אנוסות? נשואות?
אני באה משם. גמאני הייתי כנועה לבעלי. עובדת כדי שילמד, מרצה אותו, מבשלת לו, מנקה לו, מגדלת לו ומתייעצת איתו על קניית נייר טואלט. אבל אני חושבת, לפי גם חברותיי, שהנשים לא נשארות במצב אנוס. אם הן באמת לא מאמינות, הן מתגרשות. יש את אלו שמתגרשות והופכות לחילוניות ובדרך כלל מפסידות את הילדים. ויש שמתגרשות ונשארות אנוסות- כדי שלא יקחו להן את הילדים. באשר לנשואות- הן לא יכולות להיות אנוסות, כי הן כל הזמן עסוקות בלרצות את הבעל ולהשריץ לו עוד ילדים כדי להוסיף שמחה ואורה בבית. הן מבטלות את עצמן, שוכחות מעצמן ואין להן זמן להתחיל לפקפק באמינות מורותיהן, שלימדו אותן 'שאיזו היא אישה כשרה, העושה את רצון בועלה' הן שורדות אמתיות, שורדות יומיום את תוצאות החינוך הגועלי שקיבלו, על איך לקבל סטירה ולהביא את הלחי השנייה לסטירה חזקה יותר.. ועוד בסוף, להודות לאלוהים על שהוא כזה טוב שתשע מתוך עשרה ילדים, בריאים עד בריאים סביר.. אני מאמינה, שיש הרבה נשים נשואות אנוסות, בלי שהן יודעות על זה..