<<<<<<
אם אתה מביא את הרמח"ל כתנא דמסייע, אז לך עם זה עד הסוף בעקביות. שהרי אליבא דרבינו לוצאטו התכלית איננה כלל תיקון המידות [ולמעשה גם לא קיום מצוות]. הרמח"ל חילק בין כמה תכליות: בירור הניצוצות וייחוד ה"בחינות", כשמדובר בכללים, וזיקוק החומר למען יתוקן הגוף בעמידתו לאחר התחייה, כשמדובר בפרטים. ואף תכליות אלו הנן תכליות אמצעיות לתכלית הסופית, שהיא לאפשר לאא"ס להשפיע מאורו.
"הנה התחיל בתכלית כל הענין שהוא הנחמה והתיקון, ואחר כך מפרש התיקון על פי ההכנות אשר הוכנו לו בזמן הצער והגלות, ואמר (ישעיהו נב, יג) "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד". דע כי בתורה נברא העולם, וסוד הענין כי בהיות המאורות מפשטים אורם לצאת מהם התולדות, ההתפשטות ההוא הוא סוד התורה. וראש ענין התפשטות הזה הוא לנשמות, כי הם העיקר בבריאה, כידוע".
"שנתבונן על כלל מצבי הבריאה נמצאם שנים, הא' אמצעי והב' תכליתי, האמצעי הוא כלל כל מה שקורה והולך עד סוף הסיבוב, התכליתיי מה שיקרה בסוף הכל, האמצעי הוא על צורות רבות והיינו כלל מקרים רבים מתחלפים מה שאנחנו רואים שסובב והולך בעולם, התכליתיי יש לו צורה א' לבד, והוא שיהיו הברואים דביקים בבורא ית' ושכינתו שורה עליהם בתמידות לא יפרדו ממנו ולא יפרד מהם, ויהיו נמשכים אחריו לגמרי כצל אחר הגוף. והנה סבת כל המצבים האלה הוא השפעתו ית' אל הברואים והמצאו להם, כי כשיעור המצאו להם כן יהיה המצב שימצאו הם בו, והנה כשיגלה האדון ב"ה לפי מה שחק טובו נותן ויחודו האמיתי, תולדת זה בנמצאים יהיה המצב התכליתי שזכרנו, ובהיותו ית"ש מתגלה להם לא כפי חק יחודו ושלימותו אלא כפי איזה טעם אחר, הנה לא יולד בם המצב שזכרנו אלא מצב שיתיחס לגילוי ההוא שיתגלה, והנה באמת כלל כל המצבים שתחת המצב האמצעי הם נמשכים מגילוים שהוא ית"ש מתגלה לא כחק שלימותו אלא כפי מה רוצה שיולד בברואים כפי גזירת החכמה, ואולם המצב האמצעי בכל חלקיו אע"פ שבצורתו הוא שונה מאד מהתכליתי, אעפ"כ אינו נוטר ממנו במהלכו כל שכן שאינו מתנגד אליו אלא אדרבא הוא הולך מהלך השגתו, כי הוא אמצעי שצריך שיקדם לו כדי שיוכל להגיע הוא בסוף הכל" [מאמר החכמה].
אם אתה מביא את הרמח"ל כתנא דמסייע, אז לך עם זה עד הסוף בעקביות. שהרי אליבא דרבינו לוצאטו התכלית איננה כלל תיקון המידות [ולמעשה גם לא קיום מצוות]. הרמח"ל חילק בין כמה תכליות: בירור הניצוצות וייחוד ה"בחינות", כשמדובר בכללים, וזיקוק החומר למען יתוקן הגוף בעמידתו לאחר התחייה, כשמדובר בפרטים. ואף תכליות אלו הנן תכליות אמצעיות לתכלית הסופית, שהיא לאפשר לאא"ס להשפיע מאורו.
"הנה התחיל בתכלית כל הענין שהוא הנחמה והתיקון, ואחר כך מפרש התיקון על פי ההכנות אשר הוכנו לו בזמן הצער והגלות, ואמר (ישעיהו נב, יג) "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד". דע כי בתורה נברא העולם, וסוד הענין כי בהיות המאורות מפשטים אורם לצאת מהם התולדות, ההתפשטות ההוא הוא סוד התורה. וראש ענין התפשטות הזה הוא לנשמות, כי הם העיקר בבריאה, כידוע".
"שנתבונן על כלל מצבי הבריאה נמצאם שנים, הא' אמצעי והב' תכליתי, האמצעי הוא כלל כל מה שקורה והולך עד סוף הסיבוב, התכליתיי מה שיקרה בסוף הכל, האמצעי הוא על צורות רבות והיינו כלל מקרים רבים מתחלפים מה שאנחנו רואים שסובב והולך בעולם, התכליתיי יש לו צורה א' לבד, והוא שיהיו הברואים דביקים בבורא ית' ושכינתו שורה עליהם בתמידות לא יפרדו ממנו ולא יפרד מהם, ויהיו נמשכים אחריו לגמרי כצל אחר הגוף. והנה סבת כל המצבים האלה הוא השפעתו ית' אל הברואים והמצאו להם, כי כשיעור המצאו להם כן יהיה המצב שימצאו הם בו, והנה כשיגלה האדון ב"ה לפי מה שחק טובו נותן ויחודו האמיתי, תולדת זה בנמצאים יהיה המצב התכליתי שזכרנו, ובהיותו ית"ש מתגלה להם לא כפי חק יחודו ושלימותו אלא כפי איזה טעם אחר, הנה לא יולד בם המצב שזכרנו אלא מצב שיתיחס לגילוי ההוא שיתגלה, והנה באמת כלל כל המצבים שתחת המצב האמצעי הם נמשכים מגילוים שהוא ית"ש מתגלה לא כחק שלימותו אלא כפי מה רוצה שיולד בברואים כפי גזירת החכמה, ואולם המצב האמצעי בכל חלקיו אע"פ שבצורתו הוא שונה מאד מהתכליתי, אעפ"כ אינו נוטר ממנו במהלכו כל שכן שאינו מתנגד אליו אלא אדרבא הוא הולך מהלך השגתו, כי הוא אמצעי שצריך שיקדם לו כדי שיוכל להגיע הוא בסוף הכל" [מאמר החכמה].