נראה לי שאני אזכור
ועוד רבים אחרים... כשטולקין כתב את ההוביט, הוא היה הנחשון של סופרי הפנטסיה הרציניים. הוא העביר את הפנטזיה מהמחוזות שבהם הוא נמצא, קרי, בשליטת הדת, וכנחלתם של עמים פגניים קדומים, והביא אותם אל הקורא המצוי (פחות או יותר) ובגללו, ובגלל אנשים כמו ז´ול ורן, הפורום הזה קיים... ´יפה´ בהחלט לא מספיק תיאורי... בנוגע לשפה, הבעייה של la gamba היא, שהוא קרא את הספרים בתרגום העברי, ולצערי, אני לא נתקל הרבה בתרגומים מתעדכנים (לדוגמה האודיסיאה והאיליאדה של הומרוס, שתורגמו לעברית פעם אחרונה ע"י טשרנחובסקי, וכעת זה לא ניתן לקריאה שוטפת לקורא המצוי בעברית). אני לא מסכים איתו שהתיאורים הם ציוריים מדי, משום שמטרתם היא לצייר את הנוף. אבל הודעה כמו שלך היא מתנשאת לחלוטין. אני קורא ספרים, והרבה מהם, כי אני נהנה מהתחושות המועברות דרך הכתיבה, בגלל זה אני נהנה מחלק מהספרים של רומח-הדרקון, ואת חלקם אני לא אוהב כי הם לא כתובים טוב, וזאת הצרה עם סאגת ספרים שנכתבת ע"י עשרות סופרים (וזאת לא הגזמה). אני לא חושב שרומח הדרקון נכתב מסביב למטרה של כסף בלבד... אני חושב שכל הרעיון מאחורי פנטסיה, הוא ליצור עולם חדש (היה ספר שהסביר את זה יפה מאד, מאת טרי פרטצ´ט, אבל אני לא זוכר את שמו כרגע) שמבוסס על חוקים אחרים, לא רק חוקי הפיסיקה שאותם אנו חיים ומנסים לפענח. ברומח הדרקון הם הצליחו לבנות עולם שכזה ולהישאר עקביים במידה סבירה (כי, שוב, יש הרבה מאד סופרים לרומח הדרקון), ועדיין לא להיתקע כל פעם עם אותו סיפור. יש כאלה שנהנים בעיקר מפנטסיה יש כאלה שאוהבים מד"ב אני אוהב את שניהם, מטולקין דרך אדינגס ועד לרוברט ג´ורדן (ואולי גם הלאה...) ומז´ול ורן דרך אסימוב והיינלין ועד לג´ק ציוקר (והיד עוד נטוייה...)
