שרשור הכרות - חלק ב'
- פותח הנושא אמא אורנה
- פורסם בתאריך
ערב טוב, בלקמר, וברוכה הבאה ../images/Emo24.gif
אני מצטערת שלא עניתי לך בשרשור הקודם, כנראה פספסתי אותו. אבל התעדכנתי בו עכשיו
לשאלתך, כל מי שיחליט לעקוב אחר התוכנית, (כלומר לקרוא את העלון השבועי ולעשות את המשימה השבועית שבו) יבנה לעצמו כבר בשבועות הראשונים שלה, תוכנית אישית להשגת מטרה או שתיים שהוא רוצה להשיג בשנה הקרובה. התוכנית תלך צעד אחרי צעד (שבוע אחרי שבוע) והיא מיועדת לעזור לכל מי שירצה בכך, לבנות תוכנית אישית ספציפית לעצמו, שמתאימה לחיים האישיים שלו. ייתכן שבהמשך הדרך אציע אפשרות לעבודה באופן פרטני, נראה איך יתפתחו הדברים. בשלב זה יש במקביל לתוכנית האישית גם את הפורום, שיהיה ניתן לקבל בו עזרה בבניית התוכנית האישית שלו, או להתלבט ביחד עם האחרים בנושאים שקשורים ליישום שלה. מה שחשוב הוא, שלאחר בניית התוכנית, עיקר הזמן יוקדש ליישום שלה, להסרת מכשולים בדרך, ולחתירה לקראת השגת המטרה. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי, ואם יש לך עוד שאלות - את כמובן מוזמנת לכתוב. שנה טובה
אני מצטערת שלא עניתי לך בשרשור הקודם, כנראה פספסתי אותו. אבל התעדכנתי בו עכשיו
Chasing Tornados
New member
אהמ...הנני כאן
אני אבי, אתם יכולים אבל לקרוא לי צ'ייס. בן 19 מהצפון הלא כל כך רחוק(נגיד איזור הגליל התחתון
). אין לי כבר מה להפסיד, אז אני פה. הגיע הזמן לשינוי, אותו שינוי שאני מייחל לו כל כך הרבה זמן אבל תמיד רץ לאחור. אני רוצה השנה ללמוד איך להתמודד עם כשלון ועם האפשרות לכשלון מבלי לברוח ולהפסיק דברים באמצע, מבלי לרוץ לאוכל ומבלי לשנוא את עצמי אחר כך. זה ממש המון ללמוד. במקביל לגלישה בפורום הזה אני גולש בפורום לרזות בראש אחר, כי אצלי מה לעשות- זה קשור. כבר מגיל 10 רצתי לאוכל כדי להתמודד עם זה שרע לי. ואם לא רצתי לאוכל פשוט רצתי, ברחתי- הפסקתי דברים באמצע, ולמרות שאני "מתעלם" מזה שהאחים שלי זורקים לי את זה בפנים תמיד אני מודה בזה מול עצמי. אני לא אוהב את חוסר הידיעה שלי איך להתמודד מבלי לברוח. אני חייב את זה לעצמי בשנה הקרובה, להפסיק לברוח. ללמוד להתמודד וללמוד לקבל גם אפשרות לכשלונות מבלי לשנוא את עצמי ומבלי לרוץ לכל מיני מקומות שאחר כך רק גורמים לי לכעוס על עצמי.
אני אבי, אתם יכולים אבל לקרוא לי צ'ייס. בן 19 מהצפון הלא כל כך רחוק(נגיד איזור הגליל התחתון
freearth10
New member
בהצלחה ../images/Emo65.gif../images/Emo39.gif ../images/Emo79.gif
היי יעל, המון בהצלחה בניהול הפורום ומי יתן והוא יתרום לשינוי בכל אחד ואחד מאיתנו. הכתיבה אותי תמיד שיחררה. וכשהגעתי לשלב בחיי בו רציתי להשתחרר ולא לצבור עוד את הכל בפנים פגשתי באינטרנט מישהו אליו אני כותבת כמעט כל בוקר (אני מאוד סומכת עליו כך שלי אין בעיה של לא לספר, אבל כמובן יתכן שזה רק תרוץ עלוב או עוד אחד מתוך אותם השקרים הלא מודעים) אבל לא על הבוקר אלא בדרך כלל לאחר טיול הבוקר אל הפארק, שם עולות לי המון מחשבות שאחר כך מוצאות את ביטויים על המסך. כשאני יודעת שיש משהו שאני צריכה להוציא החוצה אני כותבת רק ביד שמאל ואז זה יוצא גם בצורה יותר אינטואיטיבית. פטנט אחר שמאוד עוזר לי: לפני שאני הולכת לישון אני מבקשת לקבל תשובה על משהו שהציק לי באותו היום. המחשבה הראשונה על הבוקר - זו התשובה לשאלה. מה שמעניין בכתיבה הוא שאני בוחרת כותרת שנראית לי חשובה באותו הבוקר ומבלי לשים לב אני תמיד מוצאת את סוף המכתב מתחבר אל הכותרת. מוכנה להרים את הכפפה ולהתחיל לכתוב בכתב יד ועל הבוקר למרות שאני שונאת לכתוב ביד (דיסלקטית), אבל מה לא אעשה כדי להשתנות ולהמשיך את תהליך השחרור! 3 דפים? של מחברת רגילה או מחברת פוליו?
מאיה
היי יעל, המון בהצלחה בניהול הפורום ומי יתן והוא יתרום לשינוי בכל אחד ואחד מאיתנו. הכתיבה אותי תמיד שיחררה. וכשהגעתי לשלב בחיי בו רציתי להשתחרר ולא לצבור עוד את הכל בפנים פגשתי באינטרנט מישהו אליו אני כותבת כמעט כל בוקר (אני מאוד סומכת עליו כך שלי אין בעיה של לא לספר, אבל כמובן יתכן שזה רק תרוץ עלוב או עוד אחד מתוך אותם השקרים הלא מודעים) אבל לא על הבוקר אלא בדרך כלל לאחר טיול הבוקר אל הפארק, שם עולות לי המון מחשבות שאחר כך מוצאות את ביטויים על המסך. כשאני יודעת שיש משהו שאני צריכה להוציא החוצה אני כותבת רק ביד שמאל ואז זה יוצא גם בצורה יותר אינטואיטיבית. פטנט אחר שמאוד עוזר לי: לפני שאני הולכת לישון אני מבקשת לקבל תשובה על משהו שהציק לי באותו היום. המחשבה הראשונה על הבוקר - זו התשובה לשאלה. מה שמעניין בכתיבה הוא שאני בוחרת כותרת שנראית לי חשובה באותו הבוקר ומבלי לשים לב אני תמיד מוצאת את סוף המכתב מתחבר אל הכותרת. מוכנה להרים את הכפפה ולהתחיל לכתוב בכתב יד ועל הבוקר למרות שאני שונאת לכתוב ביד (דיסלקטית), אבל מה לא אעשה כדי להשתנות ולהמשיך את תהליך השחרור! 3 דפים? של מחברת רגילה או מחברת פוליו?
שלום, אני כאן כדי להמציא את עצמי
מחדש. כבר עשיתי הכל, זוגיות משפחה, עבודה מספקת. עכשיו אני בעצם יכולה לשבת רגל על רגל ולא לעשות שום דבר. מצבי הכלכלי שפיר. החברה לא דורשת ממני לעבוד. אני בפנסיה מוקדמת. אשה צעירה למדי. לפני עוד כ30 שנה של חיים (לפי הסטטיסטיקה). והמטרה כאמור "מה אני הולכת לעשות עם עצמי ב30 השנים הבאות" בקשר ל"דרך האומן", פעם עברתי סדנה כזאת וכתבתי כתיבת בוקר. בסוף הסדנה היינו צריכים לקרוא את מה שכתבנו ולמצוא משם את הדברים שמעניינים אותנו, שהם ציפור נפשינו. רעיון טוב לכתוב ואני חושבת שאעשה זאת שוב. דוקא אהבתי את הכתיבה. יש לי 2 כיוונים. אחד ציור שמטעין אותי. (ב20 השנים האחרונות עבדתי בעסקים ולא ציירתי). השני כתיבה שמרגיעה אותי. השילוב בין שניהם יהיה טוב לי. המטרה איך לשלב את כל הדברים בצורת יום עבודה עם שאר מטלות החיים. אני רגילה לעבוד במסגרות. עכשיו אני צריכה לבנות לעצמי מסגרת, ואני מוצאת שזה קשה. יש המון הסחות בבית. יחד עם זאת זה המקום היחידי שאני רוצה לעבוד בו היום. אז זאת המטרה שלי השנה. להמציא לעצמי עבודה. ברור שאני לא מתכוונת לצייר להנאתי. אני בהחלט מעוניינת למכור עבודות. לגבי הכתיבה היא משמשת כבאפר למטענים שנוצרים בציור, וגם לליבון רעיונות לפרוייקטים הבאים. אני רואה שכבר אירגנתי את ההירכיה של הציור והכתיבה. תודה על הפורום הזה. נראה לי שאבקר בו. שנה טובה.
מחדש. כבר עשיתי הכל, זוגיות משפחה, עבודה מספקת. עכשיו אני בעצם יכולה לשבת רגל על רגל ולא לעשות שום דבר. מצבי הכלכלי שפיר. החברה לא דורשת ממני לעבוד. אני בפנסיה מוקדמת. אשה צעירה למדי. לפני עוד כ30 שנה של חיים (לפי הסטטיסטיקה). והמטרה כאמור "מה אני הולכת לעשות עם עצמי ב30 השנים הבאות" בקשר ל"דרך האומן", פעם עברתי סדנה כזאת וכתבתי כתיבת בוקר. בסוף הסדנה היינו צריכים לקרוא את מה שכתבנו ולמצוא משם את הדברים שמעניינים אותנו, שהם ציפור נפשינו. רעיון טוב לכתוב ואני חושבת שאעשה זאת שוב. דוקא אהבתי את הכתיבה. יש לי 2 כיוונים. אחד ציור שמטעין אותי. (ב20 השנים האחרונות עבדתי בעסקים ולא ציירתי). השני כתיבה שמרגיעה אותי. השילוב בין שניהם יהיה טוב לי. המטרה איך לשלב את כל הדברים בצורת יום עבודה עם שאר מטלות החיים. אני רגילה לעבוד במסגרות. עכשיו אני צריכה לבנות לעצמי מסגרת, ואני מוצאת שזה קשה. יש המון הסחות בבית. יחד עם זאת זה המקום היחידי שאני רוצה לעבוד בו היום. אז זאת המטרה שלי השנה. להמציא לעצמי עבודה. ברור שאני לא מתכוונת לצייר להנאתי. אני בהחלט מעוניינת למכור עבודות. לגבי הכתיבה היא משמשת כבאפר למטענים שנוצרים בציור, וגם לליבון רעיונות לפרוייקטים הבאים. אני רואה שכבר אירגנתי את ההירכיה של הציור והכתיבה. תודה על הפורום הזה. נראה לי שאבקר בו. שנה טובה.
היי אסית, ברוכה הבאה ../images/Emo141.gif
קראתי את הודעתך, וחשבתי לעצמי, אח, איזה כיף לך. כל האפשרויות פתוחות בפנייך, יש לפנייך 30 שנה של עשייה למען עצמך בלי צורך לדאוג באופן יומיומי לפרנסה. אשמח מאוד שתקחי חלק פעיל בפורום ותתרמי לכולנו מנסיונך ומהידע שלך. שיהיה לך יום נעים, וכמובן שנה טובה של הרבה עשייה והמצאה אישית
קראתי את הודעתך, וחשבתי לעצמי, אח, איזה כיף לך. כל האפשרויות פתוחות בפנייך, יש לפנייך 30 שנה של עשייה למען עצמך בלי צורך לדאוג באופן יומיומי לפרנסה. אשמח מאוד שתקחי חלק פעיל בפורום ותתרמי לכולנו מנסיונך ומהידע שלך. שיהיה לך יום נעים, וכמובן שנה טובה של הרבה עשייה והמצאה אישית
יעל, אנחנו חושבים כשאנחנו עובדים
ולחוצים בזמן שכשנהיה בחופש, כשנצא לפנסיה, וכו'...יהיה לנו את כל הזמן שבעולם וגם את המשאבים בכדי לעשות מה שאנחנו רוצים באמת. אבל זה לא עובד כך. כי כשיש המון זמן, ובגיל מסוים גם לא מצפים ממך לעשות משהו חשוב, אז זה די קשה להתחיל לברוא את עצמך מחדש. אחת הבעיות היא שכל החיים אנחנו מתורגלים להיות במסגרות, החל מהגן ועד לגיל הפנסיה. המסגרת מכתיבה מה עלינו לעשות. ההורים/המורים/הציונים/הבוסים כל אלה השוטרים שלנו. ופתאום בגיל הפרישה, שאגב היא די נזילה בכל מיני מקומות עבודה, הגיל הרישמי הוא 60, אבל גיסתי יצאה לפנסיה מוקדמת בגיל 46. ויש המון מורים שפרשו לפני הגיל הרישמי. אז פתאום צריך לעשות מסגרת עצמית. רוב הפנסיונרים חיים רק להנאות. עושים כושר, חוגים, הצגות סרטים. שומעים הרצאות. עושים טיולים. משחקים עם הנכדים למי שכבר יש. לרובם זה בהחלט מספיק. אני רוצה יותר. אני רוצה להקים לי עסק משל עצמי. העסק שלי הוא עבודה לכל דבר. רק שאני הבוס של עצמי. זה לא פשוט, כי יש לנו נטייה לוותר לעצמינו אם אנחנו לא במסגרת. כי מי יעמוד לך על הראש? הבוס שלך? שזאת את? ההתחלה היא הכי קשה. בהתחלה כדאי להתחייב לשעה ביום לעסוק בציור. ואחר כך לעשות את שאר הדברים הרגילים. כלומר להכניס את הציור לחיים כפקטור שאי אפשר בלעדיו. להתמכר לזה. ההתמדה של כל יום היא חשובה. נניח בלי שישי שבת. רק כשהעבודה תכנס לשיגרה, מספר שעות העבודה יעלה באופן טיבעי. אני אסתפק בלצייר 3-4 פעמים בשבוע במשך 5 שעות רצוף. זאת המטרה שלי. פעם בחודש חודשים אלך עם העבודות האחרונות לידיד צייר לביקורת עבודות, שיראה ויביע את דעתו. ויראה לי על כיוון נוסף בציור. הכיוון מתקבל מתוך העבודות עצמן. אני לא תמיד רואה אותו. רק צייר אחר יכול לראות את הכיוון. ביקורת עבודות ע"י צייר אחר, דומה לעבודת העורך ליצירה סיפרותית. מה שאני בעצם רוצה לומר, שבעצם לא בא לי להשתעשע. אני רוצה לעבוד, ואפילו למכור עבודות. לפני שאני מתחילה, יש עוד דברים מסויימים שעלי לארגן. לסיים את המעבר לדירה החדשה, ולארגן אותה. אני כבר כמעט בסוף. אחרי זה להתחיל לארגן לי פינת עבודה שתהיה קלה ונגישה. לארגן לי מחברת רעיונות, כל רעיון שעולה לי בראש בקשר לציור לרשום במחברת. אני מתחילה לעשות את זה אחרי החגים. כי בשביל ההתחלה, אני חייבת אווירת עבודה, ולא מיליון חגים שקוטעים את הרצף. עצם הכתיבה פה כבר כזרה לי לארגן אתמול את החדר בו אצייר. אומנם לא הספקתי הכל אבל הרבה מאוד נעשה אתמול. וזה רק משום שכתבתי פה על המטרה שלי, וקבלתי תשובה. תודה יעל, עזרת מאוד.
ולחוצים בזמן שכשנהיה בחופש, כשנצא לפנסיה, וכו'...יהיה לנו את כל הזמן שבעולם וגם את המשאבים בכדי לעשות מה שאנחנו רוצים באמת. אבל זה לא עובד כך. כי כשיש המון זמן, ובגיל מסוים גם לא מצפים ממך לעשות משהו חשוב, אז זה די קשה להתחיל לברוא את עצמך מחדש. אחת הבעיות היא שכל החיים אנחנו מתורגלים להיות במסגרות, החל מהגן ועד לגיל הפנסיה. המסגרת מכתיבה מה עלינו לעשות. ההורים/המורים/הציונים/הבוסים כל אלה השוטרים שלנו. ופתאום בגיל הפרישה, שאגב היא די נזילה בכל מיני מקומות עבודה, הגיל הרישמי הוא 60, אבל גיסתי יצאה לפנסיה מוקדמת בגיל 46. ויש המון מורים שפרשו לפני הגיל הרישמי. אז פתאום צריך לעשות מסגרת עצמית. רוב הפנסיונרים חיים רק להנאות. עושים כושר, חוגים, הצגות סרטים. שומעים הרצאות. עושים טיולים. משחקים עם הנכדים למי שכבר יש. לרובם זה בהחלט מספיק. אני רוצה יותר. אני רוצה להקים לי עסק משל עצמי. העסק שלי הוא עבודה לכל דבר. רק שאני הבוס של עצמי. זה לא פשוט, כי יש לנו נטייה לוותר לעצמינו אם אנחנו לא במסגרת. כי מי יעמוד לך על הראש? הבוס שלך? שזאת את? ההתחלה היא הכי קשה. בהתחלה כדאי להתחייב לשעה ביום לעסוק בציור. ואחר כך לעשות את שאר הדברים הרגילים. כלומר להכניס את הציור לחיים כפקטור שאי אפשר בלעדיו. להתמכר לזה. ההתמדה של כל יום היא חשובה. נניח בלי שישי שבת. רק כשהעבודה תכנס לשיגרה, מספר שעות העבודה יעלה באופן טיבעי. אני אסתפק בלצייר 3-4 פעמים בשבוע במשך 5 שעות רצוף. זאת המטרה שלי. פעם בחודש חודשים אלך עם העבודות האחרונות לידיד צייר לביקורת עבודות, שיראה ויביע את דעתו. ויראה לי על כיוון נוסף בציור. הכיוון מתקבל מתוך העבודות עצמן. אני לא תמיד רואה אותו. רק צייר אחר יכול לראות את הכיוון. ביקורת עבודות ע"י צייר אחר, דומה לעבודת העורך ליצירה סיפרותית. מה שאני בעצם רוצה לומר, שבעצם לא בא לי להשתעשע. אני רוצה לעבוד, ואפילו למכור עבודות. לפני שאני מתחילה, יש עוד דברים מסויימים שעלי לארגן. לסיים את המעבר לדירה החדשה, ולארגן אותה. אני כבר כמעט בסוף. אחרי זה להתחיל לארגן לי פינת עבודה שתהיה קלה ונגישה. לארגן לי מחברת רעיונות, כל רעיון שעולה לי בראש בקשר לציור לרשום במחברת. אני מתחילה לעשות את זה אחרי החגים. כי בשביל ההתחלה, אני חייבת אווירת עבודה, ולא מיליון חגים שקוטעים את הרצף. עצם הכתיבה פה כבר כזרה לי לארגן אתמול את החדר בו אצייר. אומנם לא הספקתי הכל אבל הרבה מאוד נעשה אתמול. וזה רק משום שכתבתי פה על המטרה שלי, וקבלתי תשובה. תודה יעל, עזרת מאוד.
היי אסית,
אין ספק שליצור את עצמך מחדש זה כמו להתחיל מסע מראשית דרכו, כשהשבילים המוכרים כל כך מהמסע הקודם, פשוט לא קיימים, ואת צריכה לסלול בעצמך את הדרך. זה קצת כמו שהיית עכשיו בת 20 ויוצאת לחיים חדשים, לשטח לא מוכר. אבל בכל זאת, זה לא אותו דבר. את התיק שיש עלייך, הכלים שאיתך, הנסיון שצברת, לא השלכת לפח, והם יעמדו לרשותך בדרך החדשה. זה לא כמו מי שמתחיל לסלול לעצמו דרך כשאין לו שום כלי עבודה בידיים, שהרי אז המצב בעייתי לאין שיעור. שמחה שהצטרפת אלינו, ותרגישי חופשי להמשיך לכתוב כדי לשפר את העשייה, בשביל זה אנחנו כאן.
אין ספק שליצור את עצמך מחדש זה כמו להתחיל מסע מראשית דרכו, כשהשבילים המוכרים כל כך מהמסע הקודם, פשוט לא קיימים, ואת צריכה לסלול בעצמך את הדרך. זה קצת כמו שהיית עכשיו בת 20 ויוצאת לחיים חדשים, לשטח לא מוכר. אבל בכל זאת, זה לא אותו דבר. את התיק שיש עלייך, הכלים שאיתך, הנסיון שצברת, לא השלכת לפח, והם יעמדו לרשותך בדרך החדשה. זה לא כמו מי שמתחיל לסלול לעצמו דרך כשאין לו שום כלי עבודה בידיים, שהרי אז המצב בעייתי לאין שיעור. שמחה שהצטרפת אלינו, ותרגישי חופשי להמשיך לכתוב כדי לשפר את העשייה, בשביל זה אנחנו כאן.
הtטקסטואלית
New member
hi asit
אסית יקרה הי למרות שההודעה הזאת נבלעה בתוך שרשור, אני מקווה שתוכלי לראות אותה. ההודעה שלך ממש דיברה אלי. גם אני עוסקת באמנות, אחרת אמנם, הכתיבה, אבל התהליך הינו אותו תהליך כעקרון ביצירה, בסרטים רואים אדם שמתנפל על הבד כאחוז אמוק וזורק את הצבעים כמו שוטר שזורק רימונים בהפגנה- יענו בהתלהבות ובמסירות. בפועל זה לא ככה, בפועל כתיבה, ציור, הלחנה- כל אילו 'אמנויות' שדורשות המון משמעת עצמית. המיתוס על ה'אמן הספונטני שרגש מבעבע בתוכו והוא מצייר/ כותב' הוא נכון לעיתים נדירות לרוב זהו מיתוס כזב . הרבה יותר קל לעשות התעמלות, את יודעת למה אסית? כי אף אחד לא אמר לנו שהתעמלות עושים 'ספונטני'. אנחנו יודעים שכדי להגיע לתוצאה מסויימת בספורט עלינו להתאמן כל יום , למדוד עם שעון את הדקות, לספור את הכפיפות בטן / הרמות משקולות / קילומטרים, ובעזרת זעה קשה ועבודה מרובה להגיע ליעדינו. בקשר לספורט לא מרמים אותנו. אומרים לנו שזה כרוך בהזעה, רגעי שבירה, קושי. אמנות לעומת זאת נחשבת כ'הסחה'. אמנם אינם נחשבים כאנשים רציניים אלא כ'תמהונים' למרות שבפועל אמנות זקוקה לעבודה קשה ולמשטר קשה ממש כמו ספורט. תודעת הכזב בציבור על האמן היא שמפריעה לנו ליצור, כי אנחנו חושבים שנשב ותצמח ההשראה מאליה, ולא כך. אולי אחרי הרבה אימונים קשים ומפרכים אנחנו מגיעים לשלב שאנחנו יכולים לעשות את זה ספונטני. לכן מאד הזדהיתי עם ההחלטה שלך "לעבוד" בציור, כלומר למרות המיתוס של מי שיראה את הציור שלך, שבטח יצאת לרקד לך ביער קלות עם סלסילת תותים ו"פתאום" קפצה עליך ההשראה וישבת לצייר, הרי שאת מוציאה את זה מעצמך בהמון שעות ומשמעת. זה לא שהתעוררת בלילה לקול יללת תן שעוררה בך השראה ורצת לבד- ואופס- תוך רבע שעה 'נפל' לך ציור מן הידיים, מן ה'השראה' אל הבד. זה יקרה, אבל הדרך לשם רצופה עבודה קשה שדורשת אותה משמעת בהתחלה כמו בעבודה הכי 'סיזיפית' ו'יקית'. לכן אני מזדהה עם ההחלטה שלך לשבת 5 שעות ביום 3- 4 פעמים בשבוע כי זאת בערך ההחלטה שלי, למרות שחושבים בטעות שכתיבה היא תוצר של אמוק ספונטני ונמשכת 5 דקות ויוצאת היצירה הכי נפלאה, כאילו אין שליטה על הגוף ועל הנשמה שמתוכם יוצאת היצירה אלא זה תהליך ספונטני, כמו זיעה שפורצת מהגוף, כך חושבים שהכתיבה פורצת מהידיים שנעות על המקלדת כמו מעצמן. זהו, אני נורא מזדהה עם ההחלטה שלך txt
אסית יקרה הי למרות שההודעה הזאת נבלעה בתוך שרשור, אני מקווה שתוכלי לראות אותה. ההודעה שלך ממש דיברה אלי. גם אני עוסקת באמנות, אחרת אמנם, הכתיבה, אבל התהליך הינו אותו תהליך כעקרון ביצירה, בסרטים רואים אדם שמתנפל על הבד כאחוז אמוק וזורק את הצבעים כמו שוטר שזורק רימונים בהפגנה- יענו בהתלהבות ובמסירות. בפועל זה לא ככה, בפועל כתיבה, ציור, הלחנה- כל אילו 'אמנויות' שדורשות המון משמעת עצמית. המיתוס על ה'אמן הספונטני שרגש מבעבע בתוכו והוא מצייר/ כותב' הוא נכון לעיתים נדירות לרוב זהו מיתוס כזב . הרבה יותר קל לעשות התעמלות, את יודעת למה אסית? כי אף אחד לא אמר לנו שהתעמלות עושים 'ספונטני'. אנחנו יודעים שכדי להגיע לתוצאה מסויימת בספורט עלינו להתאמן כל יום , למדוד עם שעון את הדקות, לספור את הכפיפות בטן / הרמות משקולות / קילומטרים, ובעזרת זעה קשה ועבודה מרובה להגיע ליעדינו. בקשר לספורט לא מרמים אותנו. אומרים לנו שזה כרוך בהזעה, רגעי שבירה, קושי. אמנות לעומת זאת נחשבת כ'הסחה'. אמנם אינם נחשבים כאנשים רציניים אלא כ'תמהונים' למרות שבפועל אמנות זקוקה לעבודה קשה ולמשטר קשה ממש כמו ספורט. תודעת הכזב בציבור על האמן היא שמפריעה לנו ליצור, כי אנחנו חושבים שנשב ותצמח ההשראה מאליה, ולא כך. אולי אחרי הרבה אימונים קשים ומפרכים אנחנו מגיעים לשלב שאנחנו יכולים לעשות את זה ספונטני. לכן מאד הזדהיתי עם ההחלטה שלך "לעבוד" בציור, כלומר למרות המיתוס של מי שיראה את הציור שלך, שבטח יצאת לרקד לך ביער קלות עם סלסילת תותים ו"פתאום" קפצה עליך ההשראה וישבת לצייר, הרי שאת מוציאה את זה מעצמך בהמון שעות ומשמעת. זה לא שהתעוררת בלילה לקול יללת תן שעוררה בך השראה ורצת לבד- ואופס- תוך רבע שעה 'נפל' לך ציור מן הידיים, מן ה'השראה' אל הבד. זה יקרה, אבל הדרך לשם רצופה עבודה קשה שדורשת אותה משמעת בהתחלה כמו בעבודה הכי 'סיזיפית' ו'יקית'. לכן אני מזדהה עם ההחלטה שלך לשבת 5 שעות ביום 3- 4 פעמים בשבוע כי זאת בערך ההחלטה שלי, למרות שחושבים בטעות שכתיבה היא תוצר של אמוק ספונטני ונמשכת 5 דקות ויוצאת היצירה הכי נפלאה, כאילו אין שליטה על הגוף ועל הנשמה שמתוכם יוצאת היצירה אלא זה תהליך ספונטני, כמו זיעה שפורצת מהגוף, כך חושבים שהכתיבה פורצת מהידיים שנעות על המקלדת כמו מעצמן. זהו, אני נורא מזדהה עם ההחלטה שלך txt
ברכותי לפורום החדש - בהצלחה לכולם
שלום לכולם לדעתי שינוי אינו דבר חד פעמי אלא צורך תמידי. מזה שנים אני מנהלת קובץ במחשב (כתב ידי לא מאפשר שאעשה זאת בכתב) בו אחת לתקופה אני מפרטת את מטרותי באספקטים השונים של חיי- משפחה, עבודה,התפתחות אישית ,בית, חברים וכו'.. ישנן מטרות ארוכות טווח וישנם יעדים ברמה חודשית - דו חודשית. אני נכנסת לקובץ אחת לתקופה, בלי חוקים יותר לפי צורך - אם אני מרגישה צורך להוסיף לגרוע לעדכן- או סתם כאשר אני מרגישה תקועה או מבולבלת. ביום יום יש לי הרגל רב שנים שאני ממליצה לכולם - TO DO LIST יומי , ליומן שלי הצמדתי פתקי הדבקה קטנים. ובכל יום אני לוקחת פתקית - ומפרטת מה עלי לעשות מחר - הפתק מודבק ליומן, מה שלא הספקתי עובר ליום מחר - והפתק מושמד. נשמע בירוקרטי - אבל לוקח פחות מ- 5 דקות - עוזר יופי לנהל את הזמן והסיפוק בלזרוק את הפתק אדיר. ולסיום שאלה ליעל - לא הצלחתי למצוא את לוח המודעות שהזכרת
שלום לכולם לדעתי שינוי אינו דבר חד פעמי אלא צורך תמידי. מזה שנים אני מנהלת קובץ במחשב (כתב ידי לא מאפשר שאעשה זאת בכתב) בו אחת לתקופה אני מפרטת את מטרותי באספקטים השונים של חיי- משפחה, עבודה,התפתחות אישית ,בית, חברים וכו'.. ישנן מטרות ארוכות טווח וישנם יעדים ברמה חודשית - דו חודשית. אני נכנסת לקובץ אחת לתקופה, בלי חוקים יותר לפי צורך - אם אני מרגישה צורך להוסיף לגרוע לעדכן- או סתם כאשר אני מרגישה תקועה או מבולבלת. ביום יום יש לי הרגל רב שנים שאני ממליצה לכולם - TO DO LIST יומי , ליומן שלי הצמדתי פתקי הדבקה קטנים. ובכל יום אני לוקחת פתקית - ומפרטת מה עלי לעשות מחר - הפתק מודבק ליומן, מה שלא הספקתי עובר ליום מחר - והפתק מושמד. נשמע בירוקרטי - אבל לוקח פחות מ- 5 דקות - עוזר יופי לנהל את הזמן והסיפוק בלזרוק את הפתק אדיר. ולסיום שאלה ליעל - לא הצלחתי למצוא את לוח המודעות שהזכרת
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.