקיד של המרשעת, מהמרשעת האמיתית בסיפור. קשה לצפייה, ואני שונאת ככמעט כל רגע שהיא על המסך. יש לך תסביכי אם, אין לך ביטחון עצמי, ואף אחד לא רוצה להיות חבר שלך. go jump of a cliff!! תצבעי את השיער, תעשי מייקאובר, תכנסי לבאר ותחפשי לך סטוץ' ללילה, רק תצאי כבר מהדיכאון שלך, כי את הופכת להיות גרועה יותר מבל.
הוק - הבנו שיש לך נטיות אובדניות, אין לך יכולת לחשוב על אף אחד אחר חוץ מעצמך. תתבגר קצת ותחזור להיות הפיראט השמרנטי ומרושע שאנחנו מכירים ואוהבים. ולך תאיים על איזו אחות בבית חולים כדי שתחזיר לך את ההוק.....
קורה - עוד אחת שהצליחו להרוס. הבנו שיש לך שיגעון גדלות, שאת חדת מחשבה, שנונה, ניראת מצויין יחסית לאישה בת 100.
בחיי, אתם גרים בארצות הברית, ארץ האפשריות הבילתי נגמרות. לכו תחפשו את עצמכם בסדרה אחרת.....
ניל קאסידי
אמה והנרי
למה הוא ברח?! לא מוצאת הסבר לחלק המטופש הזה בפרק, רק אולי ליצור סצנה מותחת ומרגשת, שניל
ואמה נפגשים.
רואים שהוא conflicted מצד אחד, ומרגיש הקלה מצד שני. אמה יודעת, הוא לא צריך להעמיד פנים יותר. אני לא יודעת אם הוא חרד לפגוש את אבא שלו, או שאולי הוא הדמות היחידה בסדרה שהצליחה באמת להתגבר על תסביכי ההורה שיש לה ולהמשיך הלאה בחיים.
ברור שהוא חזר להציל את אמה. ברור שהוא ישר ידע שאמה פגועה ומיוסרת בגללו. וברור שהוא ישר זיהה את הבן שלו. הרגע הקטן והאינטמי שלהם על המרפסת בניו יורק היה מאוד כנה ונוגע ללב. שניל
נגע בהנרי בכתף לא הצלחתי לעצור אנחת רווחה קטנה, זה היה רגע מאוד אמיתי וחמוד. השיחה שלו בבאר עם אמה הייתה מרגשת גם, ראו שהוקל לו לדבר איתה בגילוי לב, ושהוא מקווה שעדיין יש לה מקום בלב. ניל
הוא גם הדמות היחידה בנתיים שהצליחה להתגבר על תסביך אם/אב ולצאת נורמלי (למריאת עין בנתיים). השיחה שלו עם רמפל הייתה קצרה ולעיניין, ונראה שניל שלם עם עצמו, למעט הנטישה של אמה, והוא נתן רמז לכך שהוא אמר שרגשות אשם על נטישה מוכרים לו.
רמפל - מאוד איכזב אותי. ציפיתי שיהיה מתח בין השלישיה, ציפיתי שהוא יכעס על אמה, יתחנן בפני ניל
. חלאס להורים שמתחננים בפני הילדים שלהם!! לא ציפיתי שהוא יגיד לניל שהוא יהפוך לבן 14. אלוהים איזה גיל זוועתי, למה שאדם שפוי ירצה לחזור בזמן (לא הייתי מתנגדת לחזור רק כדי לתת כאפות לעצמי, אבל לרגע לא הייתי רוצה להיות שוב בת 14). מעניין אם הוא ינסה להזיק להנרי, כי בנתיים נראה שהוא די לקח אותו תחת חסותו.
כמובן שיכול להיות שהוא סתם רמפל התכססן והוא מנסה לרכוש את אמונו של הנרי כדי לפגוע בו בעתיד. ואולי הנרי יהיה התיקון שלו. ניל רוצה את אמה, די ברור שהוא חוזר איתה לSB, די ברור שהוא יעשה הכל כדי לכבוש אותה שוב, וזה כולל גם להתחבב על הנרי, אולי הוא יהיה חייב לתת לאבא שלו הזדמנות או לראות אותה באור שונה.
הנרי - אהבתי לראות שהמשחק התפרץ ממנו פתאום. אני מחבבת את הדמות של הנרי, אבל הילד הזה שחקן פשוט עלוב, הצליח להמאיס את הנרי (על רובנו לא!?). אני אוהבת לראות את התמימות המתפרצת מהילד, הוא מאשים את אמה שהיא כמו רג'י, מצליח לכבוש את ליבו של רמפל בשאלות על העתיד ובאופטימיות ואמונה עיוורת בטוב שבאדם, וכמובן שמציאת אבא שלו משפיעה עליו (אבל שוב, השחקן כלכך לא אמין, נראה כאילו הוא קיבל עוד נקנקיה. יש לו 2 מצבים, או שהוא צורח בהיסטריה שלא מאמינים לו ולא משתפים אותו בכלום, או שיש לו הבעה חולמנית כאילו הזריקו לו בוטקוס...)
אמה סוואן
- כמה רגש היה במשחק של ג'ניפר מוריסון בפרק הזה. ההתחלה הייתה קצת רובוטית כרגיל, אבל מהרגע שהיא התחילה לצעוק על ניל, הרגשות התפרצו לה מכל מקום בגוף. אהבתי את ההתלבטויות שלה, וכרגיל אמה תמיד עושה את הבחירות הלא נכונות בחיים. הדבר הכי נכון שהיא עשתה הפרק היה להתקשר להתייעץ עם אימא שלה.
אין כמו ניו יורק
<img src="h