נושא מאוד מאוד מורכב,אנסה לתמצת
בניגוד לדעה הרווחת, שבני אדם נולדים כדף חדש ונקי, ובמשך חייהם סופגים מידע וידע מסביבתם- אני מאמינה, שהחיים הם תהליך של היזכרות באמת אבסולוטית, קוסמית וקולקטבית, וקילוף מידע תרבותי,חברתי וסביבתי סובייקטיבי, מטעה ונטול הגיון. אני מאמינה, שבכולנו נמצאת האמת הזו (בנשמה, בגנטיקה) אשר בכוחה להוביל את כולנו להגשמה אינדיבידואלית, ולקיום אוטופי קולקטיבי. אז נשאלת השאלה- מדוע לא כולנו בעלי יכולת זהה להזכר באמת האבסולוטית הזו, ובכלל, מה ההגיון בתהליך ההזכרות? התשובה היא- האמת האבסולוטית עצמה: סוציאליזם. בסוציאליזם- כולם שווי ערך מכל הבחינות. בסוציאליזם של עולם החיות- לכל חיה יכולות שונות, אך ערך זהה. וכל חיה מהווה חלק חשוב באיזון שרשרת האירועים של עולם החי. לדוגמא- זנים נכחדים, או אינם שייכים, משבשים את המערכת האקולוגית, ומפרים את האיזון. כך יוצא, שההגשמה של האינדיבידואל, שזורה בהגשמה של הקולקטיב-וההפך. בסוציאליזם של הגזע האנושי- שוב, לכל אדם יכולות שונות, אך ערך זהה. והוא (או היא) מהווה חלק חשוב באיזון שרשרת האירועים של עולמו. אבל האדם, שונה משאר עולם החי. כי לאדם- אגו ויהירות (כיון שהחברה הפטריארכלית שאנו חיים בה,היא תמצית הכוחניות, והיוהרה-אני מאמינה שגברים התברכו בתכונות אלו- אסביר מדוע האגו הגברי הוא "ברכה" בהמשך). אלו קיימים אצלו, כיון שבטפשותו, הוא מאמין שיכולת לוגית מפרידה אותו מעולם החי, ומאפשרת לו להמציא אמת משלו. הוא משכנע עצמו, שהוא נעלה מהנמלה, כי זו, פועלת בתיאום מושלם, וללא אפשרות בחירה- כבורג קטן בתוך מכונה משומנת. הוא רוצה להאמין, שקיומו משמעותי יותר וכוחני יותר- והוא טועה. לוגיקה אנושית, אינה תהליך בחירה- אלא היזכרות. לדוגמא- אדם קם בבוקר, שעתיים מאוחר יותר מהשעה שהיה צריך כדי לא לאחר לעבודה, וחושב לעצמו-"אם הייתי שם שעון מעורר-לא הייתי מאחר." במחשבה זו, הוא ביהירותו כביכול מסיק מסקנה לוגית על טעותו, עוד לפני שעשה אותה! הוא עושה זאת, כיון שחשיבה זו משכנעת אותו בצדקתו- כביכול, היתה לו בחירה, והוא בחר בחירה שגוייה. אבל אם היתה לו בחירה- מדוע בחר בבחירה שגוייה? הרי לא הגיוני, שאדם יבחר באופן שלא משרת את רצונו ... בעצם, אותו אדם חווה היזכרות לוגית. אבל מתוך הרצון לקיומו העליון ומשמעותו הכוחנית- הוא מגדיר היזכרות זו כהגיון "חדש" שהגה בעצמו, המחליף את ההגיון "הישן" שהגה. כולנו חווינו הזכרות כלשהיא, אבל חלקנו הגדול- לא זיהה אותה כפיסת מידע נשכחת המחליפה פיסת מידע שיקרית, אלא כפיסת מידע "חדשה" המחליפה את "הישנה". שימו לב למשל, למילות הסלנג -"וואלה..." "נו,ברור.." ו-"נכון!" כתגובה להסבר לוגי. בניגוד לתגובה- "אה,כן?" זו תגובה המתארת היזכרות! זו תגובה מילולית שמביעה פגישה רוחנית מחודשת עם משהו מוכר,חמים ומקבל... אז שוב, לשאלתנו- מדוע לא כולנו בעלי יכולת הזכרות זהה? התשובה היא-הזנה. תהליך ההיזכרות זקוק לגירויים חיוביים ושליליים, כדי להתקיים ולהתקדם. אם כולנו היו זהים במחשבתינו, ובהתקדמותינו- היינו כאדם אחד ובודד בעולם, ולא היה מי שיגרה אותנו לחשוב. אם לא היו אנשים טיפשים שיציקו לנו- לא היינו תוהים מהי טיפשות. אם לא היו אנישם רעים שיפגעו בנו- לא היינו תוהים מהו רוע. אם לא היה מי שהורס את איכות הסביבה- לא היינו תוהים כיצד לשמרה ועוד ועוד ועוד ועוד.... ומה עם חלקה השני של שאלתנו? מה הטעם בתהליך ההיזכרות? מדוע אנו שוכחים את האמת האבסולוטית רק כדי להזכר בה מחדש בתהליך קשה וכואב כ"כ ? ובכן, הגזע האנושי ידוע לשמצה בהיותו כפויי טובה, ובעל זיכרון קצר אם הוא מקבל את רצונו- בדרך הקלה, וללא מחשבה ומאמץ מצידו. אני מאמינה שדרך החתחתים המובילה לאמת האבסולוטית, משרתת אותה בצורה הטובה ביותר. כיון שכדי לשמר את אותה אוטופיה שהאמת האבסולוטית מגשימה- נצטרך לפעול באותה דרך שהגענו אליה. נצטרך להפגין סובלנות,כבוד, אמפתיה והערכה לשונה... נצטרך לקבל את כולם כשווי ערך... נצטרך לוותר על האגו והיהירות שלנו, על הרצון למשמעות כוחנית ועליונה... והכל- ברצון ובאהבה, ומתוך הבנת וקבלת תפקידנו כבורג קטן במכונה משומנת. אם לא היינו שוכחים את האמת האבסולוטית, לא היו לנו את הכלים שקיבלנו בתהליך ההיזכרות כדי לשמר אותה. אדם שלא ידע כאב, לא ידע אמפתיה ותבונה ולכן לא יהסס להכאיב לאחר. זהו. בטח הכל נשמע כמו קשקוש אחד גדול ... מצטערת אם לא הצלחתי להתבטא ברהיטות, פשוט זה נושא מאוד מאוד מורכב (בשבילי לפחות).... אבל לפחות מבינים את הרעיון העיקרי. נ.ב- כל הנ"ל הוא הסבר לוגי, והרוחניות הכלולה בו היא לוגית גם כן שכן אני לא מפרידה בין השניים. כך שאין בו שום "אלוהות", או התייחסות דתית כזו או אחרת.
