שאיפות

einat162

New member
גם אני פדלעה גאה !

לא סובלת ספורט, אבל יש לי רגליים, יש לי בריאות (טפו! טפו! טפו!) וכשיש מזג אויר נעים או משעמם לי מספיק - שמה נעלי ספורט ויוצאת לטיול (בד"כ טיול למרכז קניות רחוק יותר מהסופר הקרוב).

גם אני לא מבינה את אלו שמתודלקים אח"כ ומרגישים נהדר בגלל האנדורפינים... מקסימום זה ההרגשה ש"עשיתי משהו עם עצמי" - אולי זה הכימיקלים.... לא יודעת... ממכר - זה לא !
 

togi12

New member
גם אני הייתי כזאת

הייתי דבה חסרת תקנה ! עד שאי שם בכיתה י"א כשגרתי בארה"ב, אח שלי שהיה אז בכיתה ט' ממש גרר אותי מהאוזניים- אשכרה גרר אותי בכוח!!!! לחדר כושר...
היה לי כ"כ כיף בסוף שעשיתי מנוי ישר.

שיעורי ספורט בבית ספר מעולם לא אהבתי והם גם מה שגרמו לי לשנוא את זה כל כך. אבל בצבא נגיד, הייתי פדלאה רצינית, כשרציתי לצאת לקורס קצינים והבנתי שאני לא אעבור בראור במצב הזה, אז שינסתי מותניים, סבלתי מכל רגע ויצאתי לריצות (ריצה זה הדבר שאני הכי שונאת). אחרי מאמצים מרובים ולמען מטרה נעלה, הצלחתי לעבור בראור על הנקודה!
אחרי שירדתי איזה 5 קילו יפים רק בחודשיים וחצי בבה"ד 1, החלטתי להמשיך את המגמה, ויצאתי לריצה/הליכה בקיבוץ כל יום כמעט בבסיס.
ואז השתחררתי, ובדרום אמריקה כאמור- טיפסתי על כל הר שהצלחתי למצוא... זה היה כיף.. ירדתי עוד 10 קילו וזה היה בכלל תענוגגגגג

ועכשיו חזרתי ואני ממש לא מתכוונת להעלות את כל השומנים האלה בחזרה! 3 פעמים בשבוע בחדק כושר זה דרכי בקודש וחוק בל יעבור!

קיצר, גיב איט א טריי. כשאת לא מרגישה שאת בתחרות עם מישהו (כמו בשיעורי ספורט בבית ספר), זה הרבה יותר כיף.
 

Hawkgirl

New member
אני חושבת שכתבתי איפשהו..


באחת התגובות שניסיתי גם שיטות דיאטה אחרות. בניהן גם שילוב ספורט.
הלכתי לחדר כושר, ניסיתי אפילו אירובי ושאר השטויות, יודעת מה..? אפילו היה לי מנוי לחדר כושר!!
בכל הפעמים פשוט סבלתי, הרגשתי נורא, ושנאתי את העובדה שכל השאר עושים את מה שצריך תוך כדי חיוך שמרוח להם על הפנים.
את המנוי, אגב, ניצלתי לבדיוק פעמיים.

דווקא את שיעורי ספורט בבית הספר אהבתי {:
אני אדם תחרותי, ובנינו, לא צריך להתאמץ כל כך כדי להוציא 100 בתעודה בספורט {:

אפילו ניסיתי הליכות כמה פעמים בשבוע עם אחותי, הייתי ממש סובלת ורק מחכה שנסיים כבר...

בקיצור.. לא כל אחד בנוי לספורט
 

choco2602

New member
גם אני מאמינה שזה אופי..

אני לא בנאדם שנלחם למוות על הרצונות שלו.
אני כן עקשנית וכשאני ננעלת על משהו לרוב מאוד מאוד קשה להזיז אותי מהעמדה שלי אבל זה לא דברים כאלו גדולים.
אני משיגה את הדברים שאני רוצה עם פשרות. זאת הדרך הכי טובה לתאר את זה.
פעם הייתי רק מדברת ואומרת שאני רוצה משהו ולא עושה כלום בשבילו. עכשיו אני עושה ומתאמצת יותר. אז אני רואה שיפור.
פשוט לפעמים משהו ממש ממש משפיע עלי ואז אני מחליטה שהגיע הרגע להלחם. אבל זה לא קורה הרבה..
 

Optimistic Girl

New member
אנוכי


אני לא יודעת אם שאפתנות היא באופי
אך יודעת שיש לי את זה...


מאז ומתמיד אהבתי תחרות סמויה (למשל להיות הכי מצטיינת בכיתה וכו)
ואהבתי ללמוד

ועכשיו כשהתפתחתי וצמחתי, ויש לי עוד יותר מודעות עצמי משהייתי פעם
הבנתי שאני שאפתנית
חושבת שזה משהו נרכש-שלמדתי מאמא שלי-היא תמיד רוצה הכל כאן ועכשיו
אני לעומתה פיתחתי סבלנות מברזל ואני ממתינה...

תמיד המוטו שלי ''אני תמיד מקבלת את מה שאני רוצה''
וכך תמיד היה
יש לי השגים מאוד מרשימים יחסית לבחורה צעירה

לדוגמא יש לי כבר מעל 10 תעודות מקצוע |מסמיק|
וזה כמובן לא כולל התואר ראשון שאני אלמד בקרוב (התעודה הראשונה שלי שבה לוקח לי 3 שנים לקבל אותה
)

וההרגל שלי וגם המוטו שלי-לעולם לא לעזוב את מה שאני התחלתי
למשל בלימודים-כשאני מחליטה ללמוד משהו אני תמיד שואפת להצטיינות וגם תמיד משיגה אותה.

אחת המטרות שלי (הרבות)
והחדשות שצצו בראשי
זה להיכנס לשיא גינס ולהיות האישה עם הכי הרבה תעודות בעולם |מלך|


למעשה אני לומדת בשביל ללמוד,
לא יכולה בלי זה... בלי מסגרת קבוצתית ולימודים
כשלא לומדת מרגישה שהאייקיו שלי יורד
אוהבת ללמוד ולקרוא מידע חדש כל הזמן..

וכמובן כבר החלטתי על פיתוח הקריירה שלי
אני אהיה סוג של טוני רובינס הבא (רק שלא כמוהו אני ממש לאאא אטוס בכל העולם כדי לתת הרצאות-כי זה לא מתאים לי.)


--------
כל זה נכתב שחצני
אך אני בחיים האמיתיים בחורה מאוד צנועה
ואוהבת לעזור לזולת

חבריי יעידו על זה
 

h a j b i

New member
כן, אני יכול לחשוב על כמה כאלה

יש לי את השאפתנות מגיל די צעיר, לא סגור בדיוק למה, משהו בחינוך כנראה. אני הרבה יותר שאפתן מההורים שלי אבל כן עודדו אותי להיות כזה, אחות אחת שלי היא כמוני, השנייה הרבה פחות, לכו תבינו


אני פשוט מסמן מטרות ומשיג אותן, אחת אחרי השנייה, פשוט מקפיד על מטרות קטנות בדרך שהן ריאליות וניתנות להשגה בטווח הזמן הנראה לעין. כל X זמן אני חושב על איפה אני עכשיו, איפה אני רוצה להיות ומה הצעד הבא בשביל להגיע לשם, זה מובנה אצלי לגמרי.

אחד הדברים שאני נעזר בו הוא השוואה לאנשים אחרים, מצד אחד קנאה חיובית, אני רואה כאלה שנמצאים איפה שאני רוצה להיות או שהשיגו משהו שנאי רוצה להשיג והקנאה החיובית פשוט מעודדת אותי להגיע לשם גם, ומצד שני אני רואה את אלה שאני ממש לא רוצה להיות שמצבם וזה גם נותן לי מוטיבציה אף פעם לא לעמוד במקום או להיות שאנן, תמיד להיות בתנועה, עדיף קדימה אבל גם לצד אם אין ברירה.

והכי חשוב, אני פשוט נהנה מזה, מהדרך.
 

Sunshine Smiles

New member
כן, קורס מכ"ים.


הייתי תצפיתנית ויצאתי לפיקוד.
יש תנאי סף שצריכים לעבור וחלק מהם זה מעבר ציון שנקבע בבר-אור .
כדי להכנס להכנה הגדודית, ולאחר מכן לעבור להכנה החילית בכל אחד מהם יש מבחן בראור בנוסף למבחנים העיוניים.
ובמהלך הקורס יש עוד 3 מבחני בראור שבכל אחד מהם צריך להשיג תוצאה גבוהה יותר, כאשר בראור סוף הוא המבחן האחרון והמסכם של הקורס ונדרשת בו התוצאה הגבוהה ביותר.
התחלתי להתאמן למבחן הזה כמה חודשים לפני שהחלו הסינונים להכנות, מתוצאה של 13:10 את הבר אור סוף שלי בקורס סיימתי על 10 דק', ומ5 שכיבות סמיכה סיימתי עם 25.
את התוצאה הזאת עשיתי למרות במהלך הקורס סבלתי מפריצת דיסק ובעיות ברכיים שהתגלו.
למרות שצלעתי ברגל אחת לא הסכמתי לוותר על המד"סים שהיו לנו כי ידעתי שאם אני לא אעשה את זה אני לא אשתפר ואין לי סיכוי גבוה לעבור.
לא היה אכפת לי מה יקרה, כמו שידעתי שאני הולכת להתקבל לקורס הזה בכל מחיר , באותה מידה גם ידעתי שאין סיכוי שאני לא יוצאת משם מפקדת.
בסוף יצאתי מהקורס וישר הייתי סמלת מחלקה וזה היה שווה כל רגע וכל מאמץ! (והרבה פיזיותרפיה אחרי זה...P:)

כרגע המטרה הבאה שלי זה ללמוד משפטים ופסיכולוגיה באונ' ת"א,
ידעתי את זה כבר כמה חודשים לפני שהשתחררתי שאני רוצה ללמוד משפטים, וכמובן שבמקום הכי יוקרתי והכי נחשב לאחר מכן בשוק העבודה.
התלבטתי בין העברית לת"א והחלטתי ללכת על ת"א.
עשיתי פסיכומטרי לפני צבא וקיבלתי 590 , ניגשתי במועד האחרון והוצאתי 690. היום אני עומדת במקום שאני יכולה להתקבל לכל מקום חוץ מהעברית ות"א, ולכן אני עושה מכינה באונ' ת"א.
היום אני בדיוק בעת מעבר לת"א ומתחילה ללמוד באוקטובר,
זאת הולכת להיות שנה קריטית מבחינתי ואני באמת מתפללת כל יום שאני אצליח להוציא את הציון הנדרש במכינה הזאת ולהתקבל כבר!
אין משהו שאני שאני רוצה שיתגשם יותר מזה!
אחרי שזה יקרה, נפנה מקום ליעד הבא...
 

Purple Mushroom

New member
שאיפות,יחסיות,בתחומים חשובים

תראי, אני די מושפע, קיבלתי הלילה מייל-מצגת מדוד שלי, לגבי השנה החדשה, ולגבי כיפור. ויש בו סטטיסטיקות על העולם. אנחנו בישראל ,אנחנו כקהילה, ואנשים בסביבתינו. יחסית בריאים ועשירים, ויחסית אנחנו בשלום, יחסית לעולם.
יחסית לסטטיסטיקות שמופיעים במצגת. ואנחנו יודעים קרוא וכתוב.
אני אחד המבוגרים בפורום, התחלתי לכתוב בו בגיל 25, לפני הרבה שנים,
אז בקיצור, לפני כמעט 20 שנים סיימתי תיכון, ודבר אחד שכנראה מנחש נכון, בתחילת העשור הזה, דבר אחד שאפשר להתגאות בו בתחילת העשור הזה, זה תעודת בגרות.
חבר שלי מהתיכון אמר, שתעודת בגרות. (אז), שייך לעשירון העליון, כלומר, רק 10% מהאוכלוסיה בגיל של תיכון, מצליחים לסיים תעודת בגרות, הוא אמר את זה אז לפני כ20 שנים, לא בטוח לגבי סטטיסטיקות של הארץ או העולם. לא יודע מה המצב כיום.

אצלי, משהו שעשיתי שגאה בו, כנראה קשור. (שוב, מושפע משרשורים קודמים): לקריירה, עבודה, העבודה שלי במסעדה, וה"קידום" שלי בעבודות, כשהייתי בן 29, לפני כמעט עשור. העבודה שלי במשרד פרסום.
וגם , כאמור, ההצלחות שלי בזוגיות, הצלחות יחסיות שנגמרו, הנישואין והגירושין.(אולי גם זה הצלחה?):)
וזהו בערך. זה אצלי :)
 
למעלה