שלום לך...קודם כל, אני יכול להסכים
עם העניין שבהחלט היה צורך בפניה לנוירולוג ולא לפסיכולוג.. אבל זה היה ואין איך לחזור אחורה... בכל אופן, התופעה של ההתנתקות והרגשת ה high מוכרת לי בהחלט. גם לי בגיל 16 וחצי, בדיוק ביום שהיה לי בגרות, קמתי בבוקר והרגשתי שהראש שלי רועד לי על הכרית. לא הבנתי מה קורה לי. הלכתי בבית ותוך כדי רעדתי והרגשתי התנתקות וכאילו אני מתחיל לפזול גם.. חשבתי אולי אני מתרגש מהבגרות, אבל למעשה כל השבוע לא התרגשתי ולא כלום. בדיוק באותה שנה אמא שלי למדה כל מיני דרכים לתרפיות לפני מבחנים ועשתה לי כמה תרגילים והרגשתי שעבר.. בשעה השניה של הבחינה, תקף אותי שוב הרעד הזה.. תוך כדי שאני כותב את הבחינה. היה שלב שקראתי לבוחנת כדי לשאול אותה עוד כמה זמן נשאר, ובדיוק כשהיא באה אליי היה לי את הרעד הזה... והיא לא הבינה למה לוקח לי הרבה זמן לענות לה.. כל הזמן הרגשתי שאני מתנתק... וזה די קשה לעשות בחינת בגרות ככה... כשאתה בא לכתוב על הסכם ורסאי וכל שניה מישהו קוטע לך את חוט המחשבה. אין ספק שזה היה נורא. ברטרוספקטיבה, מסתבר שזה היה petit mal. עברה לה... שנה... בלי שום דבר... ואז בגיל 17 וחצי ככה... היה לי שוב את הרעד הזה באחד מימי החופש, תוך כדי שדיברתי בטלפון.. חשבתי אולי שזה בגלל שהשיחה הייתה קצת "רגשית" מדי... והייתי צריך להסביר שלוקח לי המון זמן לענות כי אני רועד... אבל לא ידעתי להסביר מה אני מרגיש... אחר כך, הלכתי לחדר שלי, סידרתי אותו קצת... נרדמתי לשעה וקמתי והכל בסדר... אחר כך לקחתי לי לאכול, ואני חייב לציין שהרגשתי בחילה (בהתאם למה שרשמת).. אח"כ שוב היה לי את הרעד הזה ואז כבר הלכתי להורים שלי. אבא שלי החליט שהוא מודד לי לחץ דם, ואיך שהמד התהדק, היה לי התקף grand mal. אני רק יודע שזה קרה, אני לא זוכר כלום כי אני יודע ש - 40 דקות הייתי מחוסר הכרה, באיזה שלב הכחלתי, אבדתי קצת את הנשימה... ו... פוניתי בסופו של דבר לבית חולים... אני רק יכול להודות לאבא שלי שידע איך לטפל בי ככה שאני אמשיך לנשום, ושאני חי היום... זה היה מפחיד לשמוע את כל הדברים האלה, ואיך שתארו אותי... בכל אופן, רק נוירולוג מומחה יכול לעזור.. לא רופא משפחה, ולא פסיכולוג... זו עצתי... סליחה על הסיפור המזעזע.