התיאוריות על הבניה חברתית
התגלו בשנים האחרונות כפשוט לא נכונות... התיאוריות האלה, שהגו פמיניסטיות רדיקליות, מניחות שאין שום הבדלים מולדים בין גברים לנשים. זה אולי רעיון נחמד, אבל הוא לא נכון. האבולוציה בנתה את המוחות שלנו באופן שונה (ושוב, אני מדגיש – שונה, בלי עליונות של מין אחד על המין השני...) זה לא כשל נטורליסטי, כי אין כאן וויכוח לגבי הרצוי אלא רק לגבי המצוי, ושנינו יודעים שלמרבית ההורים לילדים לחלוטין לא אכפת מכל מני מחקרים שנעשים באקדמיה, והם בטח שלא מחנכים את ילדיהם בהתאם. אף אחד לא מונע מבנות לשחק כדור רגל, וחלקן אכן נעשות ספורטאיות, או בוחרות במקצועות גבריים. פשוט מדובר בחלק קטן יחסית לחלקם של הגברים במקצועות אלו. כל המחקרים עושים אינדוקציה מהפרט אל הכלל, כי אין דרך לעשות מחקרים על הכלל. את יכולה להמשיך ולטעון שהם לא נכונים, ולהטיל ספק בתוצאות, אבל בשלב כלשהו זה הופך מהטלת ספק להטלת עיוורון עצמי מרצון. כפי שכתבתי בעבר, איני רוצה להשיג שוויון תוצאות. רק שוויון הזדמנויות. ולכן, אם ילדה כלשהי רוצה להיות טייסת קרב, איננו צריכים להכווין אותה מילדות רק למקצועות נשיים, אלא לתת לה להתפתח באיזה כיוון שתרצה. גברים יותר טובים מנשים בלהיות טייסי קרב רק בממוצע, ועלינו לזכור את הממוצע הזה – מן הסתם ישנן בעולם לפחות מליון נשים שיכולות להיות טייסות קרב יותר טובות ממני... טוב, במקרה שלי הייתי אפילו אומר מיליארד... איני טוען כי אנחנו צריכים להסיק מההבדלים המולדים בין גברים לנשים משהו דטרמיניסטי לגבי העולם, או לגבי החינוך של ילדינו, אלא רק להיות מודעים להם כשאנחנו מפרסמים כתבות ענק בעיתון על למה אין יותר נשים בדירקטוריונים של חברות מובילות במשק.