כל אחד מאיתנו הוא כל דבר
העולם הפיזי הוא הרמה הנמוכה ביותר שהמודעות שלנו יכלותה לעבד, המודעות שלנו מתמקדת בהתאם לבחירות שלנו, ובהתאם לתובנות והכלים הרוחנים שבנינו לנו, לנפש האדם אין הגבלה לאן להגיע, הסיפור במגדל בבל וסיפורים נוספים המספרים על הנסיון של נפש האדם לחזור לרמת גן עדן, באים לרמוז על זה, מתחת לפני השטח כולנו הם אצבעותיו הארוכות של האל, או אם הייתי רוצה קצת ליפות את המשל הציפורן שבקצה האצבע שלא מודעת למהות כל כך אליה היא מחוברת, לאורך ההיסטוריה מסופר לנו על אנשים שזכו להארה, שזכו או שעמלו וזכו להתחבר לרמות האלוהיות שבנשמה שלהם, ולהתמזג עם הבריאה באשר היא הסיפור של ישוע הוא סיפור יפה ונוצץ מהבחינה הזאת, לגבי הסיפורים האחרים אנחנו יודעים רק רמזים , מה שבכל אופן מסתמן בכל הסיפורים הוא שמדובר שם על מרחב אחר של משמעות מרחב אחר של תודעה מרחב אחר של מימדים, משהו שמהווה את שורשי המציאות שלנו, משהו שמחבר את כל השברים של רסיסי המציאות המופרדת כפי שאנחנו חווים אותה כאן האבורג'ינים קוראים זה זמן חלום, הסינים קוראים לזה הדאו , או עשרת אלפי הדברים ,גם התרבויות האינדייניות שהתפתחו בנפרד קוראות לזה בשמות שונים, ההודים קוראים לזה לאותה התחברות הארה או נרוונה, מאחר ומי שזוכה לחוות את אותו שפע אלוהי של אהבה טהורה חש טבול בה עד אחרון תאיו עד עומקי כל סולם מודעתו, השיטה בה תופסים את ישוע כאל עלי אדמות היא מכשלה, מאחר ומניחים שמה שקרה שם זאת בחירה אלוהית עוד לפני שהוא נולד וזה מקרה פרטי של ישוע , שלא נוגע לדרך אותה אנחנו צריכים לעשות בחיים , להאמין בו לא מקרב אותנו מילמטר לקראת ההתפתחות הרוחנית שלנו , לא מקרב אותנו במדרגות של הסולם של ההוויה, אלא להפך, זה מהווה תרוץ שהוא עשה את זה כבר בשביל כל האנושות לכל הזמנים והעתידים, ולכן מרפה מראש את ידיו של המאמין.