המממם.
השאלה היא, האם באמת אפשר שיהיה מוח כשלנו, לומד שפות, ומתכנן מזימות, ללא "תופעת הלוואי" הזו. אני חושב שזו טעות להגיד: עד השימפנזה: "רובוט", ואנחנו: "תודעה". החיות מכילות גם כן את אותם המנגנונים הבסיסיים. המוחות שלהם פשוט קטנים יותר. יונקים אחרים מפתחים התקשרויות רגשיות, מתקשרים, פוחדים וכו'. אלו כנראה רגשות יותר גולמיים ושטחיים, אך אני מאמין שהיסודות למה שאנחנו קוראים לו תודעה נמצאים כבר מליוני שנים בעברינו. אין "קיר ברזל" עד כאן מכונה, ומכאן תודעה. כולנו מכונות בעולם המטריאליסטי. כאשר המכונה החושבת היא מורכבת מספיק אנו מעניקים לה את התואר "בעלת תודעה". מבחינה זו, אם מתייחסים להגדרה המקובלת (מקובלת עלי בכל מקרה) של תודעה, זו נעצרת בסביבתנו, וניתן להכילה בדוחק על קופי אדם מסויימים, ואולי יונקים ימיים מסויימים (ואם כבודו מרגיש אמיץ, על קהילה של חרקים חברתיים). כאשר יצור חי מגיע לדרגת תבונה בה הוא מתקשר, מתכנן, ומהרהר בעצמו, אנחנו (טוב אני) קוראים לו בעל תודעה. זו פשוט הגדרה לגודל וסוג המוח שלנו, אין טעם לשאול מהי התועלת האבולוציונית שלה. המוח הוא האיבר הנברר, ולא ההגדרות שהוא ממציא לעצמו.