שלום לכם בריטופילים למיניהם

[yo t a m]

שלום לכם בריטופילים למיניהם

אשמח אם מישהו כאן יציע הסבר מפורט ומנומק היטב ל: למה כל הלהקות הטובות באות מבריטניה? ארר, כל הבריטיש אינוויז'ן, הביטלס, פינק פלויד, לד זפלין, להקות כמו אוריה היפ ובלאק סבת', אני מתקשה למצוא להקה אמריקנית שבאמת הצליחה בקני המידה של הלהקות הבריטיות? ובכן, כיצד קרה שהבריטים יצרו מוזיקה כל כך טובה? האם זה איזה פגם גנטי, מוטציה כתוצאה מפסולת רדיואקטיבית, או שאולי זה כתוצאה מאיזה תהליך היסטורי רב משמעות שפספסתי? תודה

 

[soldier of fortune1]

שאלה מצויינת

בשנות השישים והשיבעים קמו להם כל אגדות הרוק הללו. אני לא אומרת שאין אגדות רוק בארה"ב, אבל צריך לזכור שבארה"ב יש 50 ארצות שמהן הם באו. ומאנגליה שלנו באו כ"כ הרבה להקות טובות : הפינק פלויד, הביטלס, המי , הזפלינים, דיפ פרפל, האנימלס (שהבסיסט (?) שלהם גילה את הנדריקס), קצפת, אלוהים (נו קלפטון), קווין, ועוד מלאן תלפים

 

[edlessme]

והרי לך אמריקאקים טובים ברוקנרול:

blues brothers (ראה חתימה..) don Mclean bruce springsine the doors moby meatloaf most of the blues artists..and jazz barenaked ladies (same continent...) the who (i'm not sure...) yimy hendrix eagles beach boys eric clapton (blues.. iknow i know..) RHCP aerosmith... הרבה מאוד מהלהקות האלה אני באמת לא מת... ואני בטוח שדווקא שחכתי את הבאמת טובים כי אני חיפשתי פחות טובים...אבל בעיקרון אני חושב שזה בעיקר בגלל שהמוזיקה האמריקאית התפתחה לכיוון אחד... לעמות הכיוון הבריטי... חברים פאנקיסטים שלי אומרים שיש הבדל עצום אפילו בין פאנק בריטי לאמריקאי... אותו הדבר לגבי הבלוז (תשווה את המוקדמים של הפ"פ לבלוז אמריקאי ותראה בעצמך..) אותו הדבר גם לגבי מטאל... ושים לב שהטרנד של להקות שיער של שנות ה80 בכלל דילג כמעט לגמריי על אנגליה... חוץ אולי מכמה להקות שוליים... רק בשנים האחרונות רואים איך שהיוצרות ממש מתהפכות והאמריקאים.. שהושפעו מהבריטים.. משפיעים היום יותר על הבריטים... והיום בריטניה מיצרת להקות ה-ר-ב-ה פחות טובות מפעם.. חוץ מכמה יחידות סגולה...

 

[א ר א ג ו ר ן]

ומה עם מלך הרוקנרול האמריקאי?

האגדה אלביס פרסלי שכחתם אותו?

 

[stevie1]

also

Nirvana Pixies Janis Joplin Jonny Cash​

 

[yo t a m]

ובכן-

כמות האנשים שהזכרת עדיין מועטה למדי... קשה לי למצוא להקות רוק פרוגרסיבי בארה"ב, וכמו כן קשה לי למצוא את תחילת המטאל באמריקה (חוץ מהמי). אריק קלפטון למיטב ידיעתי בריטי, אבל אולי אני טועה. ואני מדבר על רוקנרול, ולכן אמני ג'אז שצמחו באמת בארה"ב פחות... הממ, מתאימים לנושא. ובכל מקרה, אפילו אם יש כמות שווה של מוזיקאים בריטים ואמריקאים, הרי אמריקה כמולדת הרוקנרול הייתה צריכה (אולי) לייצר יותר אמנים. המ.

 

[edlessme]

אני לא מבין מספיק בפרוג...

אבל אני בטוח שחייבת להיות איזושהיא להקה מישם... או אולי איזה אומן סיגנון אולדפילד... תחילת המטאל בארה"ב: סוף שנות השיבעים... תחילת שנות ה80... אבל הוא היה דחוק נוראאאאאאאאאאאא לשוליים.. עד בואם של מטאליקה...וקיל ת'ם אול.. סבבה... אני מבין מה אתה מתכוון להגיד בנוגע למה שאמרת על רוקנרול ובלוז... אבל בסופו של דבר.. הבלוז הוא האבא של הרוקנרול... ודווקא אני חושב שאמריקה היא לא מולדת הרוקנרול..

 

[stevie1]

The Who

are English​

 

[sarah]

היי יותם

אוקי דבר ראשון צריך לצאת מנקודת הנחה שהמדינות היחידות שאכפת לנו שהן מייצרות מוסיקה אלה אנגליה וארה"ב כי אחרי הכל אלה הדברים היחידים שאנחנו מקשיבים להם, או לפחות אתה. עכשיו מה הייתרון של הבריטים? יש לי כמה רעיונות -לאנגלים יותר קר אז הם יושבים בבית יותר ומקשיבים למוסיקה -לאמריקאים יש פחות מסורת ולכן גם כן פחות מסורת של מוסיקה -הסעיף הקודם הביא אותי לרעיון שיכול אולי להסביר למה המסורת של מוסיקה אפילו פחות קיימת (אולי) באמריקה-כי נראה לי שכל מי שבא לאמריקה בהתחלה לא היו רובם ממעמד גבוה במיוחד ככה שנראה לי שהיה להם פחות גישה למוסיקה וחינוך כזה לעומת האנגלים שם -אנגליה הרבה יותר צפופה מארה"ב (נראה לי...) ככה שיותר קל למצוא יותר מוסיקאים טובים שרוצים לשתף פעולה אחד עם השני -הרעיון הזה נוגע ללהקות שנחשבות לאיכותיות בצורה לא כל כך נגישה...כאילו, כאלה שלא אוהבים בשמיעה ראשונה בגלגל"צ או משהו

או שאפשר להגיד שכל הלהקות הטובות נשמעות קצת מוזר כי הן לא נשמעות כמו קל הלהקות האחרות ולכן קשה להן יותר לתפוס את הקהל מההתחלה:נראה לי שהאיכות תלויה במידה מסויימת בגודל של המדינה אם ההשערה הזאת נכונה: במדינה יותר קטנה יש פחות פחות מוסיקאים טובים ולכן קל יותר לשמוע על להקות קטנות ולא כל כך מלוטשות וכל מיני בחורים מוזרים כי זה מה שיש וקל להן יותר "להשתלט" על הארץ ולהיות מפורסמות (כאילו בהנחה שהלהקות היותר מצליחות הן יותר מנייסטריומיות ולא מרגשות) כי למוסקאים היותר מצליחים יש פחות מעמד ויש מאחוריהם כוח פחות גדול. לעומת זאת במדינה ענקית קשה פחות להצליח מאוד אם אתה לא מכתחילה פונה למיינסטרים המעורבל, למיינסטרים יש יותר כוח וקשה להיכנס אליו בלי שום כוח (מעריצים?הצלחה? הממ לא יודעת בדיוק למה אני צריכה להתכוון)וכו'... בעצם אותו העניין קורה עם עסקים ישראל היא דוגמה למדינה קטנה, אבל כנראה קטנה מדיי מכדי לגדל המון אמנים ש(אני לפחות)אנחנו חושבים שענקיים. ארה"ב מדינה גדולה ומפחידה שענקית מדיי ולכן יש בה מלא בריטני (לא שיש משהו רע בריטני כן...אה...כן) ואנגליה בגודל הנכון כדי מצד אחד לא לתת יותר מדי במה לשטויות ומצד שני לא גדולה מדיי מכדי לדרוס להקות קטנות ומוצלחות שמצליחות קצת וכדאי להן להצליח יותר. מעניין עם כשאני אקרא את זה מחר אני אבין למה התכוונתי -אנחנו יותר אירופאים מאשר אמריקאים וככה אנחנו אוהבים יותר את המוסיקה של האירופאים וחושבים שהיא יותר מצליחה -אלוהים אנגלי -המנדט הבריטי השפיע עלינו קשות, העם שלנו מזוכיסטי ולכן מעריץ את מי ששלט בו. הממ. יותם תישאר! שרא

 

[Pervy Elf Fancier]

*.*

למה את שומרת תמונות של פיטר קרומפטון? (לא שהוא לא חמוד...)

 

[sarah]

כייף לי להתסכל עליהן

כן ממש...הוא כזה חמוד ומרוצה ונראה ממששש מוזר

 

[Nimst]

באופן כללי

העלית כמה נקודות טובות. אבל בנוגע ל"אנחנו יותר אירופאים מאשר אמריקאים".. אני לא יודעת. אנחנו, אולי, בפורום

. אבל אם נסתכל על הרוב, על המיינסטרים, אני חושבת שזה יותר פונה לכיוון ארה"ב.

 

[yo t a m]

הממ.

אני מסכים איתך שבאנגליה ללא ספק היה חינוך מוזיקלי טוב יותר, אבל לפי מיטב ידיעתי, ומהלהקות שאני יכול לחשוב עליהן, לא אצל כולם היה חינוך מוזיקלי טוב יותר. כלומר, אם אני לא טועה שניים מפינק פלויד (שכחתי מי >_<) למדו בכלל אדריכלות, ג'ון לנון למד ציור וכל מיני דוגמאות כאלה. אבל בלי ספק זה קשור גם לחינוך את צודקת גם בקשר לזה שניסו אנשים פסיכים ומוזרים כי היה להם שיער ארוך באותה תקופה, לעומת אמריקה שדי לא התירה לגל הזה להתפתח. הממ, לגבי "אנחנו יותר אירופאים מאמריקאים" אני לא כל כך מסכים. קודם כל, אני חושב שמדינת ישראל אימצה יותר את התרבות האמריקאית מהתרבות האירופית (ולכן כל הסדרות המצליחות הן אמריקאיות ולא בריטיות. לא תראי בערוץ מסחרי את "כן אדוני ראש הממשלה", אם כי לטעמי הוא טוב יותר מכל סידרה אמריקאית קומית אחרת >_<). חוץ מזה, אמנם לא יצא לי לבדוק את זה כי מעולם לא חייתי במדינה אחרת, אבל לפי מיטב ידיעתי הלהקות שמעריצים בארץ גם נערצות במדינות אחרות, כך שזה לא תופעה ייחודית לארץ. *אלוהים אנגלייה

 

[OzzzzzY]

חחח...את מדברת שטויות!!!

"לאנגלים יותר קר אז הם יושבים בבית יותר ומקשיבים למוסיקה": זאת הבדיחה הכי טובה ששמעתי בשבוע האחרון...דבר ראשון , בחורף ברוב ארה"ב קר ואפילו יותר מבריטניה...חלקים גדולים מארה"ב הם הררים , ולכן בחורף יורד שם שלג בכמויות גדולות , ואף יותר מבריטניה שהיא מדינה מישורית ברובה (בעיקר בדרום שם נמצאת לונדון)... חוץ מזה מי קבע שדווקא כשקר ועצוב כותבים שירים?! יש כאלה כשהם רואים שמש הם הופכים לשמחים , דבר שעשוי להוביל אותם לכתיבת שיר שמח...שירים לא חייבים להיות תמיד עצובים... "לאמריקאים יש פחות מסורת ולכן גם כן פחות מסורת של מוסיקה": גם זאת הייתה בדיחה מעולה...איזה בדיוק מסורת יש לבריטים במוזיקה שאין לאמריקאים?! הבריטים הם אלה שלמדו מהאמריקאים! הרוק אנד רול נולד בארה"ב , והבריטים הביאו אותו לארצם! הבלוז נולד בארה"ב , דבר שהוביל להתפתחות הבלוז החשמלי , דבר שהביא לנו את הגיטרה החשמלית...השורשים של להקות הבלוז רוק הבריטיות היו בארה"ב (להקות ואמנים כמו לד זפלין , אריק קלפטון , ג'ף בק וכו'...) "הסעיף הקודם הביא אותי לרעיון שיכול אולי להסביר למה המסורת של מוסיקה אפילו פחות קיימת (אולי) באמריקה-כי נראה לי שכל מי שבא לאמריקה בהתחלה לא היו רובם ממעמד גבוה במיוחד ככה שנראה לי שהיה להם פחות גישה למוסיקה וחינוך כזה לעומת האנגלים שם": זה פשוט שטויות!!! "אנגליה הרבה יותר צפופה מארה"ב (נראה לי...) ככה שיותר קל למצוא יותר מוסיקאים טובים שרוצים לשתף פעולה אחד עם השני": אנגליה אולי יותר צפופה מארה"ב , אבל אל תשכחי שבארה"ב יש ערים רבות שמאוכלסות ביותר ממיליון תושבים , ובבריטניה רק בלונדון ובברמינגגהם יש יותר ממיליון תושבים...אז תאמיני לי שבעיר שמאוכלסת ביותר ממיליון תושבים יהיה הרבה מאוד מוזיקאים ולכן יהיה להם יותק קל למצוא אחד את השני , וכן גם בפרברי העיר... "במדינה ענקית קשה פחות להצליח": גם כן שטויות...תחשבי על זה שללהקה מסויימת בבריטניה , יש מספר מסויים של מעריצים , ולאותה להקה היה יכול להיות לה פי 4 (זה בערך היחס בין התושבים של שתי המדינות) יותר מעריצים בארה"ב מאשר היה לה בבריטניה , אילו הייתה פועלת בארה"ב... חוץ מזה , שמעת על התופעה British Invasion?! אם לא שמעת על כך , אז זה היה גל של להקות בריטיות שממש "פלשו" לארה"ב באמצע שנות השישים , ועשו שם הצלחה אדירה...ולמה את חושבת שהם רצו להצליח שם?!...כי זאת מדינה ענקית , והיה להם הרבה ויותר סיכוי להצליח שם מאשר מבריטניה (לפחות מבחינת מכירות תקליטים)...ועובדה שהם הצליחו... עד היום להקות בריטיות רבות רוצות להצליח בארה"ב... בקיצור...תחשבי טוב על מה שאמרת...

 

[yo t a m]

המ-

בקשר למסורת- אולי מולדת הרוק אנד רול היא באמת בארה"ב, וכל הפאבים והברים היו מלאים בחבר'ה שהרוק אנד רול היה בנשמתם, עדיין- אני מאמין שרוב האנשים שיצרו רוק אנד רול בשנות ה-50 בארה"ב היו עניים למדי. לעומת זאת, הלהקות הבריטיות (ובכן, לפחות כמה שאני יכול לחשוב עליהן) באו מהמעמד הבינוני, ואולי אפילו יותר גבוה, ויכולות היו להרשות לעצמן השכלה מוזיקלית (שאותה ניתן לרכוש באקדמיות למיניהן בבריטניה, דבר שלמיטב ידיעתי לא קרה בארה"ב). להיפך. אני מאמין שבעיר של מיליון תושבים יהיה קשה הרבה יותר לאתר את האדם המתאים מאשר אם הוא יהיה איתך בהסעה (ג'ורג' הריסון-פול מקרטני). עם כל הכבוד ל-British Invasion, לפני שהלהקה הבריטית לקחה את הכרטיס לארצות הברית, הם היו צריכים להוכיח את עצמם לפחות קצת בבית. הביטלס, המובילים של הבריטיש אינוויז'ן יצאו להתקפה רק כשלוש שנים לאחר שהם הוציאו את הדיסק הראשון שלהם. ואם אינני טועה, הלהקות הבריטיות *תיעבו* את הנסיעה לארה"ב. הם לא יכולים היו ליצור באותה תקופה והכריחו אותם להופיע כל הזמן. ככה לפחות לגבי שנות ה-70. וחוץ מזה, יש דרכים יותר יפות להתנסח

 

[stevie1]

חמוד,

צריך לדעת מתי טועים. קראת יותר מדי דיקנס.

 

[yo t a m]

האם אתה יכול להיות יותר ספציפי?

כי אם תעמיד אותי על איזושהי טעות בהודעה האחרונה שלי אשמח להודות בטעותי

ו, הממ, קראתי רק שני חצאי ספרים של דיקנס. אני לא חושב שזה יותר מדי.

 

[stevie1]

נו פרובלמוס

"לעומת זאת, הלהקות הבריטיות (ובכן, לפחות כמה שאני יכול לחשוב עליהן) באו מהמעמד הבינוני, ואולי אפילו יותר גבוה, ויכולות היו להרשות לעצמן השכלה מוזיקלית (שאותה ניתן לרכוש באקדמיות למיניהן בבריטניה, דבר שלמיטב ידיעתי לא קרה בארה"ב)" רוב הלהקות, כיום ובעבר, למדו לנגן על גיטרה מצ'וקמקת בחדר שינה. מעטי מעטים למדו מוזיקה באופן האקדמאי (בעצם אני יכולה לחשוב רק על אחד - DAMON GOUGH שלמד באוני' בלידס) עליו אתה מדבר. מיטב ה"חינוך המוזיקלי" של אנשים לא נרכש בבי"ס (שם מלמדים לכל היותר לנגן על חלילית. כן, כן) אלא משמיעה , אהבה וניגון המוזיקה האהובה עליהם. המעמדות והאליטיסטיות שאתה מתרפק עליהם כמו מסיפור של דיקנס, לא קיימים כמעט כיום בחברה הבריטית וגם זה לא מנע מהרבה מוזיקאים מוכשרים להצליח למרות שהגיעו מרקע חברתי "עממי" (לנון+מקרטני, the who , אואזיס etc etc )

 

[yo t a m]

המ...

עם כל הכבוד לעוני הרב שבו חיו לנון+מקרטני, הם היו מהמעמד הבינוני. הם לא נאלצו לעבוד קשה בילדותם/כל דבר מהסוג הזה. באמת, כפי שציינתי באיזו הודעה אחרת, לא מצליח להיזכר בלהקה בריטית שחבריה קיבלו השכלה מוזיקאית אקדמאית, אבל אני כן מצליח להיזכר בלהקות בריטיות שחבריהן קיבלו השכלה אקדמאית. לגבי המעמדות והאליטיסטיות, מעולם לא רמזתי שאני חושב שבאותה תקופה היו אותם מעמדות. דיברתי על מעמד סוציו-אקונומי, ולא על אצולה או כדומה.

 

[stevie1]

מה הקשר?

מה הקשר בין לימודים אקדמאים (6th form college לא נחשב אקדמאי לידיעתך) לחשיפה למוזיקה או כשרון מוזיקלי????? מי שלא לומד באוניברסיטה/קולג' לא מקשיב למוזיקה?? לא שומע רדיו?? ובאמת טוב שלנון ומקרטני לא נאלצו לעבוד קשה בילדותם, אבל כבר בימים ההם מכרות הפחם הפסיקו להעביד ילדים - הם לא נולדו בתקופה הויקטוריאנית! נו באמת, איזה סלט של היסטוריה עשית. בינתיים אתה רק חוזר שוב ושוב על אותם תיאוריות היסטוריוניות/סוציולוגיות מוטעות שפיתחת, על סמך מה לא ברור, אולי קריאה מעמיקה של ספרי היסטוריה לכיתה ט' (כרטיס אישי...), ולא הבאת שום הסבר או פירוש אחר.