שאלה:איך משתחררים מכעסים?

[הדיסוננס הקוגניטיבי]

כתבתי על הכעס ככלי חינוכי,

משהו כמו אינטונציות של גובה הקול,מילים קשות יותר,לא מכות חלילה... אופס... או קיי,מה זה יעזור לי אם אני אכעס,הרי אפשר רק לשנות את גובה הקול, ולדבר במילים יותר קשוחות,בלי לכעוס... השאלה אם זה אפשרי לאורך זמן. הכעס כאן,הוא מכשיר שבזכותו/בגללו,אנו מעבירים את המסר : "עד כאן". משהו כזה.

 

[הדיסוננס הקוגניטיבי]

כלי חינוכי=בשבילי ועבורי,שאראה אחרת

בעיני הילד,בכדי שיבחין בין טוב ללא טוב...

 

[spivak12]

התוכן ולא האינטונציה

אני יכולה לומר לך מנסיון רב שנים שגובה הקול לא רק שאינו מעביר את המסר אלא בדיוק ההפך. אחד הדברים שלמדו אותי השנים הוא שאנו מציבים את גבולות האסור והמותר שלנו ובוחרים מה לאפשר ומה לא. ונכון הדבר לגבי ילדינו כשם שנכון הוא לגבי האנשים האחרים הסובבים אותנו. אני יכולה לומר לך שוב מנסיון שלשתיקה כאמצעי ביטוי יש ערך העולה על אלף מילים. כאשר ילד עובר את הגבול אותו הצבנו לעצמנו, הוא מתכוון להעביר איזשהו מסר. יש מקום להציב את הגבול בהרבה אהבה ועם זאת עם אזן קשבת להבין מה בעצם הוא רצה לומר לנו

 

[הדיסוננס הקוגניטיבי]

למה לא אינטונציה? אזעקה !

חשובה האינטונציה להעברת מסר,מסר שאני כועס... וזה לא חייב להיות משהו שדומה לצרחה...ועל זה אני מדבר,ולא נראה לי שהסברתי את עצמי ברמה ראויה. כוונתי לכך,שהכעס הוא מנגנון שיש לו צורך,משהו שאסור לבטל,כי בזכותו אנחנו מבטאים את השינויים בעוצמה של הקול,וגם את התוכן... לפעמים,בכדי שהתוכן ישתנה,צריך שיהיה גם הכעס בסביבה... אגיב לך חזרה,אם תעני לי,בשעות הערב.. יוצא לטיול..... היה כיף לדבר איתך.

 

[spivak12]

השאלה היא איזה מסר אתה רוצה להעביר?

איך היה הטיול? לאן טיילתם? כדי שתוכל להבין על מה אני מדברת אכתוב בקצרה את אמונתי. אני גורסת כי האדם שמולנו הוא מראה המשקפת לנו את מה שמתחולל בנוץ במילים אחרות כאשר יש בי כעס, אמצא אותו בסובבים אותי. אני אזהה את אותם מצבים ואירועים אשר יגרמו לכעס שבי לפרוץ החוצה. כאשר אני מבינה שהכעס מצוי בי, ואין זה משנה כלל ועיקר אם הוא נמצא באחר אם לאו, יש לי את היכולת לבחור מה ברצוני לעשות עם הכעס: לשמר אותו או להרפות ולהניח לו. כלומר גם ילדים לצורך העניין הם בעצם המראה שלנו. וכמובן שמראה זו היא דו צדדית. כי כאשר אני מול ילדי אני בעצם מראה המשקפת לו את כעסו שלו. עכשיו נשאלת השאלה מהו המסר אותו אני רוצה ללמד אותו? האם ברצוני להיות מראה המשקפת לו כעסים או שמא מראה המלמדת אותו למצוא את השלווה והתבונה????!!!! יש לזכור במיוחד כאשר מדובר בילדים כי הם בעצם מחקים את מעשינו והופכים להיות בבואה שלנו. לכן דווקא שם יש מקום לבחון היטב את דברינו ומעשינו.

 

[הדיסוננס הקוגניטיבי]

בוקר טוב.

מנגל בעמק האלה,בדרך לירושלים,היה פצצה.. כל מה שמשנה אצלי את השיגרה,הוא בגדר חיובי לי. את באמת גורסת ש"האדם שמולנו משקף את מה שמתחולל בנו"? אצלי אני חושב שזה הפוך,אני רואה באנשים,את עצמי.... ואני לא מבין איך יכול להיות ש"הילד שלי יראה אותי כועס,ואני אשקף לו מראה,והוא יראה את כעסו שלו" לא חושב שזה ככה. אני בעד שהילד שלי,ידע להבחין מתי אני כועס ומתי לא.... בלי אלימות מילולית,וכמובן לא פיזית! וכשאני כועס,אני נראה כעוס,והילד אמור לזהות שאני נראה כעוס,כי אחרת,איך הוא ידע שאני כועס,בלי שאכעס עליו?... אגב,הילד שלי,מנפץ את התאוריה הזו,שהוא כביכול "הופך להיות הבבואה שלי". הוא ממש לא דומה.. ובאשר לתאוריית החיקוי,לא צריך ללכת רחוק כל כך,כי ילד שרואה הורה כעוס מבין רק שההורה כעוס,על דבר שאסור היה לילד לעשות,וכך הוא לומד להבחין בין הטוב לרע,בדברים הבסיסיים בעיקר,כמובן.. וגם כשהילדים מחקים אותנו,לדעתי זה לא חד משמעי בכלל,שהם יבחרו להתנהג כמונו. אם זה יוצא להם טוב,ומשתלם,הם ימשיכו עם זה,ואם לא,אז לא. הם עושים בסוף,מה שבא להם. אגב,אין בך כעסים? הרמת טיפה את הקול,על ילד,או מבוגר? אני מאמין שכן,מהמר כמובן. חישבי מה היית אמורה לעשות,במקום כל הפעולות שנקטת בהם,ע'מ להפגין את הכעס,ותיווכחי שזה ממש לא קל... לילה טוב לך.

 

[spivak12]

בוקר טוב

בטח היה מפוצץ אתמול בארץ המנגלים. לא? אתחיל לענות לשאלתך מהסוף. ודאי שאני מוצאת עצמי כועסת ובוודאי שאני מוצאת עצמי מרימה את קולי. אם אומר שלא הרי אכזב. ועם זאת כאשר אני בוחנת לאורך זמן היכן השגתי את המטרה אותה רציתי להשיג קרי הבנת הגבול, הרי שדרך הרמת הקול והכעס בדרך כלל לא השיגה את הדברים, אלא הכניסה את הצד השני למאבק כוח. כתבת בראשית דבריך כי כל דבר השובר את השגרה הוא דבר מבורך. וזו גם הדרך בה השתדלתי (ולא תמיד הצלחתי) לחנך את ילדיי. כלומר להגיב את התגובה הבלתי צפויה לחלוטין באותו רגע. אין אני יודעת בני כמה ילדיך אולם אני אם לבת אשר מתגייסת בשבוע הבא, בן בגיל ההתבגרות אשר ניתן לכתוב עליו ספרים רבים כדי ללמוד מהו מרד נעורים ומובן מאיליו שנתקלתי במצבים שיכולים להביא לתלישת שערות בקלות רבה מאד. לדוגמא באחד הויכוחים כאשר בתי הטיחה כלפי בכעס כי היא עוזבת את הבית הוצאתי מזוודה והתחלתי לארוז לה את הדברים. ותאמין לי זה הדבר האחרון לו צפתה. לא תמיד הייתה לי השלווה להגיב, וגם כיום יש לי נפילות. עם זאת כאשר לקחתי על עצמי את האחריות לשינוי ובהתאם לכך הגבתי כלפיהם לאט לאט הם הפנימו את הדברים . אני יכולה לספר לך שבתי כיום היא החברה הטובה ביותר שלי ומספרת לי את רזי לבה הכמוסים ביותר, ואני מאד גאה על כך. לעניין תיאוריית המראה, אין לי כוונה לשכנע היות ואיש באמונתו יחייה. אני מאמינה בתאוריה הגורסת כי האחר הוא בעצם בבואה המשקפת לנו את שמתחולל בנו. זה בסדר מצדך לחשוב אחרת, אחרי הכל אם כולנו היינו תמימי דעים, איזה עולם משעמם זה היה. שיהיה לכולנו חג שמח ויום קסום

 

[1234ab]

רגשות........בחירה????

ברגשות אין אפשרות בחירה.... בהתנהגות ישנה אפשרות בחירה.

 

[spivak12]

שאלה של תפיסה

לפי אמונתי שלי כל מה שקורה לנו בחיים הוא בעצם בחירה שלנו. לעיתים מודעת לחלוטין ולעיתים בתת מודע. בקטגוריה זו נכללים גם הרגשות. כדי להבהיר את כוונתי אביא את הדוגמא של אדם ההולך לפני בור ונופל לתוכו. בפעם הבאה הוא עדיין הולך ונופל פעם שלישית הוא כבר מודע שהוא עומד להתקל בבור אך עדיין נופל לתוכו. פעם רביעית הוא עוצר רגע לפני הבור ופעם חמישית הוא כבר הולך בדרך אחרת לחלוטין. כך הם חיינו. כאשר אנו מזהים את המצבים אשר גורמים לנו לחוש תחושות לא נוחות, אנו לומדים מהנסיון עם הזמן והולכים בדרך אחרת.

 

[1234ab]

קראי שוב את מה שכתבתי לך

ותנסי להבין ולהיכנס לעומקו של המשפט. בדוגמא שנתת הראית בדיוק את מה שכתבתי לגבי התנהגות האדם..שבמקרים האלו אכן יש לי, לך ולכל אדם אחר אפשרות בחירה.... ברגשות...אין שום אפשרות בחירה. אני חושבת שזה לא ענין של תפיסה אלא ענין של הבנה.

 

[spivak12]

איש באמונתו יחיה

ייתכן שזהו עניין של הבדלי מינוח וייתכן שלא. כך או כך זוהי אמונתך ואני מכבדת אותה ולכן לא אנסה לשכנע כי הגדולה שלנו כאנשים זה היכולת לחשוב אחרת ועדיין לכבד אחד את השני בעבור דעותיו

 

[1234ab]

אמונות זה לדעתי כבר נושא אחר...

ואני אישית מעדיפה לעצור בנקודה זו. לכבד את האחר...תמיד.

 

[spivak12]

אמן כן יהי רצון

 

[spectacular]

הגורם לכעס אינו חשוב,

חשוב מה זה עושה לי, אני מתמודדת עם החיים גם כשאני כועסת, ואני לא ממש מבינה את התהליך שתיארת איך מתכנתים את הכעס להיות מוגבל בזמן? אם זה היה אפשרי הייתי מכבה אותו לגמרי, וכמו כן,לפעמים אחרים כן אחראיים לכעס שלנו , ואולי האחריות שלנו היא לא להמשיך לבנות אותו, להרוג אותו כשהוא עוד קטן... "רגשות הם דבר לגיטימי" -בעיני מי?ומה זה אומר בדיוק? לדעתי יש רגשות לא לגיטימיים למשל תאוה לרצוח,לאנוס ,להכאיב, יש אנשים שמרגישים כך,האם זה לגיטימי בעניך? תודה.

 

[spivak12]

יתרונו של האדם על הבהמה...

יתרונו של האדם על הבהמה ביכולת שלו לשלוט ברגשותיו. אותם אנשים אשר אינם יכולים לשלוט ברגשותיהם בדרך כלל מורחקים למקומות כמו בתי כלא או בתי חולים לחולי נפש. ומכאן נובע שלמרביתנו יש את היכולת לשלוט ברגשותינו. הדבר אינו פשוט כלל ועיקר , אלא דורש תהליך של עבודה עצמית רבה וקשה. גם אני הייתי במקום בו האמנתי כי כל העולם ואשתו אחראיים לכעסים שלי. לקח לי הרבה זמן ותהליך ארוך מאד להבין כי לא אוכל לשנות אף אחד סביבי מלבדי. מרגע שאני מבינה כי האחריות לאיך אני מרגישה מוטלת עלי, אני מנסה למצוא את השלווה והרגיעה שלי במצבי חיים שונים. ואני מוכרחה להודות כי הדבר אינו קל ועיקר וכי יש לי מעידות רבות. אולם בסופה של כל מעידה , אני עושה לעצמי את חשבון הנפש ויוצאת ממנה חזקה ומחוזקת יותר. באותה מסגרת אני תוחמת את הזמן שבו אני מאפשרת לעצמי "רחמים עצמיים" האנשים שמאד קרובים לי רגילים לשמוע מפי משפטים בנוסח "אני לא יכולה לדבר עכשיו בטלפון כי עכשיו אני מרחמת על עצמי..." הדבר מתקבל בחיוך ומתוך ידיעה כי בעוד זמן קצוב אחזור חזקה ואיתנה. לי זה עוזר, וממליצה להתחיל מנקודה מסויימת.

 

[spectacular]

שליטה.

בשליטה על רגשות אני מניחה שאת מתכונת לביטוים החוצה, אני מדברת על שליטה על רגשות וביטויים -פנימה. למצוא את השלוה הפנימית למרות הכעס,ולהשתלט על הכעס-מבפנים. למה זה חשוב לדעתך להקציב זמן לרחמים עצמיים? האם כעס קטן-זמן קצר,כעס גדול- זמן יותר ארוך, ומה כאשר הכעס ע נ ק י -כמה זמן ניתן לו? ועוד שאלה,מה משמעות המילה "לשלוט" בהקשר "לשלוט ברגשות" האם זה לא להראות אותם? האם זה סוג של מסיכה? משחק? אם לא "נשלוט" מה יקרה? העובדה שיש אנשים המורחקים מהחברה לבתי כלא או בתי חולים לחולי נפש אינה מהווה הוכחה לכך שלמרבית בני האדם יש יכולת לשלוט ברגשותיהם, זאת דעתי. האם רחמים עצמיים זה חיוני לשם התגברות והתחזקות? לילה טוב.

 

[spivak12]

השליטה היא פנימית

הדבר החשוב ביותר לדעתי הוא מודעות עצמית. פה זה מתחיל ופה זה נגמר. כל דבר אשר נעשה מתוך מודעות נעשה אחרת. באותה מסגרת של מודעות אני מדברת על היכולת להיות מודע לרגשות שלנו, ולבחור לנו כיצד אנו נוהגים בהם. אני אישית מכירה מספר לא מבוטל של אנשים שהכעס והשנאה הם הגורם המניע אותם בחיים. אני מניחה שגם את מכירה כמה כאלה כי הם מצויים סביבנו בכל מקום. אותם אנשים מרירים, אשר משוכנעים כי החיים מתנכלים להם. אך אם למעשה נתבונן בכך מהצד נבין כי אין החיים מתנכרים לאף אחד, החיים מחייכים למי שמחייך אליהם. ברגע שאני מודעת לאירועים הפוקדים אותי בחיים ולוקחת אחריות עליהם , תגובתי היא שקולה ומתונה יותר. ואין אני מדברת על שליטה כלפי חוץ אלא בחירה פנימית להרפות מהכעס. את שואלת מה יקרה אם לא נשלוט? הכל תלוי בעצמת הכעס, אני חושבת שידוע לכולנו למה מסוגל אדם שכעסו מטריף עליו את דעתו. עם זאת אני מאמינה כי יש מקום לתת ביטוי לכעס. כי פוקדים אותנו בחיי יום יום אירועים שלא ניתן לעבור עליהם כלאחר יד. יש צורך בעצירות לפעמים כדי לכעוס . כאשר אני תוחמת לי את פסק הזמן שאני קוצבת לעצמי ל"רחמים עצמיים" אני בעצם נותנת לגיטימציה לאותם כעסים מחד ועם זאת לא נותנת להם להשתלט עלי לאורך זמן. תרצי תקראי לזה טכניקה כי במובן מסוים זה אכן כך, אך לי אישית זה מאפשר התחברות לעוצמות מחודשות כל פעם מחדש. לילה טוב גם לך

 

[spectacular]

"בחירה פנימית להרפות מהכעס"

אהבתי את הביטוי.

 

[הדיסוננס הקוגניטיבי]

בוקר טוב.

נניח שאני כועס עלייך. השאלה שנשאלת כאן היא מי סובל יותר,אני או את? התשובה היא שאני סובל יותר. מכאן כל אחד ישחרר את הכעס,אם ירצה בכך,בדרכו שלו....אם בכלל.. מצד שני,הכעס הוא פונקציונאלי לנפש,ממש כמו מנגנון הפחד... אז למה לבטל מנגנון קיים? בוקר טוב.

 

[spivak12]

השאלה כלל אינה רלוונטית

אם אני סובלת כתוצאה מהכעס שלך זה כלל אינו רלוונטי. האם ההנאה שלך היא מלראות את האחר סובל? כן , אני מסכימה שהכעס הוא פונקציונאלי בדיוק כמו הפחד. השאלה היא האם הכעס כמו הפחד משתקים אותנו או מעצימים אותנו??!!!!!