אם הייתי קוראת את הספר היום,
ולא בין הגילאים 7-14, הייתי חושבת שהוא חתיכת ספר גרוע (בסדר, לא לגמרי, לברוא עולם כל כך עשיר בפרטים זה לא משחק ילדים, אבל הדמויות [למעט סנייפ], ההתפתחויות הצפויות בעלילה, הטוב המוחלט של הארי מול וולדמורט הרשע מרושע. ספר ילדים לכל דבר. אבל זה ספר שסגדתי לו במשך שנים (הוא, והסיפור שאינו נגמר), אז אני לא יכולה לקטול אותו לחלוטין) אבל אפילו לפני שלוש שנים, כשקראתי את הספר האחרון, כשהגעתי לקטע שהאהבה, האהבה החזירה את הארי לחיים, זעקתי "מההההההה" השמיימה. כאילו, ברצינות? אה, כן, ברור. רון והרמי!ני לנצח!!! כמה צפויה היא יכולה להיות, אלוהים. יאק. שונאת את הרמיוני. אגב, דמבלדור הומו. הנה, אמרתי את זה. בטח מסתובבים באינטרנט כמה פאנפיקים עם סוף יותר מוצלח משלה.