אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שאלה לשושה
- פותח הנושא nili6
- פורסם בתאריך
בשתי מילים - כי רציתי.
לא בשביל הזיקנה, לא בגלל המשפחה ( והם ישבו לי על הראש שנתיים קודם וכבר התייאשו והניחו שיש לי מחלה כלשהי שאני מסתירה) ולא בגלל אף אחד. כי רציתי. והרצון שלי היה בגלל שידעתי שיש לי פרטנר שיקח חצי מהמטלות, שאני אשאר בן אדם ולא אוותר על החלומות שלי והשאיפות שלי בגלל נוכחות ילד, שאני חזקה מספיק לחנך אותו לא להיות כמו ילדים שאני לא אוהבת וכו'. אם לא היו לי התנאים הללו לא הייתי עושה אותו. ודווקא בגלל שיש לי ילד, אני יודעת שאפשר גם אחרת, והורה שהילד שלו מתפרע והוא אומר "אין מה לעשות, זה רק ילד" עולה לי על העצבים כי יש מה לעשות וכמו שאני חינכתי את הילד שלי לא להפריע, וכמו שאני לא לקחתי אותו למקומות שהוא עלול להפריע, כך יכולים כל ההורים האחרים. הכל היה מתוכנן מראש, על כל האפשרויות חשבתי. וכמו שאמרתי - עם הילד אני עבדתי משרה מלאה ( הייתי עצמאית, חזרתי לעבודה שבועיים אחרי הלידה), כשהוא היה בן שנה וחצי הלכתי ללמוד ארבע שנים באוניברסיטה ותוך כדי זה עבדתי 2 משרות מלאות ( מורה מחליפה במשך היום יחד עם הלימודים שלי, מאבטחת בחברת אבטחה בשעות הערב ושחקנית בסרטים ישראלים וזרים בשעות הלילה), ובמקביל גם לא וויתרתי על הגשמת חלום שדרש נסיעה לחו"ל, ( וגיוס 3 ביביסיטריות שונות שגרו אצלי בבית והתחלפו ביניהן), וכמובן הריקודים. המוטו שלי - אין דבר העומד בפני הרצון. השאלה כמה רצון יש.
לא בשביל הזיקנה, לא בגלל המשפחה ( והם ישבו לי על הראש שנתיים קודם וכבר התייאשו והניחו שיש לי מחלה כלשהי שאני מסתירה) ולא בגלל אף אחד. כי רציתי. והרצון שלי היה בגלל שידעתי שיש לי פרטנר שיקח חצי מהמטלות, שאני אשאר בן אדם ולא אוותר על החלומות שלי והשאיפות שלי בגלל נוכחות ילד, שאני חזקה מספיק לחנך אותו לא להיות כמו ילדים שאני לא אוהבת וכו'. אם לא היו לי התנאים הללו לא הייתי עושה אותו. ודווקא בגלל שיש לי ילד, אני יודעת שאפשר גם אחרת, והורה שהילד שלו מתפרע והוא אומר "אין מה לעשות, זה רק ילד" עולה לי על העצבים כי יש מה לעשות וכמו שאני חינכתי את הילד שלי לא להפריע, וכמו שאני לא לקחתי אותו למקומות שהוא עלול להפריע, כך יכולים כל ההורים האחרים. הכל היה מתוכנן מראש, על כל האפשרויות חשבתי. וכמו שאמרתי - עם הילד אני עבדתי משרה מלאה ( הייתי עצמאית, חזרתי לעבודה שבועיים אחרי הלידה), כשהוא היה בן שנה וחצי הלכתי ללמוד ארבע שנים באוניברסיטה ותוך כדי זה עבדתי 2 משרות מלאות ( מורה מחליפה במשך היום יחד עם הלימודים שלי, מאבטחת בחברת אבטחה בשעות הערב ושחקנית בסרטים ישראלים וזרים בשעות הלילה), ובמקביל גם לא וויתרתי על הגשמת חלום שדרש נסיעה לחו"ל, ( וגיוס 3 ביביסיטריות שונות שגרו אצלי בבית והתחלפו ביניהן), וכמובן הריקודים. המוטו שלי - אין דבר העומד בפני הרצון. השאלה כמה רצון יש.
אני לא חושבת שזה נמדד בזמן.
אני לא חושבת שעדיפה אמא הרבה שעות אבל ממורמרת ומתוסכלת, על אמא של מעט זמן אבל מרוצה, מסופקת ומאושרת. מעולם לא קרה שהוא הלך לבית ספר בלי משהו שצריך להביא, מעולם לא קרה שלא הייתי באספות הורים ( אנחנו תמיד הולכים יחד אני ובן זוגי), מעולם לא קרה שלא טסתי הביתה אם קרה משהו. התפיסה שלי אומרת שאני אמנם אמא אבל אני גם בן אדם, וזו גם הרוח שאני מעבירה הלאה. ולשמחתי הוא גדל להיות עצמאי, אדם חושב, אדם דוחה סיפוקים שלא מאמין שכל העולם סובב סביבו , ודורש מעצמו בדיוק מה שהוא דורש מאחרים..
אני לא חושבת שעדיפה אמא הרבה שעות אבל ממורמרת ומתוסכלת, על אמא של מעט זמן אבל מרוצה, מסופקת ומאושרת. מעולם לא קרה שהוא הלך לבית ספר בלי משהו שצריך להביא, מעולם לא קרה שלא הייתי באספות הורים ( אנחנו תמיד הולכים יחד אני ובן זוגי), מעולם לא קרה שלא טסתי הביתה אם קרה משהו. התפיסה שלי אומרת שאני אמנם אמא אבל אני גם בן אדם, וזו גם הרוח שאני מעבירה הלאה. ולשמחתי הוא גדל להיות עצמאי, אדם חושב, אדם דוחה סיפוקים שלא מאמין שכל העולם סובב סביבו , ודורש מעצמו בדיוק מה שהוא דורש מאחרים..
סופר אמא
אני חושבת שהרבה לא רואים את המחיר הממשי של הבאת לילדים לעולם, בגלל מיתוס של ה"סופר אמא" שמצליחה לעשות ה-כ-ל גם לעבוד וגם ללמוד וגם פנאי וגם זוגיות וגם ילדים. אני מתעיפת רק מלקרוא את התיאור שלך, ואם אני הייתי עובדת גם כמורה, גם כמאבטחת, גם כשחקנית וגם אמורה ללמוד, שלא לדבר שבו זמנית יש לי ילד ובן זוג וחיי חברה, הייתי קורסת תוך שבוע גג. ולא בגלל העדר רצון או כוונות טובות. התוצאה של המיתוס של הסופר אמא היא שבמקום שנשים יפנו את אי ההתאמה בין המיתוס למציאות החוצה לחברה - ששלחה נשים לתפקידי גברים, אבל לא גברים לתפקידי נשים ולכן נשים עומדות בעומס עצום של מספר תפקידים, הן מפנות את אי ההתאמה הזו פנימה ורואות את עצמן ככשלון. לא רק שלא כל אחת יכולה לעשות הכל, אני סבורה שרוב האנשים לא מסוגלים לעשות הכל מבחינת אנרגיה,זמן, משאבים וכד'. עם כל הכבוד למה שעשית, זה לא נראה לי ריאלי לרוב האנשים שאני מכירה. ולכן כששוקלים את ההשפעה של ילד על החיים, לא נראה לי שכדאי להסתכל על מיתוס הסופר אמא בתור מדד. נ.ב. אני לא אוהבת את גישת ה"אם אני יכול כל אחד יכול". כל אדם נטוע בהקשר מסוים. כמו שלא כל אחד יכול להחלים מסרטן, למרות שיש כאלו שהבריאו. ניתוח שמתעלם מהקשר שוב משליך את הפערים בין הרצוי למצוי על האדם עצמו.
אני חושבת שהרבה לא רואים את המחיר הממשי של הבאת לילדים לעולם, בגלל מיתוס של ה"סופר אמא" שמצליחה לעשות ה-כ-ל גם לעבוד וגם ללמוד וגם פנאי וגם זוגיות וגם ילדים. אני מתעיפת רק מלקרוא את התיאור שלך, ואם אני הייתי עובדת גם כמורה, גם כמאבטחת, גם כשחקנית וגם אמורה ללמוד, שלא לדבר שבו זמנית יש לי ילד ובן זוג וחיי חברה, הייתי קורסת תוך שבוע גג. ולא בגלל העדר רצון או כוונות טובות. התוצאה של המיתוס של הסופר אמא היא שבמקום שנשים יפנו את אי ההתאמה בין המיתוס למציאות החוצה לחברה - ששלחה נשים לתפקידי גברים, אבל לא גברים לתפקידי נשים ולכן נשים עומדות בעומס עצום של מספר תפקידים, הן מפנות את אי ההתאמה הזו פנימה ורואות את עצמן ככשלון. לא רק שלא כל אחת יכולה לעשות הכל, אני סבורה שרוב האנשים לא מסוגלים לעשות הכל מבחינת אנרגיה,זמן, משאבים וכד'. עם כל הכבוד למה שעשית, זה לא נראה לי ריאלי לרוב האנשים שאני מכירה. ולכן כששוקלים את ההשפעה של ילד על החיים, לא נראה לי שכדאי להסתכל על מיתוס הסופר אמא בתור מדד. נ.ב. אני לא אוהבת את גישת ה"אם אני יכול כל אחד יכול". כל אדם נטוע בהקשר מסוים. כמו שלא כל אחד יכול להחלים מסרטן, למרות שיש כאלו שהבריאו. ניתוח שמתעלם מהקשר שוב משליך את הפערים בין הרצוי למצוי על האדם עצמו.
אני לא מחשיבה את עצמי סופר אמא
או "סופר" בכלל. רוב הדברים שאני עושה, אני עושה כי אני רוצה, לא כי זו מטלה. סופר אימא זו אישה שעושה מטלות. אני עושה דברים שאם לא הייתי רוצה לא הייתי עושה - ריקודים, לימודים, נסיעות, כל זה דברים שאני עושה כי אני רוצה, לא חייבת. גם היום, כשהילד גדול, אני עדיין עובדת לפחות במשרה וחצי, רוקדת המון, הולכת לחדר כושר המון, מטיילת ותמיד יש דברים. אני ישנה 5 שעות בלילה ( ומשלימה שעות בסופי שבוע - ישנה רוב הזמן). ואני נהנית. אני נהנית מכל מה שאני עושה. (כמובן שעכשיו קל יותר עם ילד עצמאי מצד אחד ושאני יכולה לקחת לטיולים מצד שני). אבל גם כשהיה יותר מסובך, אז אולי זה דרש לוגיסטיקה, צבא של מטפלים, כסף והרבה תכנונים מראש אבל אפשר. השאלה כמה רוצים.
או "סופר" בכלל. רוב הדברים שאני עושה, אני עושה כי אני רוצה, לא כי זו מטלה. סופר אימא זו אישה שעושה מטלות. אני עושה דברים שאם לא הייתי רוצה לא הייתי עושה - ריקודים, לימודים, נסיעות, כל זה דברים שאני עושה כי אני רוצה, לא חייבת. גם היום, כשהילד גדול, אני עדיין עובדת לפחות במשרה וחצי, רוקדת המון, הולכת לחדר כושר המון, מטיילת ותמיד יש דברים. אני ישנה 5 שעות בלילה ( ומשלימה שעות בסופי שבוע - ישנה רוב הזמן). ואני נהנית. אני נהנית מכל מה שאני עושה. (כמובן שעכשיו קל יותר עם ילד עצמאי מצד אחד ושאני יכולה לקחת לטיולים מצד שני). אבל גם כשהיה יותר מסובך, אז אולי זה דרש לוגיסטיקה, צבא של מטפלים, כסף והרבה תכנונים מראש אבל אפשר. השאלה כמה רוצים.
אני פשוט בהלם!
איך את מעיזה לבקר משפחות שאת בעצמך עושה את אותו הדבר - אני מפנה אותך להודעתך הבאה- משירשור איקאה המתמשך : המצחיק הוא... מאת: XUXA141ו 10/10/04 | 00:17 שאנשים עושים ילדים ואז עושים הכל כדי להתפטר מהם כמה שיותר, עם מעונות, מטפלות, חוגים, בתי מלון שמצליחים כי הם לוקחים את הילדים לכל היום, קלטות וידאו בכמויות, הפעלות, מרכזי בילוי וכו', הכל כדי לתת להורים קצת שקט ושלווה. אז לא עדיף לחסוך את כל זה? כמה פעמים כבר ראינו הורים שלוקחים את ילדיהם לבלות אבל רוב הזמן צועקים עליהם בשיניים חשוקות ( בעיקר כשהם במושב האחורי של המכונית, הורגים אחד את השני?) בזמנו היה איזה סרט בטלוויזיה על הורים שאומרים "אני אעשה הכל למען הילדים" אבל בפועל מתחמקים מהם בכל שניה אפשרית... לא! המצחיק הוא נשים כמוך שבטוחות שהן יודעות לחנך (אחרת הן לא היו מביאות ילדים) באות ומטיפות לנו שאנחנו מביאים ילדים - אבל בפועל עושות הכל כדי להתחמק מהם!!! לפי ההודעות שלך זה נראה שאת זו שמתחמקת מהילד שלך בכל הזדמנות אפשרית - מהגיעו לגיל המופלג שבועיים - כל הכבוד לך שאת קודם כל אדם לפני שאת אמא ואת עובדת בשתי עבודות ולומדת ורוקדת וישנה המון בסופי שבוע- כדי להשלים שעות שינה - אז מתי לעזאזל את רואה את הילד שלך!!! בוודאי שהוא הפך לבן אדם חושב ועצמאי ודוחה סיפוקים - נתת לו בכלל ברירה אחרת?? תשמעי ממש לא מעניין אותי איך את מגדלת את הילד שלך - אבל לבא ולהטיח בנו ביקורת בה בשעה שאת מתנהגת באותה צורה - זה כבר מוגזם יום טוב
איך את מעיזה לבקר משפחות שאת בעצמך עושה את אותו הדבר - אני מפנה אותך להודעתך הבאה- משירשור איקאה המתמשך : המצחיק הוא... מאת: XUXA141ו 10/10/04 | 00:17 שאנשים עושים ילדים ואז עושים הכל כדי להתפטר מהם כמה שיותר, עם מעונות, מטפלות, חוגים, בתי מלון שמצליחים כי הם לוקחים את הילדים לכל היום, קלטות וידאו בכמויות, הפעלות, מרכזי בילוי וכו', הכל כדי לתת להורים קצת שקט ושלווה. אז לא עדיף לחסוך את כל זה? כמה פעמים כבר ראינו הורים שלוקחים את ילדיהם לבלות אבל רוב הזמן צועקים עליהם בשיניים חשוקות ( בעיקר כשהם במושב האחורי של המכונית, הורגים אחד את השני?) בזמנו היה איזה סרט בטלוויזיה על הורים שאומרים "אני אעשה הכל למען הילדים" אבל בפועל מתחמקים מהם בכל שניה אפשרית... לא! המצחיק הוא נשים כמוך שבטוחות שהן יודעות לחנך (אחרת הן לא היו מביאות ילדים) באות ומטיפות לנו שאנחנו מביאים ילדים - אבל בפועל עושות הכל כדי להתחמק מהם!!! לפי ההודעות שלך זה נראה שאת זו שמתחמקת מהילד שלך בכל הזדמנות אפשרית - מהגיעו לגיל המופלג שבועיים - כל הכבוד לך שאת קודם כל אדם לפני שאת אמא ואת עובדת בשתי עבודות ולומדת ורוקדת וישנה המון בסופי שבוע- כדי להשלים שעות שינה - אז מתי לעזאזל את רואה את הילד שלך!!! בוודאי שהוא הפך לבן אדם חושב ועצמאי ודוחה סיפוקים - נתת לו בכלל ברירה אחרת?? תשמעי ממש לא מעניין אותי איך את מגדלת את הילד שלך - אבל לבא ולהטיח בנו ביקורת בה בשעה שאת מתנהגת באותה צורה - זה כבר מוגזם יום טוב
ואני לא פחות בהלם../images/Emo5.gif
אלוהים אני פשוט המומה מדברייך כל פעם מחדש. גם אני מיד חשבתי על ההודעה שאת רשמת בעצמך בשירשור של איקאה- על הורים שלא מתייחסים לילדהם. איך את בכלל מעיזה לדבר על זה בכלל? את בחרת לעשות ילד, כי ככה רצית (מילים שלך)...אז אם רצית ובחרת להביא אותו לעולם הזה, חובתך גם להיות פה בשבילו. את אומרת שבעינייך אין מספר שעות שמעיד על הורות טובה. את הוספת וציינת שעדיף להיות אמא מאושרת שנמצאת פחות, מאשר אמא מתוסכלת שנמצאת כל הזמן.... אני פשוט גמרתי להבין אותך יותר. מי אמר לך שכל האימהות שנמצאות עם ילדהם מתוסכלות מזה. האם לקחת בחשבון שיש מאיתנו כאלה שעושות את זה בהמון אהבה. שאם עשיתי ילדים אז כן הם הופכים להיות חלק בלתי נפרד מחיי ולכן גם אם יש ויתורים הם נעשים עם המון אהבה והבנה. אני עשיתי ילדות כי רציתי- אבל אני יודעת גם להתמודד עם זה ולהיות בשבילהן תמיד - הן גודלות איתי בבית ואפילו לא הולכות לאף מסגרת חינוכית! בניגוד אלייך שעשית ילד כי רצית ואחרי שבועיים כבר זה היה יותר מדי בשבילך אז המשכת לחיות את חייך כרגיל. מצד אחד את מדברת על ויתורים שהורים צריכים לעשות אם החליטו להביא ילדים (לוותר על חופשות, נסיעות, בילויים וכ"ו) אך מצד שני את לא עשית אפילו חצי ויתור בשביל הילד שלך. גם אני כמו אלה הייתי שמחה לדבר עם ילדך ולראות מה הוא חושב על דרך חינוכך. אני די בטוחה שהוא היה מעדיף אמא שנמצאת בשבילו- לא רק באסיפות הורים.... עכשיו באמת הוכחת לי שאין שום טעם להתווכח איתך- את בהחלט (בניגוד לרוב הנשים כאן) אגואיסטית, אגוצנטרית ונרקסיסטית.... ואגב לפני שאת מבקרת אחרים כדאי שבזמנך החופשי (ונראה שיש לך הרבה כזה) תעמדי קצת מול הראי....
אלוהים אני פשוט המומה מדברייך כל פעם מחדש. גם אני מיד חשבתי על ההודעה שאת רשמת בעצמך בשירשור של איקאה- על הורים שלא מתייחסים לילדהם. איך את בכלל מעיזה לדבר על זה בכלל? את בחרת לעשות ילד, כי ככה רצית (מילים שלך)...אז אם רצית ובחרת להביא אותו לעולם הזה, חובתך גם להיות פה בשבילו. את אומרת שבעינייך אין מספר שעות שמעיד על הורות טובה. את הוספת וציינת שעדיף להיות אמא מאושרת שנמצאת פחות, מאשר אמא מתוסכלת שנמצאת כל הזמן.... אני פשוט גמרתי להבין אותך יותר. מי אמר לך שכל האימהות שנמצאות עם ילדהם מתוסכלות מזה. האם לקחת בחשבון שיש מאיתנו כאלה שעושות את זה בהמון אהבה. שאם עשיתי ילדים אז כן הם הופכים להיות חלק בלתי נפרד מחיי ולכן גם אם יש ויתורים הם נעשים עם המון אהבה והבנה. אני עשיתי ילדות כי רציתי- אבל אני יודעת גם להתמודד עם זה ולהיות בשבילהן תמיד - הן גודלות איתי בבית ואפילו לא הולכות לאף מסגרת חינוכית! בניגוד אלייך שעשית ילד כי רצית ואחרי שבועיים כבר זה היה יותר מדי בשבילך אז המשכת לחיות את חייך כרגיל. מצד אחד את מדברת על ויתורים שהורים צריכים לעשות אם החליטו להביא ילדים (לוותר על חופשות, נסיעות, בילויים וכ"ו) אך מצד שני את לא עשית אפילו חצי ויתור בשביל הילד שלך. גם אני כמו אלה הייתי שמחה לדבר עם ילדך ולראות מה הוא חושב על דרך חינוכך. אני די בטוחה שהוא היה מעדיף אמא שנמצאת בשבילו- לא רק באסיפות הורים.... עכשיו באמת הוכחת לי שאין שום טעם להתווכח איתך- את בהחלט (בניגוד לרוב הנשים כאן) אגואיסטית, אגוצנטרית ונרקסיסטית.... ואגב לפני שאת מבקרת אחרים כדאי שבזמנך החופשי (ונראה שיש לך הרבה כזה) תעמדי קצת מול הראי....
ונוס אל תכניסי מילים לפי...
אני ממש לא עשיתי הכללה שכזו. אני לא הזכרתי במילותי שכל אמא שבוחרת לחנך בדרך אחרת היא אגוצנטרית ואגואיסטית. אני התייחסתי בדברי אך ורק לשושה. שושה פשוט ביקרה פה הורים ואמרה שהיא אינה אוהבת לשמוע על הורים שעושים ילדים ואז זורקים אותם ולא מתייחסים אליהם. היא אפילו אמרה שזה מצחיק בעינייה. בעיני זה קצת תמוה מצידה לכתוב דבר כזה ויום אחרי זה לתאר את חייה שלה- ששם הילד תופס מקום מזערי אם בכלל..... שושה לא יכולה מחד לדבר ולזעוק על חובתם של הורים בויתורים (טיסות, בילויים וכדומה) ומאידך לספר במילותיה שלה שהיא לא עושה אף ויתור אחד שכזה... נכון שאני בחרתי בדרך חינוך אחת שהיא גם קיצונית. אבל יש לי המון חברות שעדיין עובדות ומגדלות את ילדהם, רק שהן מדברות אחרת משושה ועדיין ילדהם מקבלים את מרבית תשומת הלב מהן. אני ממש לא מבינה איך הגעת למסקנה הגורפת הזו שאני חושבת שכל אמא שלא נמצאת עם ילדיה 24 שעות היא אגוצנטרית. זו בהחלט לא היתה כוונתי!
אני ממש לא עשיתי הכללה שכזו. אני לא הזכרתי במילותי שכל אמא שבוחרת לחנך בדרך אחרת היא אגוצנטרית ואגואיסטית. אני התייחסתי בדברי אך ורק לשושה. שושה פשוט ביקרה פה הורים ואמרה שהיא אינה אוהבת לשמוע על הורים שעושים ילדים ואז זורקים אותם ולא מתייחסים אליהם. היא אפילו אמרה שזה מצחיק בעינייה. בעיני זה קצת תמוה מצידה לכתוב דבר כזה ויום אחרי זה לתאר את חייה שלה- ששם הילד תופס מקום מזערי אם בכלל..... שושה לא יכולה מחד לדבר ולזעוק על חובתם של הורים בויתורים (טיסות, בילויים וכדומה) ומאידך לספר במילותיה שלה שהיא לא עושה אף ויתור אחד שכזה... נכון שאני בחרתי בדרך חינוך אחת שהיא גם קיצונית. אבל יש לי המון חברות שעדיין עובדות ומגדלות את ילדהם, רק שהן מדברות אחרת משושה ועדיין ילדהם מקבלים את מרבית תשומת הלב מהן. אני ממש לא מבינה איך הגעת למסקנה הגורפת הזו שאני חושבת שכל אמא שלא נמצאת עם ילדיה 24 שעות היא אגוצנטרית. זו בהחלט לא היתה כוונתי!
אין לי שום בעיה עם דרך החינוך
של שושה, ואני בהחלט מכבדת אותה ואת ההחלטות שלה, אבל כן יש לי בעיה עם דו פרצופיות- מצד אחד היא כל הזמן מעירה לנו שילד בא עם תגית מחיר ולהחלטה שלנו יש מחיר , ואנחנו צריכות לשלם על ההחלטה שלנו , ושיש הורים שרק שמתחמקים מהילדים שלהם ולא מתייחסים אליהם. ומצד שני היא מתפארת בהיותה גם אדם בפני עצמו וגם אמא, אבל היא בעצמה לא מוכנה לשלם את המחיר של ילד - אלא מעסיקה צי של מטפלות שמתגוררות אצלה בבית ומתחלפות מידי פעם , היא מתפארת בעובדה שחייה לא נעצרו בשל העובדה שייש לה ילד , היא זו שמתחמקת מהילד שלה ומשליכה זאת עלינו. או כמו שגאטו כתבה כאן , "הבעיה עם הורים שהם רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה " או "לאחוז את החבל משני צידיו", נראה לי שזה בדיוק תואם את תאורה של שושה ולא של שאר האמהות. אז בואו נבדוק את עצמנו לפני שאנחנו שופטות אחרים
של שושה, ואני בהחלט מכבדת אותה ואת ההחלטות שלה, אבל כן יש לי בעיה עם דו פרצופיות- מצד אחד היא כל הזמן מעירה לנו שילד בא עם תגית מחיר ולהחלטה שלנו יש מחיר , ואנחנו צריכות לשלם על ההחלטה שלנו , ושיש הורים שרק שמתחמקים מהילדים שלהם ולא מתייחסים אליהם. ומצד שני היא מתפארת בהיותה גם אדם בפני עצמו וגם אמא, אבל היא בעצמה לא מוכנה לשלם את המחיר של ילד - אלא מעסיקה צי של מטפלות שמתגוררות אצלה בבית ומתחלפות מידי פעם , היא מתפארת בעובדה שחייה לא נעצרו בשל העובדה שייש לה ילד , היא זו שמתחמקת מהילד שלה ומשליכה זאת עלינו. או כמו שגאטו כתבה כאן , "הבעיה עם הורים שהם רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה " או "לאחוז את החבל משני צידיו", נראה לי שזה בדיוק תואם את תאורה של שושה ולא של שאר האמהות. אז בואו נבדוק את עצמנו לפני שאנחנו שופטות אחרים
אני לא השלכתי את הילד שלי עליכן!
אני לא לקחתי אותו לשום מקום שבו הוא יכול להפריע לאף אחד! אני דאגתי שאם הוא במקום שיכול להפריע, הוא ישב בשקט ובצורה תרבותית! אני בחיים לא נתתי לו לגשת לבד לבופה של מלון , להעמיס צלחות כמו הרבה ילדים שהוריהם יושבים לשולחן ומסתכלים על הילדים כשהם מפילים צלחות, מכשילים את המלצר ונדחפים עם אוכל על אנשים אחרים ומלכלכים את בגדיהם, או לחילופין רצים בהסטריה ובצעקות לאורך חדר האוכל, וזו רק דוגמא אחת! זה שיש לי ילד מעולם לא הפריע לאחרים! אז מי בדיוק האגואיסט כאן? אני לא צריכה לוותר על כלום כי לדעתי אני מבלה איתו את הזמן הדרוש לילד! זה שזה נראה לכם מעט מדי, זו בעיה שלכם. הירידה שלי על הורים היא על הורים שמצד אחד טוענים שצריך הרבה זמן עם הילדים ומצד שני מתחמקים מהם. כך שאפשר בהחלט להפסיק לעפעף ביפות נפש. באמת שאפשר.
אני לא לקחתי אותו לשום מקום שבו הוא יכול להפריע לאף אחד! אני דאגתי שאם הוא במקום שיכול להפריע, הוא ישב בשקט ובצורה תרבותית! אני בחיים לא נתתי לו לגשת לבד לבופה של מלון , להעמיס צלחות כמו הרבה ילדים שהוריהם יושבים לשולחן ומסתכלים על הילדים כשהם מפילים צלחות, מכשילים את המלצר ונדחפים עם אוכל על אנשים אחרים ומלכלכים את בגדיהם, או לחילופין רצים בהסטריה ובצעקות לאורך חדר האוכל, וזו רק דוגמא אחת! זה שיש לי ילד מעולם לא הפריע לאחרים! אז מי בדיוק האגואיסט כאן? אני לא צריכה לוותר על כלום כי לדעתי אני מבלה איתו את הזמן הדרוש לילד! זה שזה נראה לכם מעט מדי, זו בעיה שלכם. הירידה שלי על הורים היא על הורים שמצד אחד טוענים שצריך הרבה זמן עם הילדים ומצד שני מתחמקים מהם. כך שאפשר בהחלט להפסיק לעפעף ביפות נפש. באמת שאפשר.
הילד כקורבן
השאלה האם את לא חושבת שהילד שלך נפגע מזה כשהוא נגיד ראה את כל הילדים האחרים ניגשים לבופה ורק לו אסור כשכל דבר כמעט ש"עלול להפריע" אסור לו כשכל הזמן עליו להיות קורבן למען השקט של אחרים ושביעות רצונם. לדעתי ובהרגשתי הילד שלך קופח מאוד ואת המחיר תוכלי לראות רק עוד שנים כשהוא יגדל להיות מבוגר עם בעיות פסיכולוגיות אומנם כמו רובנו, אבל אוליי טיפה יותר. את כל הזמן מתארת כמה בעצם את מקריבה את הילד שלך למען השקט והשלווה של הזולת ואני תוהה האם הילד לא משלם מחיר כבד מדיי שהרי לא ייתכן שהוא לא חש בהקרבתו זו ומה הנזק ומה המחיר שהוא משלם על כך. ימים יגידו.
השאלה האם את לא חושבת שהילד שלך נפגע מזה כשהוא נגיד ראה את כל הילדים האחרים ניגשים לבופה ורק לו אסור כשכל דבר כמעט ש"עלול להפריע" אסור לו כשכל הזמן עליו להיות קורבן למען השקט של אחרים ושביעות רצונם. לדעתי ובהרגשתי הילד שלך קופח מאוד ואת המחיר תוכלי לראות רק עוד שנים כשהוא יגדל להיות מבוגר עם בעיות פסיכולוגיות אומנם כמו רובנו, אבל אוליי טיפה יותר. את כל הזמן מתארת כמה בעצם את מקריבה את הילד שלך למען השקט והשלווה של הזולת ואני תוהה האם הילד לא משלם מחיר כבד מדיי שהרי לא ייתכן שהוא לא חש בהקרבתו זו ומה הנזק ומה המחיר שהוא משלם על כך. ימים יגידו.
באמת נילי
שושה לא אמרה שלילד אסור לגשת לבופה אלא לא להידחף לשם ולהעמיס כמויות מוגזמות. תיתפלאי, גם אני כמבוגר לא ממלא צלחות ללא הכרה לעומת המוני ישראלים בבתי המלון שכן וזה אכן מגעיל ודוחה בעיני. חלק מחוסר התרבות שדיברתי עליו כבר ולא אתפלא אם אדרש לנושא גם בעתיד, כאן או במקום אחר. הילד לא קופח, הילד חונך. הקרבת ילד היא בחוסר חינוכו-לא בחינוכו. כל האימהות האלו, חלקן חסרות תרבות בעצמן, שנותנות לילד להיתנהג איך שהוא רוצה והיכן שהוא רוצה, הן אלו שפוגעות בילד. אלה מהן שמצפות לאחר חוסר החינוך שבנן יבוא אח"כ ליסעוד אותן בזיקנתן-חיות באשליות. כי הוא לא חונך. אני מניח שהבן של שושה, למרות שלא לכך גידלה אותו כן יבוא מאחר והוא גודל לערכים. וילד מלא נזלת הוא ילד מגעיל. האשמה גם כאן היא לא בו אלא באימו. אין מה להתבייש בדחיה מנזלת. מצטער.
שושה לא אמרה שלילד אסור לגשת לבופה אלא לא להידחף לשם ולהעמיס כמויות מוגזמות. תיתפלאי, גם אני כמבוגר לא ממלא צלחות ללא הכרה לעומת המוני ישראלים בבתי המלון שכן וזה אכן מגעיל ודוחה בעיני. חלק מחוסר התרבות שדיברתי עליו כבר ולא אתפלא אם אדרש לנושא גם בעתיד, כאן או במקום אחר. הילד לא קופח, הילד חונך. הקרבת ילד היא בחוסר חינוכו-לא בחינוכו. כל האימהות האלו, חלקן חסרות תרבות בעצמן, שנותנות לילד להיתנהג איך שהוא רוצה והיכן שהוא רוצה, הן אלו שפוגעות בילד. אלה מהן שמצפות לאחר חוסר החינוך שבנן יבוא אח"כ ליסעוד אותן בזיקנתן-חיות באשליות. כי הוא לא חונך. אני מניח שהבן של שושה, למרות שלא לכך גידלה אותו כן יבוא מאחר והוא גודל לערכים. וילד מלא נזלת הוא ילד מגעיל. האשמה גם כאן היא לא בו אלא באימו. אין מה להתבייש בדחיה מנזלת. מצטער.
נראה לי שיש כאן 2 נושאים שונים:
האחד חינוך לנימוסים והשני האם ההורים צריכים לוותר וכמה על חלקים אחרים בחייהם כדי לגדל את ילדיהם ולהיות איתם. לגבי הראשון - אני מסכימה לחלוטים שילדים צריכים ללמוד להתחשב ולהתנהג כראוי בחברה. אני גם מסכימה שהחברה שלנו לקחה כמה צעדים לכיוון הסרת כל הרסנים במסווה של "חופש" לילדים. בעיני גבולות זה דבר חשוב ואלמנט חשוב בחינוך ונימוסים זה בהחלט חלק מהענין. לגבי הויתור על חלק מן הפנאי ועל חלק ממה שעשיתי קודם: אני לא מצליחה להבין איך אפשר שלא לוותר על משהו כשמכניסים דבר מה כל כך מהותי כמו חינוך וגידול ילדים לתמונה. אריתמטיקה פשוטה: אם קודם עשיתי 5 דברים שמילאו את יומי - עכשיו יש 6 - כי נוסף ילד, ובהכרח אני צריכה לוותר על משהו כדי להקצות זמן לדבר החדש הזה. בה במידה - אם הייתי לוקחת על עצמי עוד עבוה - זה היה לוקח לי זמן מדברים אחרים שאני עושה. זו פשוט משימה שהיא "time consuming". כל אחד מקדיש לה את כמות הזמן שהוא רוצה או יכול וחושב שנכון - אבל בכל מקרה זמן כלשהו צריך להיות מוקדש לענין ובעיני גם אנרגיה מרובה (לפחות באופן ששבו אני תופסת חינוך וגידול ילדים). ודבר נוסף - שחשבתי כבר הרבה זמן והחלטתי בסופו של דבר להעיר לגביו. נאמר כאן בעבר שיש שני סוגי הורים - אלה שגוררים את הילדים לכל דבר, ואלו שמנסים להיפטר מילדיהם. אני רוצה להעיר ולהאיר, שככל שזה אולי "סקסי" להכפיש את ההורים באשר הם שם - יש גם סוג שלישי של הורים: אלה שמבלים עם ילדיהם בפעילויות שמתאימות לילדים, ונהנים מכך ומגידול הילדים, אלה שרואים גידול ילד, חינוכו והפיכתו לאדם טוב - משימה חשובה ומרתקת, אלה שמוצאים הרבה אושר בבילוי זמן עם ילדיהם, ואלה שמחפשים ומוצאים (בקלות או בקושי ובהצלחה כזו או אחרת המשתנה מעת לעת) דרכים לאזן בין גידול הילדים לבין היותם אנשים עצמאיים העומדים כשלעצמם בלי קשר להורות. בן זוג תומך ומשתף פעולה מאוד עוזר לענין, וכמובן שגם השקעת מחשבה והגעה להורות מתוך רצון והחלטה ולא משום שכך צריך. וזו עוד סיבה בגללה בעיני חשוב לכבד את מי שמחליט שלא מתאים לו. כי הוא מספיק אחראי לא להיכנס לדבר שהוא חש, אולי, שלא יעשה כמו שצריך למרות האחריות הגדולה הכרוכה בכך.
האחד חינוך לנימוסים והשני האם ההורים צריכים לוותר וכמה על חלקים אחרים בחייהם כדי לגדל את ילדיהם ולהיות איתם. לגבי הראשון - אני מסכימה לחלוטים שילדים צריכים ללמוד להתחשב ולהתנהג כראוי בחברה. אני גם מסכימה שהחברה שלנו לקחה כמה צעדים לכיוון הסרת כל הרסנים במסווה של "חופש" לילדים. בעיני גבולות זה דבר חשוב ואלמנט חשוב בחינוך ונימוסים זה בהחלט חלק מהענין. לגבי הויתור על חלק מן הפנאי ועל חלק ממה שעשיתי קודם: אני לא מצליחה להבין איך אפשר שלא לוותר על משהו כשמכניסים דבר מה כל כך מהותי כמו חינוך וגידול ילדים לתמונה. אריתמטיקה פשוטה: אם קודם עשיתי 5 דברים שמילאו את יומי - עכשיו יש 6 - כי נוסף ילד, ובהכרח אני צריכה לוותר על משהו כדי להקצות זמן לדבר החדש הזה. בה במידה - אם הייתי לוקחת על עצמי עוד עבוה - זה היה לוקח לי זמן מדברים אחרים שאני עושה. זו פשוט משימה שהיא "time consuming". כל אחד מקדיש לה את כמות הזמן שהוא רוצה או יכול וחושב שנכון - אבל בכל מקרה זמן כלשהו צריך להיות מוקדש לענין ובעיני גם אנרגיה מרובה (לפחות באופן ששבו אני תופסת חינוך וגידול ילדים). ודבר נוסף - שחשבתי כבר הרבה זמן והחלטתי בסופו של דבר להעיר לגביו. נאמר כאן בעבר שיש שני סוגי הורים - אלה שגוררים את הילדים לכל דבר, ואלו שמנסים להיפטר מילדיהם. אני רוצה להעיר ולהאיר, שככל שזה אולי "סקסי" להכפיש את ההורים באשר הם שם - יש גם סוג שלישי של הורים: אלה שמבלים עם ילדיהם בפעילויות שמתאימות לילדים, ונהנים מכך ומגידול הילדים, אלה שרואים גידול ילד, חינוכו והפיכתו לאדם טוב - משימה חשובה ומרתקת, אלה שמוצאים הרבה אושר בבילוי זמן עם ילדיהם, ואלה שמחפשים ומוצאים (בקלות או בקושי ובהצלחה כזו או אחרת המשתנה מעת לעת) דרכים לאזן בין גידול הילדים לבין היותם אנשים עצמאיים העומדים כשלעצמם בלי קשר להורות. בן זוג תומך ומשתף פעולה מאוד עוזר לענין, וכמובן שגם השקעת מחשבה והגעה להורות מתוך רצון והחלטה ולא משום שכך צריך. וזו עוד סיבה בגללה בעיני חשוב לכבד את מי שמחליט שלא מתאים לו. כי הוא מספיק אחראי לא להיכנס לדבר שהוא חש, אולי, שלא יעשה כמו שצריך למרות האחריות הגדולה הכרוכה בכך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.