בורות היא ברכה
זה משפט ששווה דיון בפני עצמו. אבל לעניינינו, הרבה פעמים אני יוצא מנקודת הנחה שבני אדם הם עוד זן של פרימיאטים, קופים קצת יותר משוכללים מהשאר. יש מספר דברים מאוד מצומצם שמפריד אותנו מחברינו השימפנזים - איזה 2% של קוד גנטי; יכולות מילוליות, אגודלים יותר ארוכים, ועוד כמה דברים שאני לא זוכר\מבין בהם. הדברים האלה נתנו בוסט לליטוש אחרון של אבולציה שהביאנו עד הלום. אז מדי פעם אני מתנחם בעובדה, שקוף שמדבר עם חברים שלו במסנג'ר הוא קוף די מתוחכם. אני לא מצדיק את ההתנשאות הפילוסופית הזאת, של, "אנחנו יצורים תבוניים ונאורים". תמיד היה ותמיד יהיה מקום לסיפוקים מיידיים, אם זה לנשנש נמלים על מקל או לסגוד לאלילי ריאליטי. לא כל החברה כולה יכולה "לאהוב את החכמה", תמיד יהיה "עמך" וחבורה של "ידענים". וחוץ מזה, אני לא מכיר בנאדם שלא אוהב ללמוד ולהתפתח. אז לא כולם אריסטו או אפלטון, אבל זה חלק מהטבע שלנו - לשאול שאלות ולרצות לדעת עוד. אני אישית קצת מזה וקצת מזה; נהנה מהחיים סתם, וגם מהפילוסופיה ומהמדע. אצל חלק ה"הנינט" וה"מייקל לואיס" יותר דומיננטים מ, למשל, "למה אנחנו פה?", אבל אין שחור ולבן. אין אדם כזה לחלוטין או כזה לחלוטין. מה שכן יוצר פחד לגיטימי הוא, שבדור-שניים האחרונים, תרבות ה"עמך" הולכת וגואה עד כדי לביצוע לינץ' בתרבות האנשים שכן רוצים למצות את עצמם ותבונתם. בורות נהייתה ברכה. כדאי לדאוג?