הבעיה, כולם אותו הדבר, מאותו הכפר/עדר/קבוצה, (היחידה שיוצאת מכלל זה -סתיו)
גם אלו עם הפוטנציאל לייחודיות עושים ככל יכולתם להתמוסס ולהיעלם בתוך ה"קבוצה"
מספיק לראות איך כולם מתכופפים לתכתיב של לשבת כולם ליד השולחן, לאכול עם כולם, לקבל קצבה לצלחת, לא לקום,
ואם בא למישהו לאכול לבד? לאכול אחר כך, לקחת לבד? אין דבר כזה... כולם ממושמעים לעריצות החלטות הקבוצה.
החלוקה לזוגות הכי מאוסה בעיני,
ועוז ברוב כשרונו רק מעודד את העדריות והאחידות, ומעודד את החלוקה לזוגות,
זה בא לידי ביטוי בחלוקת התפקידים במשימות המפוארות. מבודד את סתיו בטירה, נותן לה לשרת, משאיר את ספיר ואברהם ביחד, וכו'
לא רק שמשאיר את ה"קבוצה" כגוף לוחץ לאחדות, הוא מונע מאינדיבידואלים לבוא לידי ביטוי. כאמור, מלבד סתיו.
ולמרבה האבסורד, היחידים בקבוצה פוחדים להיבדל,
והבדלנית היחידה רק רוצה להתקבל ולהיות שייכת.
כמה נפלא היה לראות את שניר מדגים את כלל הברזל הקומפורמיסטי: לא האני, אלא המה יגידו עלי ואיך אצטייר בעיני אחרים.