אי אפשר להתנות ככה מחקר, חיפוש אחר תשובה.
מה שאתה מתאר ממחיש מעולה איך ולמה וכמה ההדדי עדיף על ההיררכי,
כי ברגע שאתה קובע שאין לקיים דיון או שיחה או חיפוש אחר תשובה טרם נמצאה הגדרה סופית ומוסכמת למרכיביו, אתה מונע ואוטם מראש כל אפשרות לתגלית, המצאה, יצירה, בריאה.
זה בדיוק המקום שבו הפסיכוטי, האוטיסטי, עדיף מהותית על הבריא והתקין והנורמטיבי, שבגלל ההיבט הבו זמני שבו לא רק שאינו משועבד למוסכמה ולא צריך לחכות להסכמה אלא שמאפשר למשל לחשוף את המהות והמשקל של "קיים" מתוך ודרך בירור מהותו של המספר, או ספציפית חמש, למשל.
אז בעצם מה שמשעמם אותך הוא לא רק הכי מעניין אלא אולי גם הדרך הכי מבטיחה לברר פירושו של דבר,
הדברים מתבררים דרך יחסם לאחרים, דרך הצורה שבה הם משתפים תנועה, דרך זיקתם אחד לשני, ואז את לומד איך וכמה ולמה "מספר" נוגע במהות הקיום למשל, כמו שהפיתגוראים האמינו.
כשמתנים היררכית, סדרתית, סריאלית, הסכמה על המרכיבים לפני שמתקדמים ומקדמים שיחה או מחקר, מחמיצים את כל מה שהכי יפה ומועיל ומרגש ביחסי הגומלין שבעצם כל דבר שואב את מהותו מהקשר שלו לדברים אחרים,
ההסכמה נוצרת דרך התנועה,
המשותפת,
ודברים מתבררים דרך זיקתם ההדדית אחד לשני,
במקביל, בו זמנית,
בזמן שהתנייה של ידיעה אחת בשניה, למפרע, אמנם הולמת את המוסכמה ההיררכית, הכחנית, האטומה, אבל מונעת מראש כל אפשרות לידיעה שבאה מאהבה.
לתחושתי, אוטיסטים שונים מהנורמה, גם בגלל נטייתם לחוש את הדברים בו זמנית, הדדית, וכל כך חבל שדווקא נטיה הכי תקשורתית זו מתוייגת כמובן למפרע כלקות אנטי תקשורתית,
ואין ספק שהיא מתוייגת ככזאת גם בגלל שהחברה הנורמטיבית עדיין תלויה מאוד חזק בסוג ההגיון הנוקשה שאתה מתאר כאן.
זה גם מסביר למה אוטיסטים נוטים להצפה, ולמה הם גם מפגרים וגם גאונים, שאו שהם יודעים את הכל ואת הכי מורכב כמובן מאליו, או שהם פשוט לא יודעים כלום,
בחברה דיאלוגית יותר אוטיסטים היו פורחים,
בחברה של היום הם מוקצים כאנשים לא דיאלוגיים,
אז אם מחפשים את הסיבה להתקפים וחרדות ופגיעה עצמית ויאוש ודכאון,
אפשר להביט גם לשם
