שאלה בנוגע לחזרתיות

[arana1]

בהקשר

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4498875

 

[גורג42]

מה אכפת לך מה אחרים חושבים? השאלה היא מה *אתה* חושב בעניין.

הנושאים שהעלת כאן הם חשובים ורגישים וראויים למחשבה מעמיקה מצידך.

אז נסה להתעלם מכל מה שהמשוגעים שמסביבך חושבים, ולגבש דיעה עצמאית שמתאימה למי שאתה באמת.

כי באמת, בין "חייבים למכור אומנות בכסף" לבין "כסף זה רע ועדיף להיות הומלס" יש כמה דרגות באמצע. וזה שאתה מוקף באנשים שלא מסוגלים (כנראה) לקלוט את הדקויות האלה, לא אומר שגם אתה צריך להתדרדר לרמה הפשטנית שלהם.

אני יכול להגיד לך מה העמדה האישית שלי בעניין, ואני מדגיש שאתה ממש לא חייב לאמץ אותה. אני סתם זורק לך פה כמה רעיונות, שתוכל לחשוב אם אתה מתחבר אליהם או לא:

אני אישית לא רואה שום דבר רע בפרנסה, כל עוד הדגש הוא על לעשות טוב לאנשים אחרים ולא על התפחת הכיס שלך. גם לא רואה שום רע בלהיות עשיר, כל עוד הדרך אל העושר הזה היתה טהורה.

ונכון, פירוש הדבר ש-99% מדרכי הפרנסה המקובלות חסומות בפניי. אבל יש הבדל בין 99% ל-100%, ובתוך האחוז האחד הזה אנשים רגישים כמונו יכולים למצוא את מקומם ב"שוק הכלכלי" מבלי לוותר על עצמנו.

אני גם מסכים איתך שאומנות - בעיקרון - צריכה להיות מנותקת מכל שיקול כספי. את רוב הדברים שאני יוצר אין לי שום כוונה למכור. אוי ואבוי למי שכל חייו מסתובבים סביב כסף, או למי שיצירתו האומנותית נפגמת בגלל שיקולי רווח כלכליים.

אבל מצד שני, אני לא רואה שום רע - לפעמים - לשלב בין הדברים. להפך: בעיניי להתפרנס מיצירה אומנותית זה פשוט סוג אחר של אומנות. זאת אומנות שאני יוצר במשותף עם קהל יעד מסויים: אני בפועל, והם - ע"י הצרכים שלהם שאותם היצירה שלי אמורה לספק.

ובעיניי זה תהליך נפלא. וכמובן, שאני נכנס לדברים כאלה רק אם אני - בתור יוזם העניין - מרוצה מהכיוון שאליו היצירה הולכת. לא מעניין אותי לכתוב ספר זבל שימכור במיליון עותקים (ולדעתי זה גם לא אתגר קשה במיוחד). אבל לכתוב ספר שישכיל אנשים בנושא שקרוב לליבי (למשל) זה דבר אחר בתכלית.

אז זה היה - בקצרה - סיכום של הגישה שלי לעניין.

בטח עוד מעט יבוא אראנה ויסביר לך כמה שאני חזיר קפיטליסטי וסתום, וזה סבבה. תקשיב גם לו, כי אני בטוח שגם הוא יספק לך כמה רעיונות למחשבה. ובכל מקרה, תמיד תזכור שההחלטה הסופית בעניינים האלה היא שלך.

 

[נתנאל6589881]

היה לי חלום בדומה לך

להיות עשיר כקורח כדאי לעזור לפוגעי נפש ואוטיסטים אם אתה זוכר את הרעיון על המכשיר הרפואי מציל החיים ,אבל אני די ויתרתי עליו כי בעני אני לא מוכשר לזה אבל היו לי חלומות דומים כמו לך וזה חיובי בעיני אני אגב לא נגד יזזמות אני גם חשבתי בכיוןן הזה בזמנו הערתי גם לארנה על זה , אז אני נוטה להסכים שזה תלוי הקשר ,בנוגע עלי הבעיה היא שאני חיי איתם וסופג את זה מגיל צעיר קשה להשתחרר מהתפישה הזו עניין מורכב מאוד ובטח שכולם משדרים לך שאתה ככה אני מאוד מתעקם אתה מכיר אותי כבר זמן וקולות משפעים עלי נורא לטוב ולרע
בנוגע לאומנות אני מעדיף בלי שום אנטרס כלכלי אלא נטו מהלב ונהסיוני אמנים או אפילו מדענים והוגים שנשברו על זה וגם בעניין פוליטי נפגמה יצרתם ואבדו מכוח המוזה כמי אנשטיין או יונה וולך בשירה ויש עוד המון דוגמאות .

 

[גורג42]

לא דיברתי על להיות עשיר ולשנות את העולם (למרות שגם זה סבבה)

החוכמה היא ללמוד לחלום גם בקטן יותר (כן, גם לי יש קצת בעיה בקטע הזה, אבל אני עובד על זה

)

זה לא סותר, אגב. אני חושב שזה טוב שיש גם חלומות קטנים וגם חלומות גדולים. על הקטנים אנחנו עובדים בכאן ועכשיו (מה שנקרא "יעדים") והגדולים נשארים ככה ברקע ונותנים לנו תקווה לעתיד הרחוק.

בכל מקרה, אני לא מדבר איתך עכשיו על חלומות גדולים, אלא על הטווח הקצר יותר. לא איזה אימפריה נוצצת היית רוצה לבנות בעוד 30 שנה, אלא מה היה מושך אותך לעשות עכשיו - בטווח המיידי.

וכמובן שאני לא מדבר פה רק (או אפילו בעיקר) על כסף, אלא באופן כללי. איך היית רוצה לבלות את היום שלך? עם איזה אנשים, אם בכלל, היית רוצה לבוא במגע? תתחיל בדברים קטנים. תתנסה בדברים חדשים וככה תדע מה מתאים לך ומה לא.

והכי חשוב: תפסיק לקחת ברצינות את כל מה שהאנשים מסביבך אומרים.

(ומי יודע, אולי יום אחד תגשים גם את החלומות הגדולים שלך. מניסיון, כשהדברים הקטנים מסתדרים במקומם, אז הרבה יותר קל להגשים גם את החלומות הגדולים יותר)

 

[נתנאל6589881]

בשבלי הקטנים האלו הם

הכי גדולים ומשמעותיים יחס בנישי זה הכי מסתורי וקשה שיש אבל אני מבין את הרעיון שלך ונוטה להסכים

 

[arana1]

היחס בין הגדול לקטן, בין הנצח לרגע, הוא השאלה

וזה עלה כאן גם בשיחה על היחס בין הדרך למטרה,
ואפשר שגם בגלל זה אוטיסטים שפחות נוטים לתפישה היררכית לא מסתדרים עם הדיכוטומיות המקובלת כנורמה ולא יודעים איך להגיב אליהם ועליהם ואיך להסתדר בחברה,
אדם שתופש את הגדול והקטן בו זמנית, את הנצחי והרגעי בו זמנית, לא יכול ולא צריך לעשות את סוג הבחירות המוצגות כאן,
גם מצבים פסיכוטים, אקסטטים, הצפות ושיתוקים, נוצרים בדיוק מהמקום הזה שאינו מובן עדיין לסביבה,
שהדרך והכיוון והנטיה וצורת הביטוי והבחירה של אדם החווה את הגדול בקטן ולהפך כל הזמן שונה מאוד ומהותית מאוד מסוג הבחירות והכוונות של הנ"ט שמפריד בין הדברים האלה כמובן מאליו,
ומכאן גם הדכאון והחדלון והחרדה,
גם כי בלא הכי מי שחי את הדיכוטומיות ההיררכיות האלה נוטה לקבוע ולכפות את ועל הסביבה ומי לא נוטה לדיאלוגי יותר,
ולכן הוא תמיד יפסיד ויצא חרא

 

[גורג42]

נכון. זה בדיוק העניין

הדברים הקטנים האלה הם הרבה פעמים הדברים הכי חשובים.

ולגבי "מסתורי וקשה": כל דבר נראה מסתורי וקשה כשאין לך נסיון בשטח. לכן הצעתי לך להתחיל לעשות דברים.

אגב, הקטע הבין-אישי זה ממש לא הדבר היחיד שעומד על הפרק בטווח הקצר. העלתי גם שאלות כמו "איך היית רוצה שהיום שלך יראה". ואם אתה אפילו קצת כמוני, אז הרוב המכריע של התשובה שלך לא יהיה קשור בכלל לאנשים אחרים.

(תזכור: אל תחפש להיות "כמו כולם". רוב הסיכויי מה שמתאים לך, לא יתאים ל"כולם" וכך גם להיפך)

 

[נתנאל6589881]

אמממ

הייתי רוצה חקרוא המון ולכתוב ולצייר אני מתקשה בכל הדברים הללו עד לא עושה כלום .

 

[נתנאל6589881]

ולהצליח ללמוד פיזיקה ומתמטיקה

שהמוח שלי כבר מזמן לא קולט .

 

[arana1]

כל דבר קשור לאנשים אחרים

הקטע הבין אישי חיוני ביחוד לאדם שלא עושה את הדברים במנותק למען עצמו או כלשעצמם,
לתחושתי זה אחד הדברים הכי מהותיים בהבדל בין האוטיסט ל"כמו כולם",
המידה שבה הכל מחובר לחלוטין לבין אישי.

מכאן גם הקושי לצאת החוצה ולעשות ולהיות כי המצע הנורמטיבי מנתק בין הדברים,
בין הבין אישי לבין העשיה והיצירה

 

[חרסינה משורינת]

אני לא רואה בעיה בחזרתיות - אתה גם טועם דברים חדשים

אני חושבת שיש סרטים שראיתי מעל שלושים פעמים ויותר ,
מה רע בזה אם אני נהנית מזה ? אני גם אוהבת באותו נושא ללמוד עוד ועוד מידע למשל על חרקים זה רק נראה למתבונן בחוץ זהה יש אינסוף פרטים וכל פרט מאיר ומעיר על המון נושאים .
אני גם חושבת שזה דומה אצלך למעגלים בתוך ראשך - כשבכל אחד מהם אתה אוגר עוד שכבה- כמו כדור שלג שמתגלגל במורד - וזה לא כאילו זה רק נושא אחד שאתה חוזר עליו ושמתי לב גם בסיפורים שלך שיש בהם חזרה אבל הם עוזרים לי להתמקד במרחב כמו קוארדינטות של מקום ובכל פעם יש להם גוון והתאמה אחרת.

אני חושבת שאתה צריך לשים לעצמך את הקביעה או זו "בעיה" כן או לא - למשל אם אתה חש שזה מגביל אותך מלנסות למצוא דברים שאתה אוהב , להתנסות בשירים חדשים, לפתוח סקרנות למשהו אחר וזה גורם לך תחושה של שיממון או דיכאון או שקצה נפשך בהם אז זו בעיה אבל אם לא אז לא .

 

[נתנאל6589881]

סוף סוף התייחסו לנושא המרכזי

אני אסביר לך קצת אני מתעצבן על עצמי שהמוח שלי לא גמיש אני מוצא הקשרים ודמוים בכל השירים שמופעים וחוזרים עכשיו זה לא בהכרח רע כי זה מראה שיש אישזהויא דרך או מסלול או דמוי שמחזעק אותי אבל את בעצמך הערתהלי על זה לפני שנה פלוס שירת יום הדין ממחוזרת מידי.
&nbsp
&nbsp
לכן לא הנשכתי והפסקתי לא מחקתי את העלילה אני שומר ,
&nbsp
רק הנוסח משנה לגמרי מבינה אל מה דעתך ?בנוגע לסיפורים שלי בעיקר על אחי ויותר על מאי זה מרגיע אותי אני יכול לדבר על מאי שעות בלופים כי אני די מאוהב בטירוף בילדה הזו .
&nbsp
אגב זה קורה גם איתך ועם גבראל ומרי אני מדבר אליכם המון בבית לכן אחי יורד עלי כי זה רגשני ולא גברי ולא שומר על כבודך הוא כועס הוא אף פעם לא מדבר וזה נראה לו דפוק מבינה אלהמה דעתך ?את מדברת ?נאאה לי שכן אני לא יכול בלי .

 

[חרסינה משורינת]

לדעתי יש תמיד משהו פרדוקסלי והפוך במה שנדמה לנו

אני דווקא חושבת שמוח יצירתי ודקדקני מאוד יכול לחזור על אותם סיטואציות כדי לבחון אותם בכיוונים שונים ואולי גם לקנות "אחיזה" אישית בכל רגע ורגע גם כזה שלא מוכר לו ואולי אפילו להפך לשחרר אחיזה לא מדויקת-

המקום הזה שמאפשר לך רצינות ביחס לרגע, פתיחות , בחינה עצמאית של כמה נסיונות והקשרים ביחס אליהם גם מאפשר פוטנציאל לגמישות רבה ביחס ליצירתך. אתה יכול לרשום אותה ,לעכל אותה , לשנות אותה ,לחדד אותה , לרכך אותה וכיוצא באלה.

אדם אחר בדרך כלל יהיה חסר את ההיקף הזה וגם בגלל ודווקא בגלל שאתה חוזר לזכרונות ואנשים- חסר את ההתמסרות שיש בך הן ליצירה והן לאדם.
אני נוטה פחות לדבר כמו פעם עם עצמי- אחותי מרבה בזה . בסך הכל אני יותר מדברת עם עצמי בכתיבה ומשום שאני מרבה בה זה פחות חסר לי במובן הווקאלי .

 

[נתנאל6589881]

גם לדעתי הכל הוא דו כיוני

והפוך גם אני פחותנמדבר עם עצמי מפעם הרבהה פחות יותרהכותב

 

[arana1]

כן, יכול להיות שזה מעניין וגם אחת הסיבות לחזרתיות

גם אני אם אראה סרט סביר שאמצא בו דברים שפסחתי עליהם בפעם הקודמות וכך תיכרך עוד הבנה שתעשיר את החוויה,
גם בגלל שהרי כל פעם אני במצב אחר וכל פעם אני קולט רובד אחר של המציאות,
אז לאדם המשתנה חזרתיות לעולם לא נתפשת כחוויה זהה אלא בדיוק להפך,
סוג של סינטזה בין המשתנה לקבוע, עוד זווית לאותו דבר, בין אם בהקשר אחר או ממקום אחר.

לאנשים שנשארים כל הזמן בדיוק באותו מקום חזרתיות נתפשת ונחווית כמשמימה ואז כיוון שמטבעם של אנשים כאלה להשליך את תפישתם על הזולת במקום להבין שהוא שונה הם חושבים שגם הזולת מצוי בפעולה חסרת תכלית.

כמו בכתבות שאני קורא על שילובם של אוטיסטים בבדיקות תוכנה או בפענוחי תצ"א שכולם אומרות שלא אכפת להם לעשות את הדברים שמייגעים למוות ומשעמיים וחדגוניים נורא לאחרים,
לנ"ט זה יהיה חדגוני ומשעמם כי הוא בכלל לא זז מבפנים, הוא אבן, הוא נשאר כל הזמן אותו הדבר,
לאוטיסט, שמשתנה כל הזמן, החדגוני והשגרתי ביותר יכול להיות דווקא הכי מרתק, בגלל זה.

וזה קשור לדו כיווניות שגם מערערת את תפישת ההיררכיה שכל כך מקובעת ומקבעת את הנורמה שברגע שאתה רואה, לעיתים גם בו זמנית, כיוונים שונים בבת אחת, אתה פחות מתרשם ופחות נחוש למהלך למרכז, או למעלה, כי בשבילך כל מהלך למעלה זהה גם למהלך למטה, וכל מהלך למרכז זהה למהלך לשוליים,
והרבה למעט,
זה סוג של איזון שדווקא מאפשר קוהרנטיות מהותית יותר,
אבל זאת משום כך מאוד זרה לאדם הנורמטיבי שמזהה קוהרנטיות רק עם נחישות כחנית ואטומה לסביבה המיושמת על ידי מהלך חד כיווני,
כמו במקרה של אמביציה וחרא כזה


בגלל זה אין סוף ההערות שאני ואוטיסטים אחרים חוטפים על כך שאנחנו לא דיאלוגיים ולא תקשורתיים כל כך מגוכחות וצבועות בעיני,
הנ"ט השטחי באמת סבור ומרגיש שלומר בוקר טוב ולהחליף כמה משפטים סתמיים זה תקשורת,
אולי כי כשאין לך נטיה וצורך בתקשורת אמיתית ומהותית די לך בעובדה שכמה גלי קול חוצים את המרחב בינך לזולתך,
התוכן פחות חשוב,
כמובן

 

[נתנאל6589881]

אבא שלי בכלל קיצוני

רואה סרט כל יום כמעת אותו דבר שאלתי אותו אתמול על זה והוא אמר לי כך " אני רגיל לסרט הישן של בן חור הוא נעים לי קשה לי עם חדש יותר כי זר לי " מה דעתך על זה ?,מדובר באדם שהיה נער ישב במשך אין סוף שעות ותכנן ספינות ובנה ספינה מעץ ברמת גימור מדהימה .

מהראש שרטט הכל לבד בלי ידע בנגרות או פיסול הכל מעצמו יש לו ידי זהב מתקן הכל מצייר פיסל היה צריך להיות אמן והקשב שלו בכלל מפוזר רואה ועושה אלף דברים במכה רואה סרט ובאמצע קורא עיתון זה מחרפן אותי הוא היפר .... גם אני בעיני יש לו קווים אוטיסטים ובטוח קשב וריכוז ...

 

[arana1]

לא יודע

זה שאני אוהב לראות אותו דבר שוב ושוב לא חוסם אותי מלראות גם דברים חדשים,
גם הילדים, ולא רק אוטיסטים, אוהבים לראות את אותו סרט ואותה תכנית שוב ושוב,

נדמה לי שבן חור החדש הוא באמת פחות טוב מזה הישן,
כמו שבלייד ראנר החדש פחות טוב מזה הישן,
לפעמים סרטים קלאסיים יותר טובים,
בוודאי למי שנוטה לטעם מסורתי יותר,
קלאסי יותר.

אולי אבא שלך, כמו כולנו, נמצא איפשהו על הקוו שבין לבין, ואתה נמצא קצת במקום אחר, זה הכל עניין של דגשים די סמויים, קלים, נטיה קלה לכאן או לכאן,
אז יש מי שימצה מתוך החזרתי טעמים חדשים ויש הדבקים בטעם הטוב והישן והמוכר.

גם אתה לעומתי, לפחות בינתיים, הרבה יותר נוטה לטעם המסורתי, הרגיל, השגור, אבל זה גם יכול להשתנות ככל שתתרחק ותתבגר מהשפעת אבא שלך.

אבל בוודאי, היכולת הזאת שאתה מתאר, מאוד קשורה לזה, גם אני הייתי מפסל מדוייק ובצורה הכי טבעית וכמובן מאליו בלי ללמוד את זה בכלל מאף אחד,
וגם מרגיש המון פרטים קטנים בבת אחת,
זה די אוטיסטי

 

[נתנאל6589881]

הוא אוהב גם דברים חדשים

הוא לא עד כדאי כך מקובע אבל או שזה תופס אותו או שלא , אתמול נסיתי לראות איתו מקבת על הדקה הראשונה הוא אמר שזה לא בשבילו ועבר לסרט אחר , שנגיש לו הוא גם מאוד עקשן וכנה וחסר טקאט זה גם מאפיין אוטיסטי ,הוא לא אוטיסט לגמרי אבל יש לו קווים אני גרסה שלמה יותר שלו

,בנוגע למסורתי אתה צודק אני די אוהב קלאסי אבל לאט לאט אני יותר אוהב שירה פוסט מודרנית או ציור וכל זה אני כן די תקוע על זה אבל אולי כי אני לא מכיר דברים אחרים , אני למשל התחלתי לאוהב מוזיקה קלאסית של סטייב רייך או איך שקוראים לו וזה הגניב אותי שמעתי כל מה ביטיוב .


ועוד ועוד אז כן יש נגיעות אבל אני מחובר גם לקלאסי וגם למודרני למה צריך להפריד ? אני אוהב הכל גם את גתה וגם את קארבר אוהב כל מה שנוגע בי .... מה דעתך ?

 

[נתנאל6589881]

מהו הטעם שלך ? מה לא שגרתי

בו ? לעומתי

 

[נתנאל6589881]

ואני הכי הרבה אוהב זרם תודעה

או שבירה של השפה כל השימירה על כללים קבועים משגעת אותי זה לא מודרני בעיניך ?