הגיע הזמן לנפץ פה כמה מיתוסים.
אז לכל מי שעדין סבור/ה שלהיות פמינסטית משמעו לשרוף חזיות/ לא לגלח את הרגלים/ לשנוא גברים: - כל הדברים שצויינו להלן משתייכים לזרם של הפמיניזם הרדיקלי, שכמעט וכבר לא קיים במחוזותנו. המהות של הפמיניזם היא
שוויון! ולמי שעדדין לא עיכלה את זה: לא להיות כמו גברים (ע"ע שערות ברגלים), אלא לא להיות מקופחות משום שאנחנו שונות מהם. הבדלים בין המינים יהיו קיימים תמיד, הפמיניזם רק אומר שזו לא עילה ל"נחיתות" החברתית שממנה לצערנו עדיין נשים רבות סובלות. מה זה אומר בפועל? למשל, שגם אם את לא מתנהגת בצורה "גברית" סטריאוטיפית בעבודה, אלא שומרת על הייחודיות ה"נשית" שלך, את עדיין תקבלי משכורת שווה לזו של הגברים. כשזה מגיע לחייך הפרטיים, את כמובן חופשייה לבחור: לפני המהפכה הפמיניסטית היית חייבת להיות עקרת בית. היום את יכולה לצאת לעבוד. אבל אם את
בוחרת להשאר בבית- זה עוד לא עושה אותך "לא פמיניסטית". כל אישה שמאמינה שהיא לא נחותה מהגברים רק משום שהיא שונה מהם; כל אישה שמאמינה שיש לתקן פערים חברתיים שנוצרו עקב הבדלים בין המינים, היא פמינסטית. אני מניחה שזה עושה את רובנו כאלה. אז בנות- תפסיקו להתבייש בזה, תפסיקו לחשוב שזו מילה גסה, ותתחילו להיאבק לתקן את העוולות שעוד נותרו. בפחד להקרא "פמיניסטית" אתן רק מנציחות את הבורות והשוביניזם. וכן, גם גבר יכול להיות פמיניסט. אני לא יודעת אם רובכם כבר כאלה, אבל אני מאוד מקווה.
ופעם אחת ולתמיד: מעולם לא שרפו חזיות!! אז מאיפה המיתוס? באחד מטכסי מלכת היופי של ארה"ב (אי שם בשנות ה-50 שם אני לא טועה), הפגינו מחוץ לאולם קבוצה של פמינסטיות במחאה על הטכס. תוך כדי ההפגנה הן השליכו לחבית חפצים שמסמלים את השעבוד הנשי: מחוך, נעלי עקב וכן, גם חזיות. הן לא הציתו שום דבר. ביום למחרת התפרסמה כותרת ב"ניו יורק טיימס" שהפמיניסטיות "שרפו חזיות" בטקס מלכת היופי. זה כל הסיפור. ניפוח של הפגנה קטנה שנערכה אי שם במאה הקודמת. וטאצ' אינטימי לסיום: אני מורידה שערות, מתאפרת, יודעת לתפור ומאוד אוהבת את החזיות שלי, ועדיין- אני פמיניסטית גאה. (ולכל מי שצריכה/צריך עוד קצת עידוד בעניין- יש ספר מעולה שנקרא "מה זה בכלל פמיניזם" של טלי רוזין, ושם היא מסבירה הכל הרבה יותר טוב ממני...)