"אפשר להגיד שהמציאות נפרדת..."
זאת הכותרת שלי מהשבוע האחרון. האמת שכבר אחרי ההופעה בירושלים רציתי להגיד את זה אבל לא מצאתי את המילים,הייתי זקוק לעוד הוכחה קטנה,אתמול במודיעין קיבלתי אותה. לפחות מנקודת המבט שלי,
היהודים התבגרו הם כבר השלימו עם היותם להקת "שוליים" אולי הם אלה שיתנו בראש אבל גלגל"ץ ישמיע סינרגיה. ואין בזה שום רע. הם כבר לא מנסים לדחוף את הלהיטים לכל מקום,להגיד "הנה יש לנו שירים טובים תאהבו אותנו" לתת לעם עוד צ'אנס ועוד צ'אנס,אבל העם חירש. הייתי קרוב לנקודת שבירה,אי שם בתחילת הקיץ של 2005,הלכתי להופעות סטודנטים,הופעה אחרי הופעה,והיהודים הופיעו בכל אוניברסיטה ומכללה אפשרית שיש,ובכל הופעה קיבלנו אותה מנה קבועה: אלה,ג'קי,ליפול,תעזור לי,גנבה,אינטרמת,אם כבר,שחק אותה,עוד ארון,יובגוטו,ועוד שיר אחד לא להיט שתמיד היה מציל את הערב אמרתי לעצמי,למה אני צריך את זה? למה היהודים צריכים את זה? הם באמת צריכים שיאהבו אותם? שיגידו "איזה שירים טובים וקליטים יש ליהודים" זה נורא הכעיס אותי,בשלב כלשהו אמרתי שאני לא צריך את זה וזהו,ואז נגמרו ימי הסטודנטים,באה הופעה אדירה במועדון התיאטרון ונשארתי עם הראש מעל המים. בסבב הנוכחי של פורטה בכל זאת נשארתי על אש קטנה,הלכתי רק למה שקרוב ומה שזמין,זה די הסתכם בציר ים המלח-ירושלים-מודיעין-מרכז. אין לי את אותו להט כמו פעם. ובכל זאת בסבב החדש חיפשתי משהו אחר,מן שינוי גדול,מלבד השירים של פורטה שכבר די נכנסו לפלייליסט ותקבלו בברכה. חיפשתי משהו שישאיר בי את החיבור הגדול ללהקה הזאת. ואז הגיעה ההופעה בירושלים,הרבה אמרו שזאת הייתה הופעה גדולה,בשבילי זאת הייתה ההופעה שהצילה אותי,שהוכיחה לי שאפשר גם אחרת ולא צריך לפחד. בכל הסבב עד עכשיו פחד מוות נזנח קליל,מלבד ליפול ויובגטו הקבועים לא קיבלנו כמעט כלום. ואז בתיאטרון פתאום היה WDYG ואמן,ובירושלים פעמון מלחמה,תענה לי וOH LORD. ונזכרתי איך התאהבתי בלהקה הזאת,דרך השירים האלה,נזכרתי שפעם פעמון מלחמה היה השיר האהוב עלי,וOH LORD היה מיד אחריו. נזכרתי איך אפשר להתרגש בתענה לי,ואיך אפשר לאבד שליטה בעכשיו את. אבל מעבר לכל זה בלט דבר אחד אחר. הוויתור על הלהיטים ועל מציאות נפרדת. כשאמרו לי שלא היה אם כבר במועדון התיאטרון סירבתי להאמין,הייתי יותר בשוק מזה מאשר מזה שהיה את אמן WDYG ויכול להיות. איך אחרי 3 שנים רצופות שאם כבר נמצא בכל הופעה לא מבצעים אותו?? ואז הגיעה ההופעה בתיאטרון ירושלים,ואין אם כבר! ולא רק הוא,אין גם את אין לך מקום שיצא מכל החורים! ואין גם שחק אותה,והזמן שלך,וקח אותי,והימים שלנו,ולא קל,ומחפש תשובה,והבלוז,וסוף העולם,ומלחמה שקטה. בעצם מתוך 25 שירים בהופעה רק 3 ממציאות נפרדת! אבל מציאות נפרדת זה הדיסק הזה שמכר הכי הרבה,אלבום הזהב,אם כל הלהיטים והשירים האלה שמזמזמים ברחוב. אז איך היהודים מרשים לעצמם? אולי כי כבר אפשר להרשות...אולי כי היהודים כבר במקום אחר,אולי היהודים פחות מתחברים לאותם שירים שהם כתבו אי שם לפני יותר מ10 שנים כשהם היו צעירים בני 22-23. ואולי באמת חלף זמנם. וההופעה במודיעין מבחינתי שברה את כל השיאים,הופעה שתוכננה להיות שעה "הופעת להיטים" כפי שמכנים אותה בברנג'ה. ראיה אומרת "למה להרוס את הטעם הטוב של ההופעה בירושלים עם הופעת להיטים קצרה" אבל מארק לא מוותר,והוא הולך ויהי מה "אבל זה היהודים" הוא אומר לי "מצידי לשמוע את הנה זה בא וללכת" מצחיק שפעם אני זה שהייתי אומר את המשפטים האלה,טוב אז בלי הרבה חשק ובלי הרבה ציפיות הלכתי. ולמרות כל הציפיה הארוכה וכל המוסיקה המחורבת שסבלתי עד ההופעה אני חייב להגיד שהיה שווה. אומנם כמעט אותו פלייליסט כמו ירושלים,אבל שוב העיקרון אותו עיקרון,אנחנו נשיר מה שבא לנו וזין על כל העולם. אם אתם רוצים לשמוע את אלה,מחפש תשובה ואם כבר תשמעו אותם בבית! ולא זה לא רק מסע לקידום "פורטה" כי גם שירים כמו סמי,עכשיו את ומלחמה שקטה היו,וחופשי נזנח לטובת ליפול. אני חושב שהיהודים כבר מופיעים רק בשביל ההנאה האישית שלהם ובשביל הקהל המסור שמלווא אותם לכל חור בארץ. נגמרו הימים של להופיע בשביל לקבל מחמאות. אז במקום 50 דקות נופיע שעה וחצי כמו שבא לנו,אז מה אם קיבלנו כסף על שעה בא לנו להופיע יותר אז נופיע יותר! היהודים הזכירו לי למה אני כל כך אוהב אותם,ולמה הם כל כך יחודיים בנוף שלנו. הלוואי הלוואי והשבוע האחרון הוא לא רק אפיזודה חולפת. ומי יתן ויגיע היום שגם שירים כמו אינטרמת,ליפול,תעזור לי YGTBM,גנבה ואפילו ג'קי ועוד ארון לא יהיו פרות קדושות ויחתכו מדי פעם מהפלייליסט. כי בתכלס מה שהכי כיף זה להתגעגע לשירים,כמו שהתגעגעתי לשירים מפחד מוות,ככה לא יזיק להתגעגע לשירים ממציאות נפרדת ושאר הלהיטים שהזכרתי כאן. אז תודה ללהקה על עוד ערב גדול ובלתי נשכח. אתם היהודים!(ואף פעם אל תשכחו את זה) רן