לא
גם אצלי היה סיפור התה
והכוויה. ולין. אני מאוד אוהבת תה, שותה אותו בכמויות מכובדות מאוד. רק כאשר אני רוצה "להשתלב" סביבתית לעתים אני שותה קפה
למעשה, אם אני חושבת על זה, לשתות תה עם מישהו(קל וחומר שמישהו להכין בשבילי אוכל/שתיה)- זה סימן שאני לא מובכת על ידו, מודעת, מבקרת וחושבת מדיי(ביקורתית כלפי עצמי). בכל מקרה- לילה. אני "על המחשב". מטעמי חסכון בהליכה למטבח- החלטתי להתחכם ולהכין לעצמי תרמוס תה. חכם, נכון? אז זהו, ש- לא. כדי שייצא מרוכז יותר, השלכתי גם את התיון פנימה והברגתי את המכסה. כאשר רציתי למזוג לעצמי את התה אל תוך הספל- פתחתי את המכסה כולו(ולא רק את פתח הפיה שדוחפים כלפי מטה). התיון, כמובן(הגיון בסיסי) היה למעלה. נצמד לפתח. חסם אותו. כמה חלקיקי שניה היה זרם קלוש של תה. בשניה הבאה- התיון נפלט מהתרמוס ע"י לחץ התה שהופעל עליו בעקבות התה מהתרמוס המוטה באלכסון כלפי מטה, ובזרם ה-ר-ב-ה יותר חזק לא רק מילא והציף את הספל אלא כל התה הרותח(רותח- רותח) נשפך על כף היד שלי, הרגליים ומה שמסביב. התיון פשוט "נחת" על כף ידי.. לא פלטתי הגה, אפילו, מרוב הלם. חח, ישבתי והתבוננתי בזה- ואני רק זוכרת שראיתי פתאום את העור שלי יורד. ככה. מהיד.. זה היה "אחד הקטעים".. ואז קמתי, רצתי לסלון וכו וכו.. ההורים שלי(מסכנים, אמצע הלילה).. עוד אומרים לי "אז שימי מים.." וואו, איזה כאבים. להזיז את היד, האוויר על העור(שלא היה), טיפת רוח- כל דבר. בעע. היום יש לי כתם חום בהיר על היד
[אני מוכשרת, חטפתי כוויות מלהשתזף פעם..]