שאלה כללית...באילו מקרים

[אתיופית]

שאלה כללית...באילו מקרים

ניתן לשלוח לאימוץ/בכלל להוציא ילד לאימוץ?

 

[דניאלה111111]

צריך להוכיח אי מסוגלות הורית או שהילד בסיכון

מתמיד.
בעקרון מערכת הרווחה מנסה לרוב לסייע בכל דרך להורה או הורים המתקשים לגדל את ילדם, כך שהילד בכל זאת ישאר בבית. אם יש בעיות רגשיות או כלכליות למשל, או התמכרות לחומרים, מנסים לסייע להורה, כך שבכל זאת יוכל לגדל את ילדו.
רק משכל הניסיונות נכשלו והמערכת מתרשמת שמדובר בילד בסיכון גדול, ו/או שההורה לא רק לא מסוגל לגדלו אלא אפילו מזיק לו, ורק אם אין משפחה מורחבת (סבתא, דודה וכולי) שיכולים לאמץ את הילד, שוקלים להוציא את הילד מהבית.
גם אז עדיפות ראשונה היא אומנה ולא אימוץ.
כי אומנה היא פתרון זמני בפוטנציה: אם ההורה מתאושש ומחליט מקץ זמן מה שהוא בכל זאת יכול לגדל את ילדו, הילד חוזר מהאומנה הביתה.
רק כשברור למערכת שאין שום סיכוי לשיקום ההורה ומסוגלותו ההורית, ואין תחליף במשפחה, שוקלים להוציא לאימוץ.
גם אז יש אימוץ סגור, שההורה הביולוגי לא רואה את הילד יותר (עד ואם שהילד פותח תיק אימוץ כבגיר) ויש אימוץ פתוח שבו מדי פעם ההורה הביולוגי פוגש את הילד, לרוב בפיקוח.
מאחלת להורים הביולוגיים האלו שיצליחו לבקש ולקבל עזרה, כך שיוכלו בכל זאת לגדל את ילדם.

לפעמים ברגע מסויים בחיים זו נראית משימה בלתי אפשרית, אך אחר כך כשמקבלים עזרה ותמיכה ועוברים את התקופה הקשה, מסתבר שהילד הופך לאור גדול בחיי ההורה.
בהצלחה

 

[אתיופית]

תודה רבה רבה על הפירוט

רק מה, ההסבר נראה חלומי אל מול האמת שאני רואה מסביב.
רציתי פשוט לקבל תמונה ברורה.
הסיפור:

״אני מתה. אין לי אוויר. לקחו לי את התינוק שלי. הלב שלי קרוע, מרוסק, מפורק לחתיכות. הנשמה שלי זועקת את שמו – "אביאל". כל כך כואבת את חסרונו. היום הוא בן 4, כבר גבר קטן, בעל דעות ורצונות משלו. אני עדיין זוכרת אותו תינוק. מחייך לי ומצחקק, מתחבר ואוהב את כולם.
תינוק יפה שלי, ילד של אמא, איך נתתי להם לעקור אותך מזרועותיי? איך? איך לא עצרתי אותן בגופי? כבר שנתיים שאתה חי בלעדיי, ואני יודעת שקשה לך, שאתה רוצה לאמא.
חשוב לי שתדע – אמא מאוד רוצה אותך, אמא אוהבת אותך כל כך. אבל שנתיים, שנתיים שלא קיבלת חיבוק, חום ואהבה של אמא. שנתיים שאף אחד לא דואג לך ושומר עליך כמו שרק אמא יכולה. שנתיים שאתה מסתובב מבולבל, מתוסכל, זועק ואיש אינו שומע.
זה מרסק אותי.


הפסדתי את הכל איתך. את השנים והרגעים הכי חשובים – הם לקחו לי. רק אלוהים יודע כמה אני מתגעגעת אליך. כמה אני בוכה, מתחננת, מתפללת – שדי! תחזירו לי את הילד שלי. תחזירו לי את האור, את האוצר, את השמחה שלי, תחזירו לי את האהבה. הוא האהבה שלי, הוא יודע את זה.
הילד שלי הוא ילד החטוף של משרד הרווחה. יתום הרווחה. ביום בהיר אחד, ללא אזהרה מוקדמת, נכנסו לביתי שלוש עובדות סוציאליות בליווי של שוטרים והחריבו את עולמי. ריסקו את חיי ואת חייו של בני. תלשו אותו מבין זרועותיי ללא עוול בכפי.
העובדות הסוציאליות טענו כי הן קיבלו תלונה שאני צורכת סמים. התחננתי שיבדקו, שלא יקחו לי את הילד סתם. לא היה עם מי לדבר. אחת מהן הצהירה בפני – "אין לנו צורך לבדוק דבר". האבסורד הוא שהיא צודקת. החוק כפי שהוא היום, מתיר לכל עובדת סוציאלית להיכנס לכל בית בישראל, להכריז על כל קטין כ"קטין נזקק" או "בר סיכון", מבלי לבדוק את הדברים, ובעיקר מבלי להוכיח וללא בית משפט.
עובדות סוציאליות מנצלות את כוחן לרעה וחוטפות תינוקות מבתים נורמטיביות, ממשפחות אוהבות וכשירות. כל חטאן של אותן משפחות הוא שהן נחשבות לאוכלוסיה חלשה. כן, משפחה יקרה, אמא אוהבת, אבא דואג, אם אינכם מהעשירון העליון גם ילדכם יכול להיחטף מכם. הרבה פעמים אני נתקלת באנשים שלא מאמינים, או לחילופין – בעובדות סוציאליות שמכחישות. אך האמינו לי, כולם כבר יודעים. רק צריך לשבור את קשר השתיקה.


צריך לקום ולהגיד את האמת לאמיתה: הרווחה חוטפת ילדים ממשפחות קשות יום בכדי להשלים מכסת אימוץ. הרווחה חוטפת ילדים מהורים כשירים רק בשל היותם עניים. הרווחה חוטפת ילדים כי זהו עניין כלכלי. יש כאן אינטרס כלכלי מובהק והוא נעשה על חשבון גבם של הילדים שלנו
תתעוררו. תתעוררו ותילחמו עכשיו, כדי שלא תצטרכו להילחם מתוך כאב, שלא תצטרכו להילחם רק מתוך תמיכה, כי אם רק מתוך ההבנה, ש"הילד שלי יכול להיות הבא בתור". אף אמא אינה חסינה מזרועותיה ההרסניות של הרווחה. מספיק חיפוש בסיסי בגוגל בכדי להבין את חומרת הדברים, את הפשעים והעוול הנוראי שנעשה כאן בחסות החוק.
אחרי שנתיים שאני באבל, קיבלתי הודעה ששולחים את הילד שלי לאימוץ. כלומר, שאני לא אראה יותר לעולם. הוא לא יוכל יותר להתנחם בזרועותיי וליהנות כאשר אני מלטפת את ראשו, הוא לא ישמע אותי מספרת לו כמה אני אוהבת אותו וכמה אני נלחמת עליו. זהו. הרווחה החליטה אז ככה יהיה.
הרווחה החליטה שלא מגיע לי לגדל את הילד שלי כי ביקשתי מהם עזרה. ביקשתי מהם עזרה והם חטפו את הדבר הכי יקר לי בחיים, הם חטפו את הילד שלי. ואני, איך אספר לו, איך אסביר לו? ילד בן 4, עול של עולם על כתפו, והוא, הוא רק רוצה את אמא.


אני כותבת ובוכה. נחנקת, שבורה. לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה. אני מרגישה שהלב שלי נקרע ממני, שלא נותר כבר דבר. שהלב שלי מטייל אי שם בעולם, רחוק ומבולבל. אני אמא בלי ילד, וסתם, פשוט סתם.
כשלקחו אותך הבטחתי לך שאתה הולך לטייל ואמא עוד מעט תבוא לקחת אותך. ילד שלי, אמא לא שיקרה לך בכוונה. אמא מצטערת. אל תכעס עלי. אני עושה הכל למענך, כדי שתחזור הביתה, כדי לשמור עליך, כדי שתהיה לי את האפשרות לתת ולהעניק לך, לאהוב אותך ללא גבולות ולעטוף אותך בכל הטוב.
ועכשיו, נותר לי רק להתפלל ולקוות שהצדק ייצא לאור. שהאמת שלי תרעיד עולמות. שמישהו ישמע את האם אשר זועקת את זעקתך.
זוהי זעקת אם״.
*****
שלומית צפרי היא אם חד הורית בת 27.

.............................
עכשיו בטח מבינה למה ציינתי שההסבר נראה לי חלומי אל מול עבודה הזו.

 

[KallaGLP]

אם את מראש יודעת את התשובה

אז למה לשאול? יתר על כן, הכותבים בפורום זה אינם עובדי הרווחה או נציגיה, אין להם מידע פנימי או שליטה על ההתנהלות שם. אם יש לך טענות ו/או שאלות על עבודת משרד הרווחה, אני מציעה שתפני לגורמים המתאימים שיש להם הכלים והסמכות לבדוק את תלונתך ולשנות את המצב הקיים במידת הצורך.

 

[אתיופית]

אני מבולבלת, לא יודעת מראש.

זה חדש לי.
תודה בכל אופן

 

[KallaGLP]

תראי, כאמור אין לי ידע אישי

אך אני מניחה על סמך ניסיון חיים, כמו שגם כתבו לך גולשות שיש להן יותר ידע בנושא מאשר לי, שבכל מקצוע ובכל תחום יש טעויות, זלזול, רוע ורשלנות. אני גם רוצה לקוות שמקרים כאלה (שוב, לא יכולה להתייחס למקרה הספציפי רק על סמך מילים שנכתבו, אלא ברמה העקרונית) הם יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. מצד אחד כל מקרה כזה צריך להיבדק לגופו, ומצד שני אני לא מאמינה שצריך על סמך מקרה ספציפי כזה או אחר לצאת בהכרזות גורפות על עבודת כלל עובדי הרווחה. אם אכן במקרה הזה נגרם עוול לאם, אני מקווה שהיא תמצא את הדרך להשיג את הצדק ממי שאמון על כך.

 

[דניאלה111111]

אתיופית יקרה, הסיפור שהבאת שובר את הלב

זהו באמת סיפור נוראי ואין מילים לתאר את הרגשות הקשים שהוא מעלה. בעיקר תסכול נורא וייאוש.

אינני מכירה את פרטי המקרה אז אתיחס רק לעדותה של האם.
זהו מצב איום ובלתי נסבל, אם אכן עובדת סוציאלית לא נתנת לאם צ'אנס להוכיח את מסוגלותה ההורית.
אגב, גם במקרה שהאם כן צרכה סמים, זה מניסיוני לרוב לא סיבה יחידה להוצאה מהבית, או לפחות לא אמורה להיות. כי יש הורים הצורכים סמים ועם עזרה מצליחים להיות הורים "טובים דיים" בלשונו של וויניקוט.

מצד אחד קשה לי להאמין שמעשה כזה, גם אם קרה כפי שמתואר פה, נועד כדי "למלא מכסת אימוץ" כדברייך. זו יותר פרשנות מאשר עובדות אני חושבת.
מצד שני, ראיתי כבר לצערי הרב עובדים סוציאלים "שידם קלה על הדק" ההוצאה מהבית, בצו בית משפט.
אני כן מסכימה איתך שלעיתים בין שתי ברירות קשות: להשאיר ילד בבית עם בעיות רציניות או להוציאו שגם זו טראומה איומה הן לילד והן למולידיו - הרווחה בוחרת יותר בקלות באופציה של להוציא.
ולעיתים דווקא לא.

בואי נאמר שמהכרות עם המערכת, אני לא חושבת, לצערי הרב, שהסיפור הנורא של האם הזו, או לפחות האופן שבו היא חוותה את הארועים, הוא בלתי אפשרי. יתכן שכך קרה ואם זה כך: זה נורא!! אין מילים לתאר עד כמה.

אנא מסרי לאם חיבוק גדול ושהסיפור שלה מעורר הרבה כאב על אובדנה הנורא.

ממש עצוב לי שזה כך.

לעובדי הרווחה, אנא קחו לתשומת ליבכם.

 

[אתיופית]

הוחלט אגב על אימוץ

כי האם עשתה מחאה באיזה כיכר, וכמה ימים אחרי החליטו משום מה (אין פה צירוף מקרים) לפתוח תיק אימוץ (אחרי שנתיים זה נראה לי כנקמה באמא).

ואני חלילה לא מכלילה, יש רעים ויש פחות טובים/יותר טובים בכל דבר.
האם הזו ניכר שבעירה עובדים אנשים חסרי לב.

תודה לכולם על הבהרת התמונה - ועל הכל.

 

[אוריתפלד]

עצוב, מזעזע, מרסק את הלב ומכעיס מאד

עבדתי שנים במעון המוציא מהבית ילדים בצו בית משפט באופן זמני לשלושה חדשים.
בשלושת החודשים האלו נערך נסיון רב מקצועי להעריך האם הילד המוגדר כילד בסיכון, יכול לשוב הביתה תחת פיקוח של עו"ס, צריך לעבור לפנימייה, או שעובר לאומנה או לאימוץ. לרוב אימוץ מוחלט רק אחרי תקופה באומנה או בפנימייה. לא מיד.

לצערי הרב גם אני נוכחתי שם במקרים שבהם עובדי הרווחה החליטו בקלות רבה מדי על הוצאה מהבית.

מסכימה עם דניאלה כי ההכרעה קשה מאד: לקחת ילד מוזנח מאד, רעב, ילד קטן השוהה לבדו בבית שעות רבות כי הוריו עובדים ואין להם כסף לשמרטף או מעון, ילד להורים מכורים, ילד מוכה או ילד שמקיימים עימו יחסי מין (אלו היו פחות או יותר הסיבות להוצאה מהבית) - ולהחליט שהילד הזה חוזר הביתה - אינה החלטה קלה.

ומנגד: להוציא ילד מהבית זו גם החלטה נוראית וקשה, שיש לה השלכות איומות על המשך חיי כל הנוגעים בדבר.

אחת הסיבות שהפסקתי לעבוד במקום הזה היתה שלא יכולתי לעמוד בסיפורים הקשים.

לפעמים ראיתי עוסי"ם מדהימים רגישים ואוהבי אדם שרואים את התמונה הכללית באופן מיטבי, על אף הניגודים הקשים.
ולפעמים באמת ראיתי גם עוסי"ם חד צדדיים שתופסים את הילד כישות נפרדת מההורה, את הילד כקורבן ואת ההורה כתוקפן, תפיסה שאינה נכונה כי כולם קורבנות. אלו מצבים טראגיים מכל זוית הסתכלות, וצריך לנסות לעזור עזרה מערכתית.

מקווה שהעוס"ים העוסקים בדבר יעשו את החלטותיהם ברגישות ואהבת אדם, תוך ראייה כוללת של טובת כולם, ורק משכלו כל הקיצין ואם ממש אין ברירה, ישקלו הוצאה מהבית.

 

[סביון1]

אורית יקרה, מתוך נסיונך הייתי רוצה לשאול אותך

האם היית עדה למקרה בו ילד נמסר לאימוץ כדי "למלא מכסה"?

מהנסיון שלי כאמא מאמצת אף אחד לא ניסה לרצות אותי או את חברי המאמצים בשום אופן. בחיים לא הרגשנו שיש לנו איזושהיא לגיטימציה לדרוש משהו מהשרות למען הילד בענין ההמתנה לילד. לא זרוז, לא הערכת זמן, כלום. ולמרות שזה היה ברור מתכלתחילה, העו"סיות הבהירו לנו השכם והערב, שההמתנה יכולה להתארך ללא גבול, כי אין לדעת מתי וכמה ילדים ימסרו לאימוץ.

 

[mazalmazal]

אני

הייתי עדה, חברתי הטובה נפגעה מאוד, לפני 10 שנים נלקחה ילדה לאימוץ, היום היא כבר בת 11, ועדיין לא מחזירים לה אותה, מנסיבות תמוהות ביותר.
כמו ששוטרים לוקחים קנסות פיקטיבים כדי להצדיק את עבודתם.

 

[סביון1]

למה היית עדה? היית עדה למכסת אימוץ? היית עדה

לכך שלקחו ילדה לאימוץ רק מפני שאיזה זוג מועמדים לאימוץ חיכה לה? ידי העו"סים מלאות עבודה, הם לא צריכים למסור תינוקות לאימוץ כדי להצדיק את עבודתם. עבודתם איננה לספק תינוקות לזוגות חשוכי ילדים. עבודתם היא לעזור לחלשים. אני לא אומרת שלא נעשות טעויות פה ושם, אבל מכאן ועד לסיפורים על "מכסת אימוץ" שיש למלא, הדרך ארוכה.

 

[mazalmazal]

הייתי עדה

לעבודה לקויה של עוס"ם בכל מיני כיוונים, קשישה אחת מקבלת סיוע מהרווחה והקשישה השניה בעלת אותם נתונים אינו מקבלת, מכירה משפחות נורמאטיביות שהוצאו מהן ילדים, כי התפקוד של עוסיות היה לקוי, וגם אני חוויתי על בשרי תפקוד מאוד לקוי של מספר עוסיות, לא ברור לי על מה הן מקבלות משכורות.
הן צריכו להצדיק את העבודה שלהן, היות ורטב הזמן הן עסוקות בשתיית קפה. אני יכולה להגיד לך רק מניסיון אישי, נקבעו לי לפחות 6 פגישות עם עוסית, ואף פגישה לא התחילה בזמן ( עוסית עסקה בקפה, שיחות פרטיות בטלפון, שיחה עם עוסית אחרת ועוד ).
מה לעשות? סקטור לא מתפקד

 

[סביון1]

לפי מה שאת כותבת, לא היית עדה לשום מכסת אימוץ

אני שבה וחוזרת וכותבת: יש הבדל בין תפקוד לקוי, לבין להאשים את העו"סיות שהן חוטפות ילדים מהורים עניים, כדי למסור אותם להורים עשירים.

 

[mazalmazal]

גם זה

קורה, יש כאלו.

 

[נגה לביא]

האמנם?

גם בסיפורך לא הוצאה ילדה מהבית לאימוץ, אלא לאומנה. הוכחות לקיום מכסות עבור אימוץ אין לך, עדות לקיום מכסות אין לך. אבל זה לא מפריעה לך לטעון בבטחון "גם זה קורה, יש כאלו."
זו האשמה כבדת משקל, ואם יש לך הוכחות לקיום מכסות אימוץ אשמח להצטרף לכל מאבק נגד הוצאת ילדים למילוי מכסות שכאלו.
בינתיים, זו סתם אמירה המכפישה את משרד הרווחה והעובדים בו.

 

[tyty14]

סליחה

על ההתערבות, אבל גם לך אין הוכחות מדויקות . אני דווקא מכירה מקרים, שילדים הוצאו מהבית לאימוץ. לא יודעת אם זה היה עקב מחדל או עקב שחד, אבל עובדות זה עובדות.

 

[נגה לביא]

בוודאי שילדים מוצאים מבתים,

בוודאי שילדים מגיעים לאימוץ, ובוודאי שיש חיתוך בין שתי הקבוצות. זה מידע כללי הפתוח לציבור הרחב וידוע לכל.
הוצאת מספר מסויים של ילדים מבתים במהלך שנה מסויימת כדי להגיע למכסה של הילדים המיועדים לאימוץ באותה שנה, זה משהו אחר לחלוטין.
לא, אין לי הוכחה שאין זה קורה, אך גם אין לי הוכחה לכך שלא מכשילים מספר מסויים של ילדים בכל כיתה במבחנים כדי לעמוד בעקומת גאוס ועדין אני חושבת שזה אינו נכון. נטל ההוכחה מוטל על מי שטוען טענה מסוג שכזה.
להזכרך, הטענה היא הוצאת ילדים מבתיהם לאימוץ כדי למלא מכסה מסויימת של ילדים המיועדים לאימוץ.
טענה מסוג *ילדים מוצאים מביתם וחלקם מגיעים לאימוץ* אינה נדרשת להוכחה, מכיוון שהוא אינה סותרת את הידע המקובל על הציבור.

 

[אתיופית]

אני חושבת שזה יכול לענות לך לגבי המכסת אימוץ

אי אפשר היה להעתיק כאן....

http://pkidat-saad.blogspot.co.il/2009/11/blog-post_15.html?m=1

 

[סביון1]

את יודעת, יש לי הרגשה שאם היה סיכוי שיעלו על

זהותך האמיתית ותהיי חשופה לתביעת לשון הרע, היית נזהרת הרבה יותר בלשונך.