המדע בוודאי לא יודע הכל,
כי אם המדע היה יודע הכל, הוא היה עוצר והולך הביתה. מדענים, בהגדרתם, עוסקים בדברים שעדיין לא ידועים.
אבל אם אנחנו כבר בנושא, הייתי רוצה להאיר נקודה בנושא (וזה בלי, חלילה, להתחיל לריב איתך, כי עם רוב הדברים שכתבת אני מסכים):
את הדברים שאנחנו לא יודעים אפשר לחלק לקטגוריות. אפשר בכל מיני צורות, אבל אני אעשה חלוקה קצת פשטנית לשלוש.
נעשה את זה כך: מדען חוקר לו איזה דבר, ומגלה משהו שלא היה ידוע קודם. ברמה הראשונה, זה דבר שאמנם לא היה ידוע, אבל מתיישב היטב עם הדברים שכבר ידועים. נניח, סוג חדש של למור מתגלה במדגסקר. נחמד, מעניין, אבל לא נורא מפתיע. לאנשים שחוקרים למורים יש עכשיו עוד משהו לחקור, והכל סבאבה.
רמה שניה: משהו שלא היה ידוע קודם ומאתגר את ההבנה שלנו. נניח, סוג חדש של למור מתגלהבאנטארקטיקה. פה כבר מורמות גבות בכל מי שמבין את הדבר הכי קטן בלמורים ובכלל בבעלי חיים.מה פתאום אנטארקטיקה? איך הם הגיעו לשם? ממה הם חיים? המודל הקיים, כלומר ההבנה שלנו של עולם החי ומקומם של הלמורים בתוכו, מתערער ודורש חשיבה מחדש ומציאת הסבר לעובדה החדשה. מדענים מתים על המצב הזה: פתאום כולם מתחילים להווכח; משלחות יוצאות לאנטאקטיקה לחקור את הלמורים החדשים, לחפור באדמת אנטארקטיקה כדי לחפש שרידים או מאובנים של למורים ולהשוות אותם ללמורים קיימים במדגסקר, ביולוגים בודקים ללמורים את הדם והגנים והשיניים, אקולוגים מציעים הסבר לכך שהלמורים הגיעו ממדגסקר לאנארקטיקה - בקיצור, שמח. התחום מתעורר לחיים, ואם תחזרי אליו עשרים שנה אחר-כך תגלי שההבנה השתנתה, המודלים עודכנו, ועכשיו אנחנו יודעים יותר על העולם ממה שידענו קודם.
רמה שלישית: משהו שלא היה ידוע קודם ומתנגש חזיתית עם כל מה שאנחנו יודעים. אם, נניח, מתגלה באנטאקטיקה זן חדש של למורים שיכולים לעוף בכוח המחשבה בלבד.
זה כבר לא עניין של "וואללה, נחמד", וגם לא עניין של "הופה, משהו חדש". זה כבר עניין של "כל מה שאנחנו יודעים על העולם הוא שטויות".
אם יש למורים שיודעים לעוף בכוח המחשבה, אז החוקים הבסיסיים של היקום הם בכלל לא מה שחשבנו, וזה אומר שכל מה שעשינו, כל מה שבנינו, כל מה שאנחנו יודעים - צריך לפרק ולהתחיל מחדש. כל מה שעובד - לא היה אמור בכלל לעבוד, ומישהו צריך להסביר איך זה שהוא עבד.
אםהעולם הוא בן 5,000 שנה בלבד, זה נוגד גוף עצום של ידע. זה לא אומר סתם שעשינו טעויות במחקר. זה אומר, למי שמבין טיפה פיזיקה וכימיה,שהיקום שיקר לנו באורח שיטתי, אקטיבי ומכוון במשך כל ההיסטוריה האנושית. רק כדוגמה, המחשב שאת מביטה בו כרגע לא אמור לפעול בכלל, כי העקרונות שעל פיהם הוא תוכנן ונבנה (שהם אותם העקרונות שעל פיהם מודדים את גיל היקום) הם לא נכונים.
הטיעון שבדרך-כלל מגיע בשלבזה מצד המאמינים ב"יקום צעיר"הוא שאלוהים יכול לעשות הכל, והוא יכול גם לסדר את העניינים כך שייראה לנו כאילו היקום הוא בן מיליארדים כשלמעשה הוא בן 5,000 בלבד. על זה יש לי שני דברים להגיד:
1) הייתי רוצה להאמין שאלוהים איננו ישות שתשקיע כל כך הרבה מאמצים בלברוא אותנו רק כדי לעבוד עלינו באורח כל כך שיטתי. אם סיבת קיומי היא שאלוהים יעשה ממני צחוק, זה אולי לגיטימי (ואולי צריך לברך: "ברוך שעשאני לצחוק"), אבל הייתי בוחר להאמין בהסבר אלטרנטיבי למעשיו.
2) אם אלוהים, מסיבותיו שלו (וכאמור, מי אני שאתווכח עם אלוהים...) אכן רוצה לבלבל אותנו, קל לו הרבה יותר להכניס את ההטעיה לא ביקום כולו אלא בטקסט של ספר "בראשית".
לסיכום: מה שאנחנו יודעים כיום, ויודעים היטב-היטב, נמצא בסתירה מוחלטת לרעיון שהיקום הוא בן 5,000 שנה בלבד. כל אדם מאמין שעיניו בראשו יעדיף ליישב את הסתירההזו בכך שיקבל את ההנחה שהתיאור בספר "בראשית" אינו מילולי לחלוטין אלא דורש פרשנות קצת יותר מתוחכמת. האלטרנטיבה היא להאמין באל בעל אופי מנוגד לחלוטין לאופי האלוהי כפי שהוא מוכר לנו מהיהדות.
