ועכשיו תורי...!!! ../images/Emo9.gif
יש לי פחד ממעליות...אני לא אוהבת מעליות ב-כ-ל-ל, (ואני לא סובלת מקלסטרופוביה או משהו דומה...רק ממעליות).. בבניין שלי אני דווקא משתמשת במעלית..
אבל בד"כ "הנסיעה" רדופת פחדים, דאגות ותהיות.. "מה יקרה אם המעלית תיפול למטה? או תתקע.."? לדעתי הדבר נובע מ"טראומת ילדות"..כשהייתי ממש קטנה, נתקעתי במעלית. אכן, היה מפחיד למדי.
אני תולעת ספרים מושבעת, בערך מאז שאני יודעת לקרוא.. אני קוראת המון, וכשאין ספר חדש בסביבתי - אני קוראת ספר שכבר קראתי בעבר...
כתוצאה מכך, הקריאה שלי מהירה מאוד, הרבה מעבר לזמן הממוצע.
בכיתה ג' עברתי תאונת דרכים.
נדרסתי ע"י טנדר, הועפתי מספר מטרים לכביש, ואיבדתי את ההכרה למשך זמן מסוים. את כל מה שקרה לי לפני בית החולים, אני יודעת בעיקר מסיפורים. הדבר היחידי שאני זוכרת, הוא שהנעל שלי נפלה על הכביש, ומישהו הניח אותה לידי באמבולנס. מאחר ונפצעתי ברגליים, (מעבר לזעזוע מוח קל וסדק באגן), בבית החולים העבירו אותי ממקום למקום בכיסא גלגלים, ועד היום אני זוכרת תמונה של אמי גוררת את הכיסא לאורך המסדרון...
כששוחררתי מביה"ח, עקב הפציעה ברגליים, הוריי התבקשו לתרגל איתי הליכה, כדי שאוכל לחזור וללכת, ואני לא אשכח את הצרחות שצרחתי, כאשר התחלתי לצעוד. רק לאחר תקופה, חזרתי ללכת כרגיל.
עד סוף כיתה י' הייתי בגובה ממוצע, ואפילו מעט נמוך מהממוצע. כיום, אני מתנשאת לגובה של 1.75מ', ועוד מנסה להסתגל לסטטוס "הגבוהה", לאחר שבמשך 10 שנים בביה"ס, נחשבתי לאחת הבנות הכי נמוכות בכיתה.. יש הפתעות בחיים...
ואם כבר חוזרים לילדות...עד גיל שנתיים הייתי שמנה מאוד, פשוט ענקית...מאז ועד היום, לא נוצר מצב של "עודף משקל" אצלי, אלא דווקא להיפך...
אני לא אוהבת לראות טלויזיה,
, ואני צופה בה מעט מאוד, בד"כ בערב. באופן כללי, אני מעדיפה לנצל את הזמן שלי לדברים אחרים.
אני סובלת מקור...בחורף, כל הזמן קר לי, באופן קבוע...
אני גם נעשית חולה מאוד מהר, ולעיתים די תכופות.
, וזה לא כיף בכלל...
אני חולת ספורט מושבעת...למעט ענפים בודדים, ספורט הוא אחד התחביבים שלי...ריצה, שחייה, טניס, כדורעף..הכל הולך.
אני גרה באותה עיר ובאותו בית במשך 18 שנה.
בכיתה ט', השתתפתי בחילופי נוער עם עיירה בגרמניה, והכרתי בחורה מקסימה במסגרת הזו. אנחנו בקשר עד היום, ובאוגוסט האחרון אפילו טסתי לבקר אותה..