קצת הסבר
למה אין פשיעה חרדית? תופעה משונה אצל החרדים קיימת תופעה סוציולוגית משונה: אקונומית, הם אחת החברות העניות ביותר בארץ. רוב הציבור החרדי חי מתחת לקו העוני. הם חיים בצפיפות רבה ובתנאים קשים. אך מאידך, רמת האלימות ושיעורי הפשיעה בקרבם היא מועטה מאוד. לא רק הפשיעה והשימוש בסמים נמוכים . אלא גם שיעור הנשירה ממוסדות החינוך הוא מהנמוכים בישראל. מי שיש לו פקפוקים בעניין מוזמן להרים טלפון ליומנאי המשטרה. אך גם זה מיותר: כל מה שהוא צריך זה לבקר בבית ספר תיכון חרדי, לשהות בו שעתיים ולהתרשם. ואם אתה דווקא מתעקש קח לך אחה"צ אחד בקר בשכונה חרדית ובחן את התנהגות התושבים. כשלים כן, אנו יודעים יש מי שחולקים על עובדה ברורה זו. שימו לב אם תבדקו את נתוניהם, תגלו שהם לוקים באחד מארבעת הכשלים הבאים: כשל מספר אחד - "כל הדוסים אותו דבר": נח מאוד לשים את כל הדתיים בסיר אחד ולומר כולם אותו דבר. אך למעשה אנו מתייחסים אך ורק לחברה החרדית. לא לדתיים ולא לכיפות סרוגות. כן כשאנו מתייחסים לאי-פשיעה אנו מדברים על השחורים הללו ממאה שערים ולא על החבר'ה שהכרת מגולני. למשל, בעבר התפרסם מחקר כי קיימת תופעת סמים בחברה הדתית והיו מי שמיהרו עם הנתון הזה כדי להשחיר בו את ה'שחורים'. אבל המחקר דיבר על דתיים. דתיים בלבד. לא חרדים. הגיע הזמן גם לגלות למי שלא ידע. יגאל עמיר לא היה חרדי. הוא לא הלך בקפוטה ושטריימל. לא. הוא לא היה משתמט' אלא שירת בגולני וגם למד באוניברסיטה דתית ואנטי חרדית! אצל ה'חרדים' הפשיעה זעומה. אם תרצו לברר מה המצב אצל הדתיים-הלאומיים, בבקשה, אבל תפנו את שאלותיכם לראשי ישיבות ההסדר אנו בטוחים שיש להם תשובות. כשל מספר שניים - ה"מתחרטים": ישנם פושעים שביצעו פשעים בתור חילונים. לאחר זמן נקף עליהם מצפונם הם הצטערו על פשעם ועל דרכם בעבר. כחלק מתהליך ההיטהרות שלהם הם גם חזרו בתשובה. לאחר ששבו בתשובה הם חדלו מחיי הפשע. אך מה מוזר: לעיתים אדם שביצע פשע בעודו חילוני מצורף לכרוניקה כפושע חרדי, כביכול. כי היום הוא נשפט והוא עטור זקן ופיאות. אז שימו לתולדות חייו של הפושע החרדי, כביכול, לעיתים רבות תגלו שכשהוא היה פושע הוא היה חילוני ומשהוא חרדי הוא לא פושע. כשל מספר שלוש - ה"חשדות": למשטרה חשדות למכביר. תפקידה לחשוד ולחקור. תפקידה גם לעצור את החקירה, במידה והחשוד טוהר. הבעיה היא שהעיתונות אוהבת לדווח על החשדות ולא אוהבת לדווח על טיהור החשוד. בעיה זו כפולה בכל הנוגע לציבור החרדי. העיתונות אוהבת מאוד, מאוד לדווח על חשדות נגד חרדים ורבנים. ומאוד, מאוד, מאוד לא אוהבת לדווח שהאדם החשוד יצא נקי כבדולח. לדוגמה: רב טברייני ידוע, נחשד בסיוע לכנופיית סמים. על זה כולם שמעו. אבל אף אחד לא שמע שהוא טוהר. כאמור המשטרה ביצעה את תפקידה, העיתונות לא. או דוגמה נוספת: חרדים נחשדו בהצתת דירתו של חילוני בשכונת שמואל הנביא בירושלים. האם מישהו שמע שהמשטרה הצליחה לעצור את המבצעים האמיתיים והם, כן, ניחשתם: ח-י-ל-ו-נ-י-ם. המשטרה בסדר, העיתונות לא. כשל מספר ארבע - "הפשיעה שאינה פשיעה": ישנם מקרים רבים בהם חרדים ביצעו פעולות לגיטימיות. בעיקר פעולות מחאה. אך התנהגותם הלגיטימית הוצגה כ"התנהגות פושעת". אולי זה לא נוח שחרדים הפגינו או חסמו במחאה, כביש זה או אחר. אבל זה חלק מהמאבק הדמוקרטי והלגיטימי ואלו כללי המשחק. לגיטימי להפגין בתנאי שלא יזרקו אבנים ולא יסוכנו חיי אדם. לא שמענו אף אחד שכינה את הפגנות הסטודנטים הקשות כ'פשיעה'. אף אחד לא אמר שמי שהטיח ביצים על כהנא בגבעתיים הוא 'מתפרע'. חרדים שחסמו ככר ללא אלימות ובלי שזרקו אפילו אבן אחת, מוצגים כ'פושעים' ו'מתפרעים'. אם מפגין סיכן חיי אדם ונקט באלימות הוא "פושע" אם המפגין לא זרק אבנים, לא סיכן חיי אדם בשום דרך אחרת, ולא פעל נגד החוק הוא "מפגין". רק משום ש'המפגין' לבוש שטריימל אין לשפוט אותו באמות מידה אחרות. כאמור 4 הכשלים הללו אינם מפריעות לאף אנטי-חרדי שוחר אמת, לצרף את המקרים שלעיל לכרוניקה של פשיעה חרדית. לכם זה כן אמור להפריע. הפרופורציה! רבותי, הפרופורציה! שמנו לב, התגברנו על שלושת הכשלים, בדקנו את הפשיעה החרדית וגילינו שבכל אופן יש מקרי-פשיעה של חרדים. כולם גם קבלו פרסום רב. מדוע אם כן ממשיכים החרדים להתעקש שאין פשיעה חרדית? אז בואו ונסביר את ההבדל: פער כמות הפשיעה: עם כל הכבוד או ליתר דיוק: אי-הכבוד, למקרי הפשיעה החרדיים. אפשר לספור את כולם על כף יד אחת. המספר כה קטן עד שתחנת משטרה באזור חרדי עשויה לישון את שנתה בנחת. עובדה מספר אחת. פער סוג הפשיעה: אין לנו רצון להצדיק שום מעשה פשיעה. אבל אותם מעשי פשיעה מועטים של החרדים מתרכזים ב4-5 סעיפים של החוק הפלילי. האם שמעת על חרדי שפרץ לבית כדי לגנוב? חרדי הסוחט דמי כופר? כמה חרדים סוחרים בסמים? כמה מהם בכלל מעשנים סמים? כמה מהם שדדו בנק? עובדה מספר שניים. פער חומרת הפשיעה: הפער הזה הוא הפער הגדול ביותר. גם הבולט ביותר. אולי חרדי אחד גנב, חמור מאוד. עבירה היא עבירה ואסור שתהיה. אבל אם ספר החוקים מדרג עבירות בהתאם לחומרתם. מותר גם לנו לדרג. שני העבירות החמורות ביותר בספר החוקים שהעונש עליהם הוא מאסר עולם הם: 1. רצח בכוונה תחילה 2. ריגול לטובת מדינה זרה. תמצאו בבקשה חרדי אחד. זה המשתמט עם השטריימל, רק אחד: שהורשע ברצח או בריגול בעשור האחרון. בואו נהיה לארג'ים: תמצאו לי בבקשה חרדי אחד, בשלושת העשורים האחרונים שהורשע באחד מאותם 2 עבירות חמורות. המוצא הישר (ויש גם חילונים כאלה) יזכה בפרס. (הפרס לזוכה המאושר: אבן שנזרקה בכביש בר-אילן). גם 4 העשורים האחרונים יזכו אתכם בפרס. עוד לא נולד החרדי במאה שערים שחלם אי-פעם לעשות לאויביו המרים ביותר את אותם המעשים שאנו קוראים עליהם יום, יום. זו עובדה מספר שלוש. ועוד מילה אחרונה: אחרי הכל, אלימות ועישון סמים, הם תופעה רווחת בחברה החילונית. עם יד על הלב, האם אתה מכיר חילוני שלא ניסה פעם לעשן סם? האם לא קרה שנכנסת לבי"ס תיכון חילוני. וחשת את האלימות באויר? התופעות האלו אינם רווחת בציבור החרדי. זו עובדה שאין להתכחש לה. עזוב את העיתונות, צא מהקופסא ותתנתק מהאינטרנט. גלוש לך אוף-ליין לאחת משכונות העוני החרדיות והתרשם במו עיניך. בקר באחד מאותם בקתות דלות המכונות 'חיידר' חרדי והמתן לשעת ההפסקה. אין להם מה להסתיר חוץ מאותה עובדה פשוטה וחותכת שהחרדים הם בני אדם טובים וישרים. אז למה באמת אין פשיעה חרדית? אז מדוע באמת הפשיעה כה נמוכה? ומדוע כשיש פשיעה אצל החרדים הם אומרים שזה עשב שוטה? לא צריך להיות פסיכולוג, כדי להבין שלמעשי הפשיעה יש מניע: רוב עבירות הרכוש נעשות בשל הרצון לצבור עושר וכח. רוב האלימות מתבצעות גם הם מהסיבות הללו. למניעים הללו אפשר להוסיף את היצרים השונים הדוחפים את האדם לפשיעה. ובכן, החרדים הם חרדים, קודם כל, כי הם מאמינים באלוהים, הם מאמינים שלחיים יש משמעות, הם מאמינים בשכר ועונש. אנו מעריכים הישגים רוחניים ואיננו מעריכים הישגים חומריים. השאיפות שלנו, זה להיות אנשים יותר רוחניים ויותר טובים. לא מעודדים אותנו להיות עשירים או חזקים. מחנכים אותנו שלכסף אין ערך ולכח אין ערך ושהיצר הוא בושה. מתוך מנוף
