אנחנו יכולים להחזיק בכל דעה שנרצה לגבי עצמינו,
אבל אנחנו חייבים להודות שדעה השולטת בנושא ברקב הצברים היא בערך הדיעה שלו. הם רואים את הישראליות כאתנוס, המתאפיין במאפיינים גופניים וביוגרפיים שאין לאדם שליטה עליהם, כגון המבטא, שפת האם (שפת אם של ממש, "ברמת שפת אם" לא כביל גם אם אתה דובר עברית יותר טוב מאבשלום קור), ארץ לידה ואיפה ובאיזה חוג חברתי בילית את הילדות. ויש בזה גם השלכות מעשיות על היומיום. למשל, אם אדם כמונו יקרא לעצמו "ישראלי" הוא יזכה ליחס פטרוני, מזלזל ולא רציני, כי הוא יראה בעיניהם כמו סיני המכרי על עצמו שהוא צרפתי. לכל הפחות, אדם עם מוזרויות, שרוט כמעה, סוג של דון קישוט.