שמעתם על האקדמיה הדיאלוגית?

Kalla

New member
זה לא כל כך פשוט.

יש הרבה קונפליקטים בחיים, ועל האדם ללמוד להתפשר ולהתאים את עצמו למינימום של כללים שיאפשרו לו לחיות בחברה. נגיד שיש לך בחירה בין עבודה מעניינת ומשתלמת אצל בוס חרא ועבודה משמימה ולא משתלמת אצל בוס נהדר. יש לך יכולת בחירה, אך היא מוגבלת והחיים לא יהיו אידאליים גם כך וגם כך. כמה שלא נרצה, החיים תמיד יזמנו לנו הפתעות ותמיד יציבו בפנינו מצבים שבהם לא נקבל את כל מה שאנחנו רוצים, כשאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים. יש דברים שתלויים בנו ויש שלא. נכון, יש חוקים שאדם יכול להתחמק מהם, אך גם אז בשלב כלשהו סביר להניח שיצטרך לשלם את המחיר על כך (למשל, מקום עבודה נכסף שלא ירצה עובד שלא שירת בצבא), כך שאפילו אם יבחר בחירה מסוימת כרצונו זה לא אומר שהכל יהיה טוב ויפה וחסר תסכולים ופשרות בהמשך. נכון, יש אנשים שבוחרים לא לחיות בוזגיות, אך יש אנשים שרוצים לחיות בזוגיות, אך לא יודעים איך וביתם אינו מאושר. בקיצור, החיים הם לא שחור ולבן, לא משנה באיזה מסלול בוחרים ולכן הגישה של "איש איש בדרכו" נכונה בערבון מוגבל ואף היא אינה מבטיחה אושר.
 
היי, אני בכלל רוצה ג'קוזי

ומעשה צמוד וגם מליון דולר שישכבו יפה יפה בחשבון בבנק. מזל שהזכרת לי שיש מציאות
יש אנשים שרוצים קשר זוגי אבל קשה להם עם האילוצים שבכזה, יש גם אנשים שרוצים להיות בתחום משקל שבו גם יראו טוב יותר וגם יהיו בריאים יותר אבל הם בכ"ז רוצים לבלוס הרבה אוכל. עניין של בחירה והתמודדות אישית, נורמות חברתיות לא יעזרו כאן. אין לי בעיה עם בוסים, במיוחד כאלה שבעבודה הקשר איתם מאוד אישי וישיר, אשר לא רוצים לקבל לעבודה עמם משתמטים משירות צבאי. בעיני, כל שהם עושים הוא לנפות אנשים אשר העבודה עמם תהיה מאוד בעייתית וכרוכה בשריפת פיוזים יומיומית. גם לי לא קשה להצביע על מאפיין מאוד מסויים אצל אנשים שהיה גורם לעבודה יומיומית עמם ממש לא לעבוד. בעיני, לגיטימי לחלוטין. נכון שלא תמיד אפשר לקבל את כל מה שרוצים, אבל מי שלא ייצא מתוך נקודת הנחה שהוא יכול לקבל את מה שהוא רוצה והוא יקבל, פשוט ימצא את עצמו שוב ושוב מקבל הרבה פחות ממה שהיה מקבל אילו היה יותר עקשן ואסרטיבי.
 
אפשר להגיד שהחכמה היא

להגדיל את היחס בן מרחב האפשרויות לבן אוסף הרצונות. אם היחס מתקרב ל-1 אתה מובל באף למזבח. אם היחס הוא >1 אתה יכול לבחור בחירות משלך. יש 2 אפשרויות להגיע ליחס >1 על ידי הרחבת מרחב האפשרויות (השכלה גבוהה, השתלמויות, תחומי עניין) או על ידי הקטנת אוסף הרצונות שלך, אם אתה הרצונות שלך מצטמצמים ללשבת על שפת הים, אין בעיה אתה מאושר בציק. להגיד שבחיים 'כל אחד הוא באמת אדון לעצמו ולאופן שבו הוא חי את חייו', זה כל כך רחוק מהמציאות כמו להגיד שגילך רחוק מגילי.
 
מאוד צר לי על בן אדם

שהמרחק שלו מלהיות אדון לעצמו הוא כמו המרחק בינינו בגיל. בהחלט יש כאלה, ולהם אפשר לעזור, לא פשוט אבל אפשר. קצת אירוני, אבל לפעמים דווקא הצבא הוא זה שעוזר בכך. תרצה או לא תרצה, אתה אדון לעצמך, לחלוטין. אף אחד לא יכול לעשות במקומך את הבחירות שלך. השאלה היא כמה אתה טוב בכך.
 
'אדון לעצמו' <> 'אף אחד לא יכול

לעשות במקומך את הבחירות שלך', ממש לא אותו דבר. וזה מאוד פלספני וילדותי להגיד שכל מה שאתה עושה הוא מבחירה שלך בדיוק כמו להגיד שלהיקלע לתאונת דרכים זה גם סוג של בחירה (מתי ובאיזו דרך לנסוע). החיים מזמנים כל כך הרבה צמתים שלא תמיד אתה בוחר את ההסתעפויות שבצומת. אפשר להגיד שככל שאתה מתבשל במיץ החיים אתה מתרחק מהצומת הראשונית שבה כל ההסתעפויות היו סלולות על ידך.
 
אוקי, איך אתה מגדיר "אדון לעצמו"?

כי אני מגדירה בדיוק ככה - אדם אשר יכול וחייב להכריע בעצמו בצמתים אליהם הוא מזדמן ונדרשת הכרעה. כל היתר זו כבר באמת פילוסופיה על "הכל כתוב והרשות נתונה" ו"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות אחרות" וכו'
 
אדון לעצמך זה אחד קל רגליים

אין לו הורים קשישים על הראש, זעטוטים להאכיל וכל החלטה שיחליט תשפיע עליו ובעיקר עליו באופן המיידי. אדם שמחליט החלטות שנוגעות למסלול חייו מוביל את עצמו ואת הסמוכים על שולחנו (וחייו) לדרך שיכולה להיות טובה או כושלת. ובהזדמנות זו אולי תסבירי לי את החתימה שלך: 'אדם אשר טוען כי זו הבעיה שלו בימים אלו, הרי שעולמו סובב סביבו במעגל מושלם. בכל מקרה, לא.' נראה לי שזה יבהיר את המשבצות השונות שאנו עומדים בהם.
 
ועבור הזעטוטים להאכיל אתה יכול

להמנע מלהחליט החלטות? החתימה שלי
היא מטבעו לא דבר שאמור להיות מוסבר
אבל מעניין, מה אתה מבין ממנה?
 

לורליי43

New member
והשאלה הגדולה היא- האם בית הספר

היום, לא מכין לחיים האלה. לחיים שבהם אדם אשר יכול וחייב להכריע בעצמו בצמתים אליהם הוא מזדמן ונדרשת הכרעה. מי אמר שלא? מי שהחליט שזה לא מתאים לו ולכן הלך והקים מערכת אחרת- אליטיסטית. מי אומר שאדם שילמד בבית ספר מסוג אחר, ידע להתמודד יותר? למי יש השפעה יותר גדולה על יכולת ההתמודדות הזו- לבית או לבית הספר?
 
תהליך ההחלטה עצמו מהווה שיעור נפלא

כלשעצמו. אצלנו הגדול למד בביה"ס הניסוי (אותו אחד שהכותב יונתן לוי למד בו) בכיתות א' וקצת ב'. בקצת ב' הוא בא אלינו ואמר שביה"ס משעמם, משחקים כל הזמן ויש אלימות (באותו זמן אחד הילדים שבר את היד כתוצאה מדחיפה). במקביל היה מאבק בין ההורים לביה"ס להצמיח כנפיים לאחת המורות (מאבק שלא צלח), מורה בייביסיטר, על הפנים. בדקנו בתי ספר יחד איתו, התלבטנו איתו, שיתפנו אותו בשוני, בקשיים בהשלמת החומר בבעיות התחבורה. מהרגע הראשון הוא היה מאוד מרוצה מהשינוי ועד היום הוא זוכר את זה כהחלטה משותפת. זו סוג של החלטה שהמערכת לא יכלה לקבל לעולם מתוכה.
 

Kalla

New member
../images/Emo45.gif גם לנו היה תהליך כזה

כשבני עבר את מבחני המחוננים. הרצון שלו הוא זה שהכריע את הכף. זה לא שנתנו לו להחליט בלי שום שיקול דעת מצידנו, אך לאחר שבדקנו את בית הספר והכיתה המדובר ושמענו תלמידים שכבר סיימו שם שנה או שנתיים מדברים, וראינו שאין לנו סיבה מהותית להתנגד פרט לחשש שהניתוק מהמוכר והטוב יהיה לו קשה, וראינו שהוא באמת יודע מה הוא רוצה, הלכנו עם זה. בדיעבד, ברור שהוא קיבל את ההחלטה הנכונה עבורו ואנחנו שמחים שתמכנו בה.
 

לורליי43

New member
הסיטואציה שקיימת בה בחירה

אצלינו לפחות בדרך כלל הולכים למסגרת שקיימת ולא בוחרים בין מבחר מסגרות. למשל בבית ספר הפתוח אצלינו יש מקום מצומצם של מקומות- אז זה לא תמיד רלוונטי. בחטיבה יש אפשרות ללכת לאורט, או לבית ספר בעיר אחרת- גם לא משהו שמושך במיוחד.
 

Kalla

New member
בני נוסע לבית ספר בעיר אחרת.

וגם בית הספר הקודם היה באותה עיר, אך במרחק של 20 דקות נסיעה ברכב. אצלנו קרבה לבית זה לא השיקול החשוב ביותר בבחירת בית הספר.
 

לורליי43

New member
אני מדברת על אפשרויות

לא על בחירה. לדעתי ברוב המקרים הילדים הולכים לבית ספר הרגיל.
 

Kalla

New member
זה לא אומר בהכרח שאין אפשרויות.

זה אומר שמראש מחליטים שיש קריטריון אחד ויחיד (קרבה לבית) שגובר על הכל ולכן לא בודקים בכלל את האפשרויות האלה. לפחות למי שגר בעיר, לרוב יש מספר אפשרויות. הגישה שלי פשוט שונה.
 
אז אני חושבת שבמסגרות מסויימות

ששונות במהות מרוב (כן, להערכתי מדובר ברוב) בתי הספר בארץ, כן מרוויחים יותר מהפן הזה (ולדעתי, לא רק מהפן הזה). הכוונה היא לבתי ספר שלא מתבססים על מבנה של כיתה אם ותלמידים בוחרים לעצמם (אפילו לא חייב להיות חופשי לחלוטין, אלא כמו שסטודנטים בוחרים לעצמם) את המערכת ולומדים ברמות שונות. זה לא שחור ולבן, ולא אומר שמי שלומד בבתי ספר רגיל בהכרח ידע להתמודד פחות טוב ממי שלמד בי"ס כזה (אני מסכימה שלבית יש יותר השפעה, ובכלל - לכי תמדדי דברים כאלה באופן מוחלט... בגלל זה לא אוהבת את המונח "אינטיליגנציה רגשית") בדיוק כמו שלא יהיה נכון להגיד שמי שלמד בבי"ס אינטגרטיבי מייצר תעודות בגרות בהכרח יפול באוניברסיטה. זו פשוט התנסות שבעיני היא מהותית וחסרה בבתי הספר הרגילים שפועלים בשיטת האינטגרציה. באשר ל"מערכת" שעליה נפתח השרשור - עדיין לא הבנתי איך היא אלטרנטיבה לבי"ס תיכון, כלומר, לא הבנתי במה היא שונה מפשוט לא ללמוד בתיכון ולעסוק בעיסוקים אחרים בזמן שבו שכבת הגיל נמצאת בבי"ס כפי שאני עשיתי.
 
למעלה