המפרשים יותר מפרשים על עניין על עונש (תסתכלי ברד"ק, רמב"ן, אור החיים), ואפילו למי שמסביר קללה, זה ברור שהעניין עונש. זה ברור שכל אחד עושה מה שמתאים לו. מה שאני רוצה להגיד, זה שאישה שעובדת זה פגם לתא המשפחה, זה פגם גדול ביחסים זכר-נקבה במערכת המפשחתית. וזה גם לא מתאים לאשה. זה ברור שבדורנו זה יותר קשה להסתדר כלכלי, והרבה פעמים האשה מוכחרת לצאת לעבוד אבל אני רואה את זה כעזר אלא ברור שלא כמקור עיקרי של פרנסה. ואני גם נגד שכר של אברכים כי כשלומים תורה זה לא מקצוע אלא לה' ברוטו נטו (אבל זה ברור שעם הבן אדם מתכוון לעבוד בתחום הרבני זה משהו אחר ועל זה אני לא מתווכח). מה שאני נגד זה לחשוב שבן תורה זה הזה שלומד כל היום. אני דווקא חושב ההפך. מי שלומד כל היום (וזה ברור שבשלבים בחיים צריכים לעבור דרך זה, לפחות על גיל 20), הוא בן ישיבה. אבל בן תורה, הוא יותר מזה, הוא תורה בעצמו, תורת חיים, והתורה לא רק נלמדת אלא גם חיים אותה! וחלק מזה זה לעבוד, להיות בחברה ם אנשים אחרים, ולהראות מה זה אור התורה! אני שמעתי על ראשי ישביה (כמו הרב גץ) שקיבל בישיבתו רק בחורים שעובדים. וזה ברור שעם רצון אפשר גם לעבוד וגם ללמוד תורה. צריכים לקום מוקדם לשון מעט, וגם בשבתות (דומא אישי, בשבת אני קם ב4 בבקר, לומד כל הבקר, וחלק נכבד של הצהריים). ועל זה נאמר לפום צערא אגרא.