שמאל חדש ושמאל ישן
לפני כתיבת ההודעה, הייתי רוצה להזהיר אתכם שאני לא בטוח שאוכל לענות לתגובות שלכם, בגלל שמשום מה בפורום הזה אני צריך לקבל אישור לכל הודעה, ולוקח כמה ימים עד שאני מקבל את האישור הזה... אני מקווה שמי שאחראי על השיטה הזו ישכיל להחליפה בקרוב, כי היא מרחיקה אנשים חדשים מהפורום. ישנם מספר דיונים בפורום הזה על הרלוונטיות של עמדות השמאל המסורתיות למצבה הנוכחי של מדינת ישראל, או להתפתחויות העולמיות האחרונות. אני שייך, לדעתי, לקבוצה מאוד גדולה של אנשים שמרגישים כי הם יותר קרובים לשמאל מאשר לימין, ועל כן מצבו של השמאל בימינו מדאיג אותי, והייתי רוצה להציע לו בסיס ערכים חדש. להלן דוגמה לערכים שלדעתי איבדו את הרלוונטיות שלהם, ועל כן הם דוחפים אנשים לשורות הימין, ולא תורמים לשמאל דבר: 1.רצון לצמצם את הפערים בחברה, וליצור עולם שבו יש יותר שוויון בהכנסות בין בני קבוצות שונות באוכלוסיה, בני גזעים שונים, או בני מינים שונים: הרעיון עצמו נשמע נחמד, אבל הטעות נובעת מההבדל בין שוויון הזדמנויות לשוויון בתוצאות. לדוגמה, מחקרים הוכיחו מעבר לכל ספק שיש שוני במבנה המוח הבסיסי של נשים וגברים, ולכן בממוצע (ורק בממוצע!) נשים נוטות פחות לתפקידים ניהוליים. מסיבה זו, מרבית המנהלים הבכירים הם גברים, ואין שום טעם לשאוף לשוויון בתוצאות בנושא זה, אלא רק לשוויון בהזדמנויות – שלאנשים כגון גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי, יהיה סיכוי שווה להצליח. 2.הפיתרון לכל בעיה עובר דרך השקעות ממשלתיות נבונות והעלאת מיסים – גם מדינות צפון אירופה הסוציאליסטיות הבינו בשנים האחרונות שהעיקרון הזה פשוט לא עובד, והחלו להוריד מיסים. ממשלות הן פשוט לא יעילות מטבען, ויש להשתמש בכוחן רק לבעיות שברור שהשוק הפרטי לא מסוגל לפתור. 3.עיקרון של פטרנליזם ביחס לאוכלוסיות חלשות – משהו בסגנון של "האליטות האשכנזיות אשמות במצבן של עיירות הפיתוח", ואי קבלת העיקרון של אחריות אישית. אין לי בעיה עם אנשים שאומרים שה"אליטות האשכנזיות" אשמות בחמישים אחוזים, אבל ישנם רבים שמדברים על מאה אחוזים. העיקרון הזה לא נכון רק לגבי ספרדים ואשכנזים, אלא גם לגבי ערבים, שחורים בארה"ב, או כל אוכלוסיה חלשה אחרת. גם העיקרון של שיקום אסירים, שמניח שהם לא אשמים אלא החברה שבה הם גדלו, מתקשר לעניין זה. המציאות מוכיחה שהם בד"כ חוזרים לעולם הפשע מייד עם רגע השחרור. 4.רב תרבותיות – הרעיון שאין אמת אחת, נטייה אנטי-מערבית שמהווה יריקה לבאר שממנה כולנו שותים, אידיאליזציה של חברות לא מערביות (גם של הפלסטינים לעיתים) שנובעת מבורות רבה. מלווה לעניין זה השנאה לגלובליזציה, שגורמת לעיוות טרגי – במקום להבין שהגלובליזציה עוזרת למדינות העולם השלישי, השמאל מתעלם מהצדדים החיוביים שלה ורואה רק את השלילי, ולכן טוען שמדובר בניצול. כל מי שעובד בחברות רב לאומיות, או מבקר במדינות עולם שלישי, רואה מייד שזה לא נכון. 5.אקטיביזם יתר ונטייה לאנרכיזם – כפי שזה מתבטא למשל במאבק הסטודנטים, או בשביתות של איגודי עובדים בישראל ובאירופה. כל אחד מנסה למשוך את השמיכה לכיוון שלו, ללא ראיה כלשהי לעתיד, מתוך טענה שמגיע לו. אנשים מפגינים על נושאים שהם אינם מבינים בהם דבר, או שהם יודעים עליהם דברים נורא שטחיים... במקום עומק, אנשים נושאים בגאווה את דגל הבורות והשטחיות. לעומת אלו, ישנם ערכים בסיסיים יותר, שעל אנשי השמאל להתמקד בהם – ערכים שהאוניברסליות שלהם לא נפגמה וכנראה שגם לא תיפגם לעולם, לדוגמה: 1.יחס הומניטרי ושווה לכל אדם, ללא הבדלי דת גזע ומין. 2.העדפה של יחסי שלום ושיתוף פעולה עם מדינות אחרות ודחיית אלימות רק למצבים של חוסר ברירה, מתוך הנחת מוצא כי מלחמות אינן משתלמות, גם לצד המנצח. 3.חופש דת, חופש דיבור, חופש עיסוק, ואידיאולוגיה של "חיה ותן לחיות". אינני מרגיש כשייך לחוגי הימין, לא כפי שהם נתפסים בארץ, ולא כפי שהם נתפסים בחו"ל. הייתי רוצה להאמין שהשמאל ישכיל להשתנות עם השנים, להתאים את עצמו למציאות, וליצור מפלגות פוליטיות שאני אהיה מסוגל לתמוך בהן בלב שלם.
לפני כתיבת ההודעה, הייתי רוצה להזהיר אתכם שאני לא בטוח שאוכל לענות לתגובות שלכם, בגלל שמשום מה בפורום הזה אני צריך לקבל אישור לכל הודעה, ולוקח כמה ימים עד שאני מקבל את האישור הזה... אני מקווה שמי שאחראי על השיטה הזו ישכיל להחליפה בקרוב, כי היא מרחיקה אנשים חדשים מהפורום. ישנם מספר דיונים בפורום הזה על הרלוונטיות של עמדות השמאל המסורתיות למצבה הנוכחי של מדינת ישראל, או להתפתחויות העולמיות האחרונות. אני שייך, לדעתי, לקבוצה מאוד גדולה של אנשים שמרגישים כי הם יותר קרובים לשמאל מאשר לימין, ועל כן מצבו של השמאל בימינו מדאיג אותי, והייתי רוצה להציע לו בסיס ערכים חדש. להלן דוגמה לערכים שלדעתי איבדו את הרלוונטיות שלהם, ועל כן הם דוחפים אנשים לשורות הימין, ולא תורמים לשמאל דבר: 1.רצון לצמצם את הפערים בחברה, וליצור עולם שבו יש יותר שוויון בהכנסות בין בני קבוצות שונות באוכלוסיה, בני גזעים שונים, או בני מינים שונים: הרעיון עצמו נשמע נחמד, אבל הטעות נובעת מההבדל בין שוויון הזדמנויות לשוויון בתוצאות. לדוגמה, מחקרים הוכיחו מעבר לכל ספק שיש שוני במבנה המוח הבסיסי של נשים וגברים, ולכן בממוצע (ורק בממוצע!) נשים נוטות פחות לתפקידים ניהוליים. מסיבה זו, מרבית המנהלים הבכירים הם גברים, ואין שום טעם לשאוף לשוויון בתוצאות בנושא זה, אלא רק לשוויון בהזדמנויות – שלאנשים כגון גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי, יהיה סיכוי שווה להצליח. 2.הפיתרון לכל בעיה עובר דרך השקעות ממשלתיות נבונות והעלאת מיסים – גם מדינות צפון אירופה הסוציאליסטיות הבינו בשנים האחרונות שהעיקרון הזה פשוט לא עובד, והחלו להוריד מיסים. ממשלות הן פשוט לא יעילות מטבען, ויש להשתמש בכוחן רק לבעיות שברור שהשוק הפרטי לא מסוגל לפתור. 3.עיקרון של פטרנליזם ביחס לאוכלוסיות חלשות – משהו בסגנון של "האליטות האשכנזיות אשמות במצבן של עיירות הפיתוח", ואי קבלת העיקרון של אחריות אישית. אין לי בעיה עם אנשים שאומרים שה"אליטות האשכנזיות" אשמות בחמישים אחוזים, אבל ישנם רבים שמדברים על מאה אחוזים. העיקרון הזה לא נכון רק לגבי ספרדים ואשכנזים, אלא גם לגבי ערבים, שחורים בארה"ב, או כל אוכלוסיה חלשה אחרת. גם העיקרון של שיקום אסירים, שמניח שהם לא אשמים אלא החברה שבה הם גדלו, מתקשר לעניין זה. המציאות מוכיחה שהם בד"כ חוזרים לעולם הפשע מייד עם רגע השחרור. 4.רב תרבותיות – הרעיון שאין אמת אחת, נטייה אנטי-מערבית שמהווה יריקה לבאר שממנה כולנו שותים, אידיאליזציה של חברות לא מערביות (גם של הפלסטינים לעיתים) שנובעת מבורות רבה. מלווה לעניין זה השנאה לגלובליזציה, שגורמת לעיוות טרגי – במקום להבין שהגלובליזציה עוזרת למדינות העולם השלישי, השמאל מתעלם מהצדדים החיוביים שלה ורואה רק את השלילי, ולכן טוען שמדובר בניצול. כל מי שעובד בחברות רב לאומיות, או מבקר במדינות עולם שלישי, רואה מייד שזה לא נכון. 5.אקטיביזם יתר ונטייה לאנרכיזם – כפי שזה מתבטא למשל במאבק הסטודנטים, או בשביתות של איגודי עובדים בישראל ובאירופה. כל אחד מנסה למשוך את השמיכה לכיוון שלו, ללא ראיה כלשהי לעתיד, מתוך טענה שמגיע לו. אנשים מפגינים על נושאים שהם אינם מבינים בהם דבר, או שהם יודעים עליהם דברים נורא שטחיים... במקום עומק, אנשים נושאים בגאווה את דגל הבורות והשטחיות. לעומת אלו, ישנם ערכים בסיסיים יותר, שעל אנשי השמאל להתמקד בהם – ערכים שהאוניברסליות שלהם לא נפגמה וכנראה שגם לא תיפגם לעולם, לדוגמה: 1.יחס הומניטרי ושווה לכל אדם, ללא הבדלי דת גזע ומין. 2.העדפה של יחסי שלום ושיתוף פעולה עם מדינות אחרות ודחיית אלימות רק למצבים של חוסר ברירה, מתוך הנחת מוצא כי מלחמות אינן משתלמות, גם לצד המנצח. 3.חופש דת, חופש דיבור, חופש עיסוק, ואידיאולוגיה של "חיה ותן לחיות". אינני מרגיש כשייך לחוגי הימין, לא כפי שהם נתפסים בארץ, ולא כפי שהם נתפסים בחו"ל. הייתי רוצה להאמין שהשמאל ישכיל להשתנות עם השנים, להתאים את עצמו למציאות, וליצור מפלגות פוליטיות שאני אהיה מסוגל לתמוך בהן בלב שלם.
