הרחבה - בשמחה ../images/Emo13.gif (זה נושא מקסים)
לפי התורה, תפקידם של הגבר והאשה היהודיים שווה - לקיים את מצוות ה'. הפירוט קצת שונה - יש הבדל בין מה שמצווה הקב"ה על האשה לבין מה שמצווה על הגבר. ההבדל נובע מהתפקיד השונה של כל חלק של הנשמה (נקבה או זכר). אבל בשני המקרים - התכלית היא זהה (ורק הטכניקה שונה): לקדש את החומר, להשלים את הנשמה ולגרום לה להיות שלמה יותר וקרובה יותר לאלוקים (הכרה עמוקה של האלוקות). מגוון המצוות שמצווה כ"א רחב מאד, אבל מבנה הנפש מותאם לכיוון המרכזי בתפקיד - שאצל האשה הוא קידוש החומר דרך טיפול בילדים ובבעל, גידולם וחינוכם. זה תפקידה המרכזי, ובנוסף - כל שאר החיובים: טהרת המשפחה, צניעות, כשרות, חסד, לימוד התורה שחייבת ללמוד, תפילה, תשובה, מצוות שבין אדם לחברו וכו' וכו' וכו'). כן! גם את בעלה האשה מגדלת ומחנכת, ומסייעת לו בתפקידו. הבעל מוגבל יותר במילוי תפקידו ללא עזרת האשה, ואילו האשה עצמאית יותר בתפקידה, משום שעפ"י מבנה נפשה היא שלמה יותר וקרובה יותר לקב"ה, ולכן זקוקה לפחות מצוות, ותופסת מקום משמעותי בתפקיד החינוך. התפקיד של הגבר בחינוך הילדים הוא ההכוונה הרוחנית יותר, ועיקר החשיבות של האב הוא בדוגמה האישית ובדמות האב שברקע. ככל שהילד גדל יותר, כך תפקידו של האב משמעותי יותר. ככל שהילד פעוט יותר, הוא יותר חומרי וייצרי, ותפקידה של האם משמעותי יותר בחינוכו ובהכוונתו. גם כשהילד מבוגר - החלקים הילדיים אצלו (נפש) מטופלים ע"י דמות האם, והחלקים הרוחניים שלו (תפקוד קוגניטיבי) - ע"י דמות האב. נושא הסיוע של האב לאם בגידול הילדים והאם לאב בעול הפרנסה זה עניין טכני שקשור ליחסי אנוש, לשלום בית. זה עניין חשוב מאוד, אך אינו קשור לנושא שאני מדברת עליו - הגדרת התפקיד המרכזי באופן כללי. צריך להבין שכשם שלאשה יש תפקיד מרכזי בחינוך הילדים - לגבר יש חיוב הלכתי להתחתן עם אשה ולהוליד ילדים. כלומר - שניהם חייבים להתעסק בחינוך הילדים (כל אחד באופן שמותאם לטבעו). גידול הילדים הוא עניין מהותי ומרכזי ביהדות, משום שדרך גידול הילדים מתקיים החינוך העצמי של כ"א מההורים, שזו הדרך להגיע לתכלית שלשמה ירדה הנשמה לעולם. כך שללדת בנים ובנות זה לא "רק ללדת ילדים", אלא הדרך המרכזית להגיע לתכלית של השלמת הנשמה וקירובה לקב"ה. כמובן שגם אנשים עקרים יכולים להשלים את נשמתם, אבל בדרכים אחרות, עקרות יותר, כלומר ריקות מהעיקר... (וזאת משום שהם הגיעו בגלגול כדי להשלים עניינים לא גמורים אחרים). כמובן שבנוסף למבנה הטבעי הבסיסי של נפש האשה, יש לכל אשה ואשה גם טבעים אישיותיים אינדיבידואליים ומרחב אישי עצמאי בנפשה הפרטית, ובהתאם לכך - גם היא חיה את חייה סביב התפקיד המרכזי: יש נשים למדניות בתחום זה או אחר, יש נשים עסקניות בחסד, יש נשים מוכשרות בכשרונות שונים שהביטוי העצמי שלהן בא לידי ביטוי ביישום כשרונותיהן, וכן הלאה. הביטוי העצמי והחיבור העצמי לחלקים האינדיבידואליים חשובים לאין ערוך בכל נפש אנושית, והם יבואו לידי ביטוי גם בחלק הבסיסי של הנפש - התפקיד של גידול הילדים. זה לא אחד על חשבון השני, אלא זה מכלול מורכב. ממילא, ברור מדוע התפקיד אינו מסתיים בגיל 40, משום שהוא רק דרך מרכזית בתפקיד הכללי של כל יהודי: קיום המצוות לשם השלמת הנשמה. גם להזדקנות יש משמעות חשובה בתהליך החינוך העצמי, גם לליווי הילדים הבוגרים וצאצאיהם (המשפחה המורחבת) יש משמעות משמעות חשובה, וגם לשאר המצוות שחייבת בהן ככל יהודי (ושמתפנה אליהן באופן יותר יסודי לאחר שילדיה הנתונים להשגחתה בגרו). כשם שציינתי בהתחלה - אשה חייבת ללמוד את ההלכות שהיא צריכה לדעת, ואת ההשקפה שהיא צריכה לדעת. בימינו לומדת האשה את התורה שצריכה לדעת מספרים ומפי רבנים. בעבר למדה זאת מתוך הגרעין של הבית היהודי - האם והקהילה. החיוב שלה הוא עפ"י מכסת הזמן שיש לה מסביב לתפקידיה המרכזיים, וכן כפי תאוותה ללמוד. התחום היחיד של התורה שבו אין היא שייכת כלל, ואין שום עניין שתלמד (אלא במקרים מיוחדים מאוד) - הוא הגמרא, שזה הלימוד המיוחד לגברים (על כל מה שכרוך בו - פסיקת הלכות, תיקון תקנות והוראתן). אני משוכנעת שיש דרכים הרבה יותר מוצלחות להסביר את העניינים העמוקים המורכבים שניסיתי להביא. ומתנצלת מראש על קוצר המידע ועל חוסר הידע להסביר. הבאתי מה שאני יודעת להביא, ומציעה לכל מי שהנושא עניין אותו, להרחיב את הידע הזה אצל מסבירנים טובים יותר ממני - כגון ארגון ערכים.
