אבי בן 1231
Well-known member
אתמול יצאתי לסופר, כמובן עם הדאגה הנדרשת של הנורמליות החדשה: מסכה, כפפות, מרחק.
התחלתי לקחת בידים את מעט המצרכים שהיו ברשימתי הקצרה ופניתי לקופות.
קצת צפיפות ואני בלחץ בין לאחסן את הנייד בכיס ובמקביל ולהוציא ממנו את ה-200 ש'ח כדי לשלם בהם ואז הכסף נפל לריצפה.
האיש שעמד לפני ובדיוק סיים לשלם על מצרכיו, התכופף לאט והרים אותו. אני מושיט את היד בציפיה לקבל את כספי חזרה וגם דואג לא להיות קרוב מדי כדי שירגיש בטוח. (גם בניתי בראש משפט תודה יפה.)
אבל מה שהוא אמר ממש זעזע אותי:
"מה שיש על הריצפה שייך למי שמוצא".
וכך, בטיבעיות, הסתובב והלך כאילו כלום לא קרה והוא לא עשה דבר...
הסתכלתי, מופתע, אל הגברת שעמדה אחרי וגם אל אחרים שעמדו מסביב כשכולם מביטים בי ומתלחשים...
תוך דקה עשיתי הערכת מצב בתוך הראש שלי: לשלם לא יכולתי כי לא היה עליי כרטיס אשראי או כסף נוסף. אז עזבתי את המצרכים ויצאתי אחריו לחניה. (גם ראיתי שמלא אנשים שראו מה שקרה, יצאו אחרי, כנראה כדי לראות את ההמשך).
אני דיברתי אליו, ביקשתי יפה שיחזיר לי את כספי אבל הוא הביט בי בזלזול והתנהג כאילו אני ממש שקוף.
כשהגיע לרכב הניח ארצה את שתי השקיות הגדולות שלו כדי לחפש את מפתחות הרכב.
ואז חשבתי:
"זה עכשיו או לעולם לא".
לקחתי במהירות את שתי השקיות שלו ותוך כדי ריצה אל רכבי צעקתי לו: "מה שיש על הריצפה שייך למי שמוצא"!
הייתי ממש גאה בעצמי וכל האנשים שעמדו מסביב מחאו כפיים. ראיתי בקצה העין שה"חכם" מעוצבן, נכנס לרכבו ויצא בכזאת מהירות שהפיל גם כמה קונוסים שהיו בשולי הדרך.
הרגשתי אדרנלין ועצבנות, אבל בסוף צחקתי.
כשהגעתי הביתה ופתחתי את השקיות שלו, מצאתי:
2 ק'ג סטקים
1 ק'ג סלמון מעושן
2 סוגי פסטרמה
1/2 ק'ג גבינה פטה
יוגורטים בטעמים
לחם מחיטה מלאה
1 יין לבן
1 יין אדום
2 צנצנות ריבה
1 ק'ג עוגיות חמאה
בחיים לא הייתי מצליח לקנות רבע מזה עם ה-200 ש'ח שלי. בטוח.
אז עכשיו, עם כוס יין וגבינה מעולה, אני חושב איך לכתוב על עצמי: עושה צדק או סתם נקמן?!
אני לא נתקלת בערסים כאלו