כיצד לשים גבול לכעס...
כאשר אני מוצאת עצמי כועסת, ראשית לכל אני לא נלחמת בכך. מותר להרגיש כועס ויש בזה אפילו סוג מסוים של צורך. עם זאת אחד הדברים הראשונים אותם אני עושה בהזדמנות ראשונה הוא להתיישב מול המחשב ולתת לידיים שלי לכתוב את המחשבות. אני לא שמה סינון לדברים ולא מנסה לשים גבולות תחביריים כלשהם לכתובים. לעיתים קרובות אני מוסיפה את הנמען , מושא הכעס, מתוך ידיעה ברורה כי הסבירות שהמכתב יגיע לידיו נמוכה מאדץ לאחר פרק זמן, לעולם לא מייד אני יושבת וקוראת מה שכתבתי. בדרך כלל, שם נמצאות התשובות במלואן. על מי אני כועסת, מדוע אני כועסת וגם מה לעשות עם הכעס. ניתן לחלוק את הכתובים עם אדם קרוב אשר משמש מראה ומראה פנים נוספים בכתובים שלנו. מכל מקום, עצם הכתיבה והפורקן הם אמצעי נפלא לשחרור כעסים.