שנה שעברה ניסינו לצעוד ביחד
ולא כ"כ הלך לנו. השנה אפילו לא ניסינו, וזה באמת היתה קצת פגישת מחזור. קצת מסיבה והרבה זיעה. לדעתי דוקא כדאי לחשוב על זה ברצינות, לא ברמה של הפורום אלא של כל הקהילה הטרנסג'נדרית. להוציא כמה עשרות צועדים לשנה הבאה, שיצעדו ביחד. ואליך - אני מנסה להגיד משהו בזהירות בזהירות. לפי מה שהבנתי ממה שסיפרת - ואם אני טועה תקני אותי - את באמת "באש ובמים" למען הילדה שלך, הופכת עולמות, לוקחת הכל ללב, מנסה לחשוב על כל דבר ולהציע. אם זה הפורום את כבר נכנסת לפורום, מצאת אותו בשבילה, ואת מציעה לה להיכנס. אם זה מצעד הגאוה את מכינה שבת ומתאמצת כך שתוכלי להיות בת"א ביום ששי אחרי הצהרים. וזה יופו, זה טוב מאוד וצריך לפרגן לך על זה. אבל - אל תהרגי אותי, ואני לא מכיר אותה ואני לא מוסמך ולא מקצועי ואני בתור אבא לא כזה חכם וכל ההסתייגויות האפשריות -בכל זאת, מתור ספקולציה בלבד ואינטואיציה, שיכולה להיות נכונה וכיולה לא להיות נכונה, אני מרגיש כאילו הילדה שלך חושבת, שאת יותר מדי, יותר מדי הופכת עולמות, יותר מדי רצה לפניה על הדרך הזאת. אני יכול לחשוב על כמה סיבות שזה יכול להפריע לה - נדמה לי שזה מפריע לה. אולי מפני שילדים בגיל הזה רוצים להיות קצת עצמאיים, ואולי מפני שהדברים לא פשוטים, גם בשבילה, ואולי זה עניין של כנות. ואולי - ואל תהרגי אותי בבקשה, כי אני לא אומר את זה כביקורת - מפני שכשאת הופכת עולמות בשבילה את במרכז, והיא רוצה להיות במרכז, שהסיפור הזה יהיה שלה, ואולי משהו אחר, הכל ספקולציות. אני לא חושב שאת צריכה להפסיק לתמוך, ואני יודע שקשה להגיד "תפסיקי להפוך עולמות בשבילה" היא כן צריכה את התמיכה הזאת שלך, אבל אולי, כלפיה, פחות מופגן. פשוט - לתת לה להיות. לשאול אותה אם בא לה ללכת למצעד, וגם אם היא רוצה ללכת לשם לבד או ביחד. ואם כן - כן- ואם לא -לא. ואולי אפילו להגיד דברים כמו - קשה לי, שבת, תלכי ותהני (אלא אם כן את חושבת שהיא מוכרחה דוקא אותך שם). וגם בדברים אחרים - שתמצא לה לבד את הפורום שלה, את הדברים שלה, שתגלוש לבד, את לא חייבת להיות אתה בכל קטע מהחיים ולגונן עליה. זהו בערך, זה לא ביקורת, אני מבין טוב מאוד את הרצון שלך להפוך עולמות -זו רק מחשבה.
ולא כ"כ הלך לנו. השנה אפילו לא ניסינו, וזה באמת היתה קצת פגישת מחזור. קצת מסיבה והרבה זיעה. לדעתי דוקא כדאי לחשוב על זה ברצינות, לא ברמה של הפורום אלא של כל הקהילה הטרנסג'נדרית. להוציא כמה עשרות צועדים לשנה הבאה, שיצעדו ביחד. ואליך - אני מנסה להגיד משהו בזהירות בזהירות. לפי מה שהבנתי ממה שסיפרת - ואם אני טועה תקני אותי - את באמת "באש ובמים" למען הילדה שלך, הופכת עולמות, לוקחת הכל ללב, מנסה לחשוב על כל דבר ולהציע. אם זה הפורום את כבר נכנסת לפורום, מצאת אותו בשבילה, ואת מציעה לה להיכנס. אם זה מצעד הגאוה את מכינה שבת ומתאמצת כך שתוכלי להיות בת"א ביום ששי אחרי הצהרים. וזה יופו, זה טוב מאוד וצריך לפרגן לך על זה. אבל - אל תהרגי אותי, ואני לא מכיר אותה ואני לא מוסמך ולא מקצועי ואני בתור אבא לא כזה חכם וכל ההסתייגויות האפשריות -בכל זאת, מתור ספקולציה בלבד ואינטואיציה, שיכולה להיות נכונה וכיולה לא להיות נכונה, אני מרגיש כאילו הילדה שלך חושבת, שאת יותר מדי, יותר מדי הופכת עולמות, יותר מדי רצה לפניה על הדרך הזאת. אני יכול לחשוב על כמה סיבות שזה יכול להפריע לה - נדמה לי שזה מפריע לה. אולי מפני שילדים בגיל הזה רוצים להיות קצת עצמאיים, ואולי מפני שהדברים לא פשוטים, גם בשבילה, ואולי זה עניין של כנות. ואולי - ואל תהרגי אותי בבקשה, כי אני לא אומר את זה כביקורת - מפני שכשאת הופכת עולמות בשבילה את במרכז, והיא רוצה להיות במרכז, שהסיפור הזה יהיה שלה, ואולי משהו אחר, הכל ספקולציות. אני לא חושב שאת צריכה להפסיק לתמוך, ואני יודע שקשה להגיד "תפסיקי להפוך עולמות בשבילה" היא כן צריכה את התמיכה הזאת שלך, אבל אולי, כלפיה, פחות מופגן. פשוט - לתת לה להיות. לשאול אותה אם בא לה ללכת למצעד, וגם אם היא רוצה ללכת לשם לבד או ביחד. ואם כן - כן- ואם לא -לא. ואולי אפילו להגיד דברים כמו - קשה לי, שבת, תלכי ותהני (אלא אם כן את חושבת שהיא מוכרחה דוקא אותך שם). וגם בדברים אחרים - שתמצא לה לבד את הפורום שלה, את הדברים שלה, שתגלוש לבד, את לא חייבת להיות אתה בכל קטע מהחיים ולגונן עליה. זהו בערך, זה לא ביקורת, אני מבין טוב מאוד את הרצון שלך להפוך עולמות -זו רק מחשבה.