שרשור פאנפיקים חדש!
- פותח הנושא florit11
- פורסם בתאריך
הפרק השני לפאנפיק. ../images/Emo189.gif
זוכרים את הוואנשוט שעשיתי?! אז המון ביקשו המשך, וזה מה שאתם מקבלים. מהיום הפרקים יתנהלו מנקודת מבטם של חברי הלהקה, בגוף ראשון. שם: מלאכים. (אגב, האייקון זה מלאך...) פאנדום: טוקיו הוטל ז'אנר: דרמה, אגנסט. דירוג: R. תיאור קצרצר אבל מפורט של אלימות. שיפ: אני לא יודעת אם זה שיפ, כמשהו מיני אין ביניהם, רק אהבת אחים עזה. טריגרים: תאור קצרצר ומפורט של אלימות, המון רגשות. "טומי... אתה המלאך השומר שלי..." לחשת לי, גורם לדמעותיי להתפרץ החוצה. נטלתי אותך בזרועותיי, והחלתי ללכת לכיוון היציאה, את המשטרה כבר הזמנתי, היא אמורה להיות פה כל רגע. בדרך ליציאה בעטתי בממזר ששכב על הרצפה בכל הכוח, עם כל התסכולים והכעסים שהצטברו בתוכי, גורם לו לעוף כמה מטרים ממני. הבטתי בך, עיניך עצומות. לחייך מלוכלכות מהאיפור השחור שהתערבב בדמעות, כ"כ הרבה דמעות. אתה ישן, נרדמת כמו מלאך קטן, מותש אחרי הקרב הארוך עם הכאב. כל אנחה שהשמעת בזמן שישנת גרמה לבכיי רק להתגבר. "קומה שמונה דירה 20, כדאי שתמהרו לפני שהבן זונה יתעורר." הטחתי לעבר השוטרים, מתעלם מהצעותיהם לקחת אותך ממני, לא הסכמתי. מה שחשוב זה להיות איתך עכשיו, כל העולם יכול להזדיין מפה. עכשיו זה רק אני ואתה, בילי, רק אני אתה והכאב, הכאב שאנחנו חולקים. התיישבתי בתוך הניידת הריקה. הגיעו שתיים, אחת כדי לקחת את הממזר, והשניה כדי לקחת אותך. הבטתי בך... כמה שאתה שלו כשאתה ישן. ליטפתי את לחייך, מנסה למחות את האיפור המרוח, את המשקע שהותירו הדמעות. איתן גם רציתי להסיר את הכאב, לקחת אותו עליי, לסבול במקומך, אבל אלוהים רוצה ששנינו נסבול. שמחתי שאתה מצליח לישון, לשכוח מהכל. ייתכן שלא תזכור הרבה כשתתעורר, אתה הרי בהשפעת סם האונס, ואם זה יהיה ככה אני לא אמהר להזכיר לך. אני אזכור הכל במקומך. אני אסבול במקומך, אזכור במקומך, אבכה במקומך, אפצע את עצמי במקומך, אמות במקומך. אני מוכן לקחת הכל על עצמי, בילי, תמיד, בכל מצב. אני לא מבין למה זה קרה דווקא לך, בילי. תמיד היית הרגשן שבינינו, הפגיע ביותר. אני יכולתי להתגבר על זה קצת יותר בקלות, קצת עזרה ממך, והכל היה נדחק לפינה נידחת במוח, שהייתה חוזרת רק בסיוטים. לי הרבה יותר קל להכחיש, ואילו אתה... אתה מלאך, מלאך שצפוי לו גיהינום. אתה המלאך שלי, ואני שלך. אנחנו שומרים זה על זה, אנחנו תמיד נשמור זה על זה. חיבקתי אותך חזק, מצמיד אותך לגופי. הקשבתי לנשימותיך, לדעת שאתה עוד שם, חי. כשתתעורר, אני מפחד להסתכל לך בעיניים ולא לראות, לא לראות את הניצוץ הזה שנמצא שם תמיד, את הניצוץ שנותן לי חיים כל פעם שאתה מביט לי בעיניים. אני מפחד להרגיש את הנשימות שלך, לשמוע את הקול שלך, לראות את הגוף החי שלך נע, אך לדעת שאתה בעצם כבר מת. הייתי צריך להגיע יותר מוקדם, לשמור עלייך. אבל לא... אני הייתי עסוק בלתקוע איזו זונה בשירותים. מצטער בילי... אני כ"כ מצטער. הסרתי שערה סוררת מפניך, ונשקתי לך במצח. השוטר הדיסלקט בוהה בי עכשיו, ספק מזועזע ספק מרחם. אידיוט. הוא בחיים לא יבין את הקשר שלנו, בילי. את הקשר שרק תאומים יכולים לחלוק. אתה שלי, ואני שלך. ככה זה, לנצח. הנחתי את ראשך על ברכיי, ממשיך ללטף את פניך. הבטתי החוצה דרך השמשה של הניידת. אני רואה את השוטרים גוררים אחריהם את הבן זונה שעשה לך את זה. הייתי יוצא עכשיו, חוטף להם אקדח ויורה לו בביצים, ואז בועט לו שם. שידע לאיפה לתקוע את הזין שלו. אחרי שהיה מדמם חצי שעה, הייתי יורה לו בראש, ואז תולה אותו על העץ מהרגליים. אולי תוך כדי שהיה מדמם הייתי חותך לו כמה ורידים, שיסבול. אני יודע שזה נורא, בילי, אבל מה שהוא עשה לך הרבה יותר נורא. אני מאחל לו בידוד, חיים שיותר גרועים מוות. אני מאחל לו כל כך הרבה דברים, אף אחד מהם לא משתווה למה שהוא איחל ועשה לך- להיות חי-מת, להיות ער בתוך סיוט, להיות מלאך בגיהינום. עכשיו תגיד לי בילי, האם אי פעם אני עוד אזכה לראות ממך חיוך, אושר, ניצוץ? האם אני עוד אזכה לשמוע ממך שיר, צחוק? איך אתה תחזור לבמה, בילי? איך אתה תחייה את החיים שלך עכשיו? איך אתה תצליח למצוא את החלום שלך בתוך כל הסיוט הזה? אבל אתה יודע, אני אעזור לך למצוא אותו, וגם לחיות אותו. אני אתפוס אותך אם תיפול, אני אחזיק אותך אם תמעד, אני יעמיד אותך על הרגליים, אם לא תוכל לקום בכוחות עצמך. אני אהיה שם כדי להחיות אותך, כדי לאסוף את הרסיסים של הנשמה השבורה שלך, לביל שאני מכיר. לבילי שלי, למלאך שלי. אתה פוקח את העיניים, ושולח יד אל פני, נוקע בקלות בסנטרי. "מה אני עושה כאן?" אתה לוחש, כ"כ בשקט שאני לא שומע, אבל אני לא צריך לשמוע, המבט שלך אומר הכל. "אל תדאג, בילי, אני איתך." אנחנו נצמדים לעוד חיבוק. תשתוק עכשיו, בילי, אתה לא צריך לדבר, בשבילנו הזמן נעצר, העולם הפסיק להסתובב, הוא לא קיים יותר. עכשיו זה רק אני ואתה, בתוך הבועה שלנו, בתוך הכאב שלנו, מנסים להחיות אחד את השני. בבקשה בילי, אל תאבד את עצמך יותר מדי בתוך הכאב, כי אז אני לא אדע למצוא אותך. בבקשה, אל תקפוץ לתוך התהום הזאת, כי אז אולי אני לא אספיק לתפוס אותך. אני כאן בילי, אני איתך, בשביל להחיות אותך, בשביל לאסוף את הרסיסים שלך, בשביל להחזיר לך את החיוך. ואם אתה לא תצליח לעשות את כל זה, אז אני עדיין אהיה כאן, אחייך בשבילך, אצחק בשבילך. ואם גם לחיות אתה תצליח- אני מבטיח, אני אחיה בשבילך.
זוכרים את הוואנשוט שעשיתי?! אז המון ביקשו המשך, וזה מה שאתם מקבלים. מהיום הפרקים יתנהלו מנקודת מבטם של חברי הלהקה, בגוף ראשון. שם: מלאכים. (אגב, האייקון זה מלאך...) פאנדום: טוקיו הוטל ז'אנר: דרמה, אגנסט. דירוג: R. תיאור קצרצר אבל מפורט של אלימות. שיפ: אני לא יודעת אם זה שיפ, כמשהו מיני אין ביניהם, רק אהבת אחים עזה. טריגרים: תאור קצרצר ומפורט של אלימות, המון רגשות. "טומי... אתה המלאך השומר שלי..." לחשת לי, גורם לדמעותיי להתפרץ החוצה. נטלתי אותך בזרועותיי, והחלתי ללכת לכיוון היציאה, את המשטרה כבר הזמנתי, היא אמורה להיות פה כל רגע. בדרך ליציאה בעטתי בממזר ששכב על הרצפה בכל הכוח, עם כל התסכולים והכעסים שהצטברו בתוכי, גורם לו לעוף כמה מטרים ממני. הבטתי בך, עיניך עצומות. לחייך מלוכלכות מהאיפור השחור שהתערבב בדמעות, כ"כ הרבה דמעות. אתה ישן, נרדמת כמו מלאך קטן, מותש אחרי הקרב הארוך עם הכאב. כל אנחה שהשמעת בזמן שישנת גרמה לבכיי רק להתגבר. "קומה שמונה דירה 20, כדאי שתמהרו לפני שהבן זונה יתעורר." הטחתי לעבר השוטרים, מתעלם מהצעותיהם לקחת אותך ממני, לא הסכמתי. מה שחשוב זה להיות איתך עכשיו, כל העולם יכול להזדיין מפה. עכשיו זה רק אני ואתה, בילי, רק אני אתה והכאב, הכאב שאנחנו חולקים. התיישבתי בתוך הניידת הריקה. הגיעו שתיים, אחת כדי לקחת את הממזר, והשניה כדי לקחת אותך. הבטתי בך... כמה שאתה שלו כשאתה ישן. ליטפתי את לחייך, מנסה למחות את האיפור המרוח, את המשקע שהותירו הדמעות. איתן גם רציתי להסיר את הכאב, לקחת אותו עליי, לסבול במקומך, אבל אלוהים רוצה ששנינו נסבול. שמחתי שאתה מצליח לישון, לשכוח מהכל. ייתכן שלא תזכור הרבה כשתתעורר, אתה הרי בהשפעת סם האונס, ואם זה יהיה ככה אני לא אמהר להזכיר לך. אני אזכור הכל במקומך. אני אסבול במקומך, אזכור במקומך, אבכה במקומך, אפצע את עצמי במקומך, אמות במקומך. אני מוכן לקחת הכל על עצמי, בילי, תמיד, בכל מצב. אני לא מבין למה זה קרה דווקא לך, בילי. תמיד היית הרגשן שבינינו, הפגיע ביותר. אני יכולתי להתגבר על זה קצת יותר בקלות, קצת עזרה ממך, והכל היה נדחק לפינה נידחת במוח, שהייתה חוזרת רק בסיוטים. לי הרבה יותר קל להכחיש, ואילו אתה... אתה מלאך, מלאך שצפוי לו גיהינום. אתה המלאך שלי, ואני שלך. אנחנו שומרים זה על זה, אנחנו תמיד נשמור זה על זה. חיבקתי אותך חזק, מצמיד אותך לגופי. הקשבתי לנשימותיך, לדעת שאתה עוד שם, חי. כשתתעורר, אני מפחד להסתכל לך בעיניים ולא לראות, לא לראות את הניצוץ הזה שנמצא שם תמיד, את הניצוץ שנותן לי חיים כל פעם שאתה מביט לי בעיניים. אני מפחד להרגיש את הנשימות שלך, לשמוע את הקול שלך, לראות את הגוף החי שלך נע, אך לדעת שאתה בעצם כבר מת. הייתי צריך להגיע יותר מוקדם, לשמור עלייך. אבל לא... אני הייתי עסוק בלתקוע איזו זונה בשירותים. מצטער בילי... אני כ"כ מצטער. הסרתי שערה סוררת מפניך, ונשקתי לך במצח. השוטר הדיסלקט בוהה בי עכשיו, ספק מזועזע ספק מרחם. אידיוט. הוא בחיים לא יבין את הקשר שלנו, בילי. את הקשר שרק תאומים יכולים לחלוק. אתה שלי, ואני שלך. ככה זה, לנצח. הנחתי את ראשך על ברכיי, ממשיך ללטף את פניך. הבטתי החוצה דרך השמשה של הניידת. אני רואה את השוטרים גוררים אחריהם את הבן זונה שעשה לך את זה. הייתי יוצא עכשיו, חוטף להם אקדח ויורה לו בביצים, ואז בועט לו שם. שידע לאיפה לתקוע את הזין שלו. אחרי שהיה מדמם חצי שעה, הייתי יורה לו בראש, ואז תולה אותו על העץ מהרגליים. אולי תוך כדי שהיה מדמם הייתי חותך לו כמה ורידים, שיסבול. אני יודע שזה נורא, בילי, אבל מה שהוא עשה לך הרבה יותר נורא. אני מאחל לו בידוד, חיים שיותר גרועים מוות. אני מאחל לו כל כך הרבה דברים, אף אחד מהם לא משתווה למה שהוא איחל ועשה לך- להיות חי-מת, להיות ער בתוך סיוט, להיות מלאך בגיהינום. עכשיו תגיד לי בילי, האם אי פעם אני עוד אזכה לראות ממך חיוך, אושר, ניצוץ? האם אני עוד אזכה לשמוע ממך שיר, צחוק? איך אתה תחזור לבמה, בילי? איך אתה תחייה את החיים שלך עכשיו? איך אתה תצליח למצוא את החלום שלך בתוך כל הסיוט הזה? אבל אתה יודע, אני אעזור לך למצוא אותו, וגם לחיות אותו. אני אתפוס אותך אם תיפול, אני אחזיק אותך אם תמעד, אני יעמיד אותך על הרגליים, אם לא תוכל לקום בכוחות עצמך. אני אהיה שם כדי להחיות אותך, כדי לאסוף את הרסיסים של הנשמה השבורה שלך, לביל שאני מכיר. לבילי שלי, למלאך שלי. אתה פוקח את העיניים, ושולח יד אל פני, נוקע בקלות בסנטרי. "מה אני עושה כאן?" אתה לוחש, כ"כ בשקט שאני לא שומע, אבל אני לא צריך לשמוע, המבט שלך אומר הכל. "אל תדאג, בילי, אני איתך." אנחנו נצמדים לעוד חיבוק. תשתוק עכשיו, בילי, אתה לא צריך לדבר, בשבילנו הזמן נעצר, העולם הפסיק להסתובב, הוא לא קיים יותר. עכשיו זה רק אני ואתה, בתוך הבועה שלנו, בתוך הכאב שלנו, מנסים להחיות אחד את השני. בבקשה בילי, אל תאבד את עצמך יותר מדי בתוך הכאב, כי אז אני לא אדע למצוא אותך. בבקשה, אל תקפוץ לתוך התהום הזאת, כי אז אולי אני לא אספיק לתפוס אותך. אני כאן בילי, אני איתך, בשביל להחיות אותך, בשביל לאסוף את הרסיסים שלך, בשביל להחזיר לך את החיוך. ואם אתה לא תצליח לעשות את כל זה, אז אני עדיין אהיה כאן, אחייך בשבילך, אצחק בשבילך. ואם גם לחיות אתה תצליח- אני מבטיח, אני אחיה בשבילך.
dirty look
New member
די.
את כותבת פשוט מ-ד-ה-י-ם-! זה כ"כ עצוב ויפה בו זמנית...
את כותבת פשוט מ-ד-ה-י-ם-! זה כ"כ עצוב ויפה בו זמנית...
טוקיו הוטל RULZ
New member
4 מילים
יפה מעלף מושלם חזק מוכשרת שכמותך
יפה מעלף מושלם חזק מוכשרת שכמותך
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gifגאד
אני בחיים לא אצליח להסביר לך את מה שהפרק הזה עשה לי. צמרמורות, רע בלב..הכול. את כותבת מדהים. ויותר מכל אהבתי את זה שאת מצליחה לשדר לי את התחושות שלהם.
אני בחיים לא אצליח להסביר לך את מה שהפרק הזה עשה לי. צמרמורות, רע בלב..הכול. את כותבת מדהים. ויותר מכל אהבתי את זה שאת מצליחה לשדר לי את התחושות שלהם.
מצטרפת לתגובה הזאת.
את כותבת כלכך יפה, אני מצליחה לראות כל דבר שקורה שם.. אני מבינה שזה בטח מאוד קשה לכתוב פאנפיק כלכך מיוחד, אבל מה הייתי נותנת בשביל עוד פרקים. באמת, מהרגע שקראתי את הפרק הראשון, הוא פשוט לא יוצא לי מהראש, והשני לא פחות טוב ממנו. אני עדיין בצמרמורות... אל תפסיקי לכתוב 3>
את כותבת כלכך יפה, אני מצליחה לראות כל דבר שקורה שם.. אני מבינה שזה בטח מאוד קשה לכתוב פאנפיק כלכך מיוחד, אבל מה הייתי נותנת בשביל עוד פרקים. באמת, מהרגע שקראתי את הפרק הראשון, הוא פשוט לא יוצא לי מהראש, והשני לא פחות טוב ממנו. אני עדיין בצמרמורות... אל תפסיקי לכתוב 3>
SpongBobit
New member
../images/Emo45.gifזה פשוט לא נורמאלי.
איך הצלחת להעביר כ"כ את התחושות , פשוט אין לי איך להסביר. את כותבת כ"כ מדהים , וזה פשוט הפאנפיק הכי מרגש שיש. אני ממש מזילה פה דמעה
איך הצלחת להעביר כ"כ את התחושות , פשוט אין לי איך להסביר. את כותבת כ"כ מדהים , וזה פשוט הפאנפיק הכי מרגש שיש. אני ממש מזילה פה דמעה
נוריתוש המלכה
New member
מסכן בילוש....../images/Emo7.gif
אהבתי!את כותבת כל כך יפה...... כמעט בכיתי..... שימי המשך מהר...פליז....
אהבתי!את כותבת כל כך יפה...... כמעט בכיתי..... שימי המשך מהר...פליז....
ElinorLahav
New member
שאלוהים ישמור אותי ../images/Emo2.gif
בשתי מילים ! : מרגש ומדדדדדדדדדדדהים
בשתי מילים ! : מרגש ומדדדדדדדדדדדהים
SpongBobit
New member
אני שומעת עכשיו את איש בין דה, קוראת ובוכה.
זה כ"כ מתאים !;;
זה כ"כ מתאים !;;
הינה הוא.
"לחיים!" כוסות שמפניה הונפו באוויר. הארבעה חגגו את יציאת והצלחתו של אלבומם החדש, “blut”(דם) שיצא לאור כמה ימים קודם לכן, וכבר נחטף מהמדפים כמו לחמניות טריות. "לחיינו!" הניף ביל את כוס השמפניה, "לחיי טוקיו הוטל!" הם חגגו המועדון, באזור האח"מים. מועדון "HOT", המועדון הכי חם בגרמניה. "בואו נצא מפה, לרחבה!" הציע ביל. "בא לי ליהנות קצת!" טום גוסטב וגיאורג הנהנו בהסכמה, והחלו להתקדם לעבר רחבת הריקודים נחוץ לאזור האח"מים. לאחר שעה קלה של ריקודים ופלרטוטים, הודיע ביל: "אני הולך לבר לשתות קצת." "אני פה, אם תצטרך אותי!" השיב לו טום והמשיך לעשות עיניים לאיזו בחורה. ביל קפץ על הכיסא הגבוה של הבר, והזמין לעצמו שוט של וודקה עם XL. ביל אשר היה עסוק במשקה ובבהייה בישבנה של אחת הבחורות, לא שם לב למבטיו של הבחור שישב לידו- הוא סקר אותו מכף רגל ועד ראש. החל מהתסרוקת המחושמלת, סורק את האיפור השחור מסביב לעיניו, דרך ג'קט העור השחור והמכנס השחור הצמוד שלבש, ועד לנעליי העור השחורות שלבש ביל. "ביל קאוליץ?" פנה הבחור אל ביל. "כן?" השיב לו ביל עם חיוך מאוזן לאוזן, כהרגלו. "אדם שייר, נעים מאוד!" לחץ הבחור את ידו של ביל, "ידידה שלי מעריצה גדולה שלכם!" "הו, באמת? היא כאן?" "לא, אני פה לבד, פחות או יותר. ואיפה שאר חברי הלהקה?" "ברחבת הריקודים." ביל הצביע בחוסר חשק על טום, שרקד ריקוד חושני ביותר עם איזו כוסית, או יותר נכון, היא נמרחה עליו בחושניות והוא מסתלבט. "הו, סטוץ מזדמן...?" "כן..." צחק ביל. "עוד אחת לאוסף..." שיחתם של השניים החלה לקלוח, והם המשיכו לצחוק ולדבר להם. ביל כה נהנה מהשיחה, לא שם לב לכמות האלכוהול ששתה, ומצא את עצמו מעט שיכור. "אני חושב שאני אלך..." מלמל ביל לאדם, ופנה לחזור לאזור האח"מים. "שתיתי קצת יותר מדי..." "לא! שטויות!" משך אדם בידו של ביל והושיבו חזרה. "תשתה קצת קולה, ותרגיש בסדר גמור..." "אם אתה אומר..." "הינה, אני אזמין בשבילך!" "תודה..." "הו, שטויות!" צחק אדם ופנה לברמן. "שתיים קולה, בבקשה." ביל המהורהר הביט סביבו, מחפש את טום במבטו. "הם בטח כבר באיזה תא בשירותים..." גיחך לעצמו. "ביל, הקולה שלך!" "תודה, אדם!" ביל לקח את הכוס מידו של אדם, ולגם ממנה. כעבור כמה שניות הכוס הייתה ריקה. "איך המרגש?" "עייף..." ביל קבר את ראשו בין שתי ידיו, ונאנח. הכל החל להיות מטושטש, העולם החל להתהפך. "אני לא מרגיש טוב..." מלמל ביל לאדם. "אתה יכול למצוא את טום, גוסטב או גיאורג?" "בשביל מה?" שאל אדם בקול מופתע. "הביתה..." אמר ביל בקול שבור. "אני לא רואה אותם בשום מקום, ביל. מה דעתך שאני אקח אותך למלון? האוטו שלי פה, בחוץ." "כן..." אדם לקח את ביל, כרך את זרועו סביב כתפו, והחל להתקדם אל עבר היציאה. כעבור כדקה ישב ביל במושב הקדמי של האוטו, נוסע אל יעד לא מזוהה. "זה לא המלון..." לחש ביל. הוא החל לראות שחור, הכל איבד את הצבע, הסתחרר, התהפך. עוד שנייה והוא מתעלף. "זה הבית שלי, ביל." "אבל..." "תשתוק ביל!" ביל הרגיש שהוא נזרק למקום רף, מיטה או ספה ככל הנראה. "אדם...." נאנק ביל, הוא ראה מערבולת של אורות, ודמות מטושטשת בעלת שיער כהה התכופפה אליו, ככל הנראה אדם. "שש..." לחש אדם, והצמיד את אצבעו אל שפתיו של ביל, "שקט..." ביל הרגיש שהוא נמשך לאחור, ראשו ופלג גופו העליון עדיין על המיטה, אך רגלין מתנדנדות בין שמים וארץ. לאחר כשתי שניות, הוא הרגיש קור פתאומי באזור חלציו ורגליו, מכנסיו הורדו ממנו. ביל לא הבין מה קורה, אך עם זאת הייתה לו הרגשה רעה. לרוע המזל, אפילו את עיניו לפקוח הוא לא יכל. ידיים לפתו אותו במותניו, וכעבור שנייה כאב חד פילח אותו, מתפשט לאורך עמוד השדרה אל כל גופו, אך המקום הכואב ביותר היה פלג גופו התחתון. הכאב היה כה עז, ביל רצה לצרוח, לצעוק, אך הדבר היחידי שיצא מפיו הייתה יללה עלובה. הוא הרגיש איך משהו נצמד אל גבו, ולאחר מכן הרגיש נשיפות באוזנו. "נעים, בילי...?" קולו הארסי של אדם לחש לו. דמעותיו של ביל, אשר התערבבו עם הצללית וקיבלו צבע שחור, נזלו על לחייו. "טומי..." השתנק ביל בכאב. "תציל אותי, טומי..." ~~~~~~~*~~*~~~~~~~ תחושת בטן רעה פקדה את טום, יותר מדי רעה. "ביל?!" הסתער טום לעבר הבר, סורק בעיניו אחר אחיו. "ראית את ביל?!" פנה אל הברמן. "אתה מתכוון לביל קאוליץ? הוא הסתלק מכאן עם איזה גבר, הוא נראה שתוי לגמרי." "ונתת לו ללכת?!" אגרופו של טום פגע בשולחן. "תיארתי לעצמי שזה חבר שלו, הם דיברו לאורך כל הערב." אך טום לא שמע זאת, הוא פתח בריצה מטורפת אל עבר השומר. "ביל קאוליץ עבר פה?! נראה שתוי?! עם אולי איזה בחור?!" "כן.." הנהן השומר. "הוא אמר שהוא המפיק שלו, והוא מסיע אותו לבית המלון..." "לאיזה כיוון הם נסעו?!" טום נראה לחוץ. הם לא באו עם שום מפיק. "לשם.." הצביע השומר. "אם אתה רוצה, יש לנו את הכתובת של הבחור. אנחנו תמיד לוקחים את הכתובות מהלקוחות שלנו למקרה שנצטרך להזמין להם מונית." "מה הכתובת?!" טום חטף מידו של השומר דף ועט, וכתב במהירות את הכתובת תחת השם "אדם שייר". הוא הזמין מונית וקפץ לתוכה, ההרגשה הרעה מתעצמת עם כל דקה. "תחזיק חזק, בילי!" ~~~~~~*~*~~~~~~ הכאב המשיך לפלח את ביל, לקרוע אותו לגזרים בכל פעם שאדם חדר לתוכו. דמעות שחורות המשיכו לזלוג מעיניו, והוא השתנק בכאב כל פעם שגנח אדם באוזנו. לבסוף הוא הרגיש שהוא נמשך לאחור בשלישית, ומצא את עצמו יושב על הרצפה הקרה, חצי ערום, ראשו וידו מונחים ברפיון על המיטה. הוא הרגיש את ידו של אדם מלטפת את לחיו, מטמאת גם אותה. "נהנתי מאוד, בילי." צחק אדם, ידו לפתה את שערו הפרוע של ביל, ומשך את ראשו לאחור. "רוצה שוב?" "ל...לא..." נאנק ביל בבכי, ולאחר שנייה נזרק בחוזקה חזרה למקומו. דקה ארוכה הוא ישב כך על הרצפה הקרה, חצי ערום, מטושטש, גופו כואב ומלא סימנים כחולים. לפתע, הוא שמע חבטה רמה שגרמה לו כאב ראש נוראי, קול נוקב בשמו, דמות מכלשהי נופלת על הרצפה, ומישהו רץ אליו ונוטל אותו בזרועותיו. בשארית כוחותיו הוא פקח את עיניו, וחייך חיוך קלוש ביותר כאשר ראה שטום מחבק אותו, ומביט בו בעיניים מלאות דמעות. "בילי..." אמר טום בקול חנוק. "מה עשו לך, בילי..?" "באת להציל אותי, טומי...?" לחש ביל. "כן..." הנהן טום, מתאפק שלא לפרוץ בבכי למראה אחיו השבור. "כן, בילי." "תודה..." ביל כרך את זרועותיו מסביב לצווארו של טום, וקבר את פניו בחולצתו הענקית. הוא הרגיש כיצד מכנסיו מולבשים עליו חזרה, והוא מורם באוויר. "כואב לי, טומי." הוא חש כיצד חיבוקו של טום מתהדק עליו. "אל תדאג בילי, אני איתך. לא יפגעו ויכאיבו לך יותר, בילי." קולו השבור של טום הרגיע אותו, והוא הרגיש איך שדמעותיו של טום נופלות על פניו. "תודה, טומי." ביל חייך בשנית. "תמיד ידעתי שאתה המלאך שלי..."
"לחיים!" כוסות שמפניה הונפו באוויר. הארבעה חגגו את יציאת והצלחתו של אלבומם החדש, “blut”(דם) שיצא לאור כמה ימים קודם לכן, וכבר נחטף מהמדפים כמו לחמניות טריות. "לחיינו!" הניף ביל את כוס השמפניה, "לחיי טוקיו הוטל!" הם חגגו המועדון, באזור האח"מים. מועדון "HOT", המועדון הכי חם בגרמניה. "בואו נצא מפה, לרחבה!" הציע ביל. "בא לי ליהנות קצת!" טום גוסטב וגיאורג הנהנו בהסכמה, והחלו להתקדם לעבר רחבת הריקודים נחוץ לאזור האח"מים. לאחר שעה קלה של ריקודים ופלרטוטים, הודיע ביל: "אני הולך לבר לשתות קצת." "אני פה, אם תצטרך אותי!" השיב לו טום והמשיך לעשות עיניים לאיזו בחורה. ביל קפץ על הכיסא הגבוה של הבר, והזמין לעצמו שוט של וודקה עם XL. ביל אשר היה עסוק במשקה ובבהייה בישבנה של אחת הבחורות, לא שם לב למבטיו של הבחור שישב לידו- הוא סקר אותו מכף רגל ועד ראש. החל מהתסרוקת המחושמלת, סורק את האיפור השחור מסביב לעיניו, דרך ג'קט העור השחור והמכנס השחור הצמוד שלבש, ועד לנעליי העור השחורות שלבש ביל. "ביל קאוליץ?" פנה הבחור אל ביל. "כן?" השיב לו ביל עם חיוך מאוזן לאוזן, כהרגלו. "אדם שייר, נעים מאוד!" לחץ הבחור את ידו של ביל, "ידידה שלי מעריצה גדולה שלכם!" "הו, באמת? היא כאן?" "לא, אני פה לבד, פחות או יותר. ואיפה שאר חברי הלהקה?" "ברחבת הריקודים." ביל הצביע בחוסר חשק על טום, שרקד ריקוד חושני ביותר עם איזו כוסית, או יותר נכון, היא נמרחה עליו בחושניות והוא מסתלבט. "הו, סטוץ מזדמן...?" "כן..." צחק ביל. "עוד אחת לאוסף..." שיחתם של השניים החלה לקלוח, והם המשיכו לצחוק ולדבר להם. ביל כה נהנה מהשיחה, לא שם לב לכמות האלכוהול ששתה, ומצא את עצמו מעט שיכור. "אני חושב שאני אלך..." מלמל ביל לאדם, ופנה לחזור לאזור האח"מים. "שתיתי קצת יותר מדי..." "לא! שטויות!" משך אדם בידו של ביל והושיבו חזרה. "תשתה קצת קולה, ותרגיש בסדר גמור..." "אם אתה אומר..." "הינה, אני אזמין בשבילך!" "תודה..." "הו, שטויות!" צחק אדם ופנה לברמן. "שתיים קולה, בבקשה." ביל המהורהר הביט סביבו, מחפש את טום במבטו. "הם בטח כבר באיזה תא בשירותים..." גיחך לעצמו. "ביל, הקולה שלך!" "תודה, אדם!" ביל לקח את הכוס מידו של אדם, ולגם ממנה. כעבור כמה שניות הכוס הייתה ריקה. "איך המרגש?" "עייף..." ביל קבר את ראשו בין שתי ידיו, ונאנח. הכל החל להיות מטושטש, העולם החל להתהפך. "אני לא מרגיש טוב..." מלמל ביל לאדם. "אתה יכול למצוא את טום, גוסטב או גיאורג?" "בשביל מה?" שאל אדם בקול מופתע. "הביתה..." אמר ביל בקול שבור. "אני לא רואה אותם בשום מקום, ביל. מה דעתך שאני אקח אותך למלון? האוטו שלי פה, בחוץ." "כן..." אדם לקח את ביל, כרך את זרועו סביב כתפו, והחל להתקדם אל עבר היציאה. כעבור כדקה ישב ביל במושב הקדמי של האוטו, נוסע אל יעד לא מזוהה. "זה לא המלון..." לחש ביל. הוא החל לראות שחור, הכל איבד את הצבע, הסתחרר, התהפך. עוד שנייה והוא מתעלף. "זה הבית שלי, ביל." "אבל..." "תשתוק ביל!" ביל הרגיש שהוא נזרק למקום רף, מיטה או ספה ככל הנראה. "אדם...." נאנק ביל, הוא ראה מערבולת של אורות, ודמות מטושטשת בעלת שיער כהה התכופפה אליו, ככל הנראה אדם. "שש..." לחש אדם, והצמיד את אצבעו אל שפתיו של ביל, "שקט..." ביל הרגיש שהוא נמשך לאחור, ראשו ופלג גופו העליון עדיין על המיטה, אך רגלין מתנדנדות בין שמים וארץ. לאחר כשתי שניות, הוא הרגיש קור פתאומי באזור חלציו ורגליו, מכנסיו הורדו ממנו. ביל לא הבין מה קורה, אך עם זאת הייתה לו הרגשה רעה. לרוע המזל, אפילו את עיניו לפקוח הוא לא יכל. ידיים לפתו אותו במותניו, וכעבור שנייה כאב חד פילח אותו, מתפשט לאורך עמוד השדרה אל כל גופו, אך המקום הכואב ביותר היה פלג גופו התחתון. הכאב היה כה עז, ביל רצה לצרוח, לצעוק, אך הדבר היחידי שיצא מפיו הייתה יללה עלובה. הוא הרגיש איך משהו נצמד אל גבו, ולאחר מכן הרגיש נשיפות באוזנו. "נעים, בילי...?" קולו הארסי של אדם לחש לו. דמעותיו של ביל, אשר התערבבו עם הצללית וקיבלו צבע שחור, נזלו על לחייו. "טומי..." השתנק ביל בכאב. "תציל אותי, טומי..." ~~~~~~~*~~*~~~~~~~ תחושת בטן רעה פקדה את טום, יותר מדי רעה. "ביל?!" הסתער טום לעבר הבר, סורק בעיניו אחר אחיו. "ראית את ביל?!" פנה אל הברמן. "אתה מתכוון לביל קאוליץ? הוא הסתלק מכאן עם איזה גבר, הוא נראה שתוי לגמרי." "ונתת לו ללכת?!" אגרופו של טום פגע בשולחן. "תיארתי לעצמי שזה חבר שלו, הם דיברו לאורך כל הערב." אך טום לא שמע זאת, הוא פתח בריצה מטורפת אל עבר השומר. "ביל קאוליץ עבר פה?! נראה שתוי?! עם אולי איזה בחור?!" "כן.." הנהן השומר. "הוא אמר שהוא המפיק שלו, והוא מסיע אותו לבית המלון..." "לאיזה כיוון הם נסעו?!" טום נראה לחוץ. הם לא באו עם שום מפיק. "לשם.." הצביע השומר. "אם אתה רוצה, יש לנו את הכתובת של הבחור. אנחנו תמיד לוקחים את הכתובות מהלקוחות שלנו למקרה שנצטרך להזמין להם מונית." "מה הכתובת?!" טום חטף מידו של השומר דף ועט, וכתב במהירות את הכתובת תחת השם "אדם שייר". הוא הזמין מונית וקפץ לתוכה, ההרגשה הרעה מתעצמת עם כל דקה. "תחזיק חזק, בילי!" ~~~~~~*~*~~~~~~ הכאב המשיך לפלח את ביל, לקרוע אותו לגזרים בכל פעם שאדם חדר לתוכו. דמעות שחורות המשיכו לזלוג מעיניו, והוא השתנק בכאב כל פעם שגנח אדם באוזנו. לבסוף הוא הרגיש שהוא נמשך לאחור בשלישית, ומצא את עצמו יושב על הרצפה הקרה, חצי ערום, ראשו וידו מונחים ברפיון על המיטה. הוא הרגיש את ידו של אדם מלטפת את לחיו, מטמאת גם אותה. "נהנתי מאוד, בילי." צחק אדם, ידו לפתה את שערו הפרוע של ביל, ומשך את ראשו לאחור. "רוצה שוב?" "ל...לא..." נאנק ביל בבכי, ולאחר שנייה נזרק בחוזקה חזרה למקומו. דקה ארוכה הוא ישב כך על הרצפה הקרה, חצי ערום, מטושטש, גופו כואב ומלא סימנים כחולים. לפתע, הוא שמע חבטה רמה שגרמה לו כאב ראש נוראי, קול נוקב בשמו, דמות מכלשהי נופלת על הרצפה, ומישהו רץ אליו ונוטל אותו בזרועותיו. בשארית כוחותיו הוא פקח את עיניו, וחייך חיוך קלוש ביותר כאשר ראה שטום מחבק אותו, ומביט בו בעיניים מלאות דמעות. "בילי..." אמר טום בקול חנוק. "מה עשו לך, בילי..?" "באת להציל אותי, טומי...?" לחש ביל. "כן..." הנהן טום, מתאפק שלא לפרוץ בבכי למראה אחיו השבור. "כן, בילי." "תודה..." ביל כרך את זרועותיו מסביב לצווארו של טום, וקבר את פניו בחולצתו הענקית. הוא הרגיש כיצד מכנסיו מולבשים עליו חזרה, והוא מורם באוויר. "כואב לי, טומי." הוא חש כיצד חיבוקו של טום מתהדק עליו. "אל תדאג בילי, אני איתך. לא יפגעו ויכאיבו לך יותר, בילי." קולו השבור של טום הרגיע אותו, והוא הרגיש איך שדמעותיו של טום נופלות על פניו. "תודה, טומי." ביל חייך בשנית. "תמיד ידעתי שאתה המלאך שלי..."
../images/Emo189.gifהפרק השלישי.../images/Emo189.gif
שם: מלאכים. (אגב, האייקון זה מלאך...) פאנדום: טוקיו הוטל ז'אנר: דרמה, אגנסט. דירוג: PG-13 שיפ: אני לא יודעת אם זה שיפ, כמשהו מיני אין ביניהם, רק אהבת אחים עזה. טריגרים: המון רגשות. המון זעיקות לעזרה. הערות: ביל חוזר פה כל כמה זמן על אותם משפטים. זה בכוונה, כדי להמחיש את המצוקה שלו. מקווה שזה לא פוגע בקריאה. אני רוצה להביט לך לתוך העיניים, להישיר מבט, לחייך, להגיד שאני חזק, שאני יכול. אבל... אני לא יכול. אני חלש, טומי. החזק מבין שנינו זה אתה. מצטער שהייתי כ"כ טיפש. אני כ"כ מצטער. כל הגוף כואב לי. אתה המלאך השומר שלי, טומי, ואני צריך אותך כאן לידי. זה חוזר אליי, במבזקים, אני רואה את מה שהתחולל שם באותו לילה ואני רוצה למות. לדעת שזה קרה לך, זה עינוי בפני עצמו. אני צריך אותך, טומי, כאן לידי. תסתכל לי בעיניים, טומי, אתה לא צריך להרגיש אשם. זו לא אשמתך, זו אשמתי. אני רואה אותך הולך, אל תלך טומי, תחזור. בבקשה... תחזור! הקירות הלבנים סוגרים עליי, הם מוחצים אותי. תציל אותי, טומי. תציל אותי! תקרא בשמי ותציל אותי מכל השחור הזה! אני לא יכול להתעורר מהסיוט הזה, תחזור, תעיר אותי, תציל אותי! שחרר אותי לחופשי! תעיר אותי! תקרא בשמי ותציל אותי מכל השחור הזה. תמשוך אותי החוצה לפני שאני מתפוגג. אני צריך אותך. קר לי, כואב לי, טומי, כשאתה לא לידי, הכל נראה מסוכן. אל תזוז ממני, אפילו לא לשנייה. אני פוחד שאם תלך זה יקרה שוב. תשמור עליי כשאני ישן, תשמור עליי כשאני ער. אתה המלאך השומר שלי. אני צריך אותך, בלעדייך אני אמות. רק איתך אני אצליח לשרוד כאן, בתוך הסיוט הזה. תעיר אותי טומי, תעיר אותי מהסיוט הזה. תקרא בשמי ותציל אותי מהאפלה שרודפת אחריי. תמשוך אותי החוצה לפני שאני מתפוגג. תעצור את הדמעות, לפני שאני טובע בתוכן. תציל אותי. אתה המושיע שלי. המלאך שלי, המלאך השומר שלי, טומי. מבפנים הכל אצלי קפוא, חשוך, אתה הנר שמאיר לי את הדרך. אל תלך, תעצור, תחזור. תעיר אותי מהסיוט הזה, תקרא בשמי ותציל אותי מהאפלה שרודפת אחריי, תמשוך אותי מהתהום לפני שאני מתפוגג. תציל אותי טומי. תציל אותי! אתה נכנס לחדר, אני רואה אותך ומתחיל לבכות. הוקל לי עכשיו. אני תלוי בך כמו שמעולם לא הייתי. תביט בעיניי, מה אתה רואה? כלום. אני כלום בלעדייך טומי, אתה זה שמחזיק אותי בחיים. אל תלך יותר. תעיר אותי טומי, תעיר אותי מהסיוט שרודף אותי. תקרא בשמי ותציל אותי מהאפלה הזאת, תמשוך אותי החוצה לפני שאני מתפוגג. אני מאבד את עצמי בלעדייך, טומי. "אל תלך יותר... פחדתי..." אתה מהנהן ומחבק אותי, הדמעות שלי פורצות החוצה מעצמן. "אני לא אעזוב אותך." "תציל אותי... טומי... זה רודף אותי..." אתה מתחיל לבכות יחד איתי, זה נותן לי ביטחון. אנחנו ביחד בהכל. אנחנו כאן בסיוט הזה, אנחנו כאן יחדיו באפלה. אני לא אתמוגג כל עוד אתה מחזיק את ידי. תמשיך להחזיק אותי חזק טומי, תחבק אותי, תציל אותי. כשאני איתך, אני יכול להישיר לך מבט ולהגיד שאני חזק, שאני אשרוד, שאני לא אוותר. אני יכול. אבל אני לא רוצה, אני פוחד. אני פוחד שברגע שתשמע זאת תיעלם, תילך. אל תלך.... תציל אותי! תעיר אותי מהסיוט המתמשך הזה! תקרא בשמי ותציל אותי מהאפלה שרודפת אותי, תמשוך אותי החוצה לפני שאני אתמוגג, אאבד את עצמי, פשוט תחזיק לי את היד. אני רוצה לשמוע אותך נושם לידי, רק כך אני לא אמות. אתה המלאך השומר שלי, טומי, אני צריך אותך לידי. "אתה המלאך השומר שלי... תשמור עליי, טומי." "אל תדאג." אתה מהדק את החיבוק. "אני שומר." תודה, טומי...
שם: מלאכים. (אגב, האייקון זה מלאך...) פאנדום: טוקיו הוטל ז'אנר: דרמה, אגנסט. דירוג: PG-13 שיפ: אני לא יודעת אם זה שיפ, כמשהו מיני אין ביניהם, רק אהבת אחים עזה. טריגרים: המון רגשות. המון זעיקות לעזרה. הערות: ביל חוזר פה כל כמה זמן על אותם משפטים. זה בכוונה, כדי להמחיש את המצוקה שלו. מקווה שזה לא פוגע בקריאה. אני רוצה להביט לך לתוך העיניים, להישיר מבט, לחייך, להגיד שאני חזק, שאני יכול. אבל... אני לא יכול. אני חלש, טומי. החזק מבין שנינו זה אתה. מצטער שהייתי כ"כ טיפש. אני כ"כ מצטער. כל הגוף כואב לי. אתה המלאך השומר שלי, טומי, ואני צריך אותך כאן לידי. זה חוזר אליי, במבזקים, אני רואה את מה שהתחולל שם באותו לילה ואני רוצה למות. לדעת שזה קרה לך, זה עינוי בפני עצמו. אני צריך אותך, טומי, כאן לידי. תסתכל לי בעיניים, טומי, אתה לא צריך להרגיש אשם. זו לא אשמתך, זו אשמתי. אני רואה אותך הולך, אל תלך טומי, תחזור. בבקשה... תחזור! הקירות הלבנים סוגרים עליי, הם מוחצים אותי. תציל אותי, טומי. תציל אותי! תקרא בשמי ותציל אותי מכל השחור הזה! אני לא יכול להתעורר מהסיוט הזה, תחזור, תעיר אותי, תציל אותי! שחרר אותי לחופשי! תעיר אותי! תקרא בשמי ותציל אותי מכל השחור הזה. תמשוך אותי החוצה לפני שאני מתפוגג. אני צריך אותך. קר לי, כואב לי, טומי, כשאתה לא לידי, הכל נראה מסוכן. אל תזוז ממני, אפילו לא לשנייה. אני פוחד שאם תלך זה יקרה שוב. תשמור עליי כשאני ישן, תשמור עליי כשאני ער. אתה המלאך השומר שלי. אני צריך אותך, בלעדייך אני אמות. רק איתך אני אצליח לשרוד כאן, בתוך הסיוט הזה. תעיר אותי טומי, תעיר אותי מהסיוט הזה. תקרא בשמי ותציל אותי מהאפלה שרודפת אחריי. תמשוך אותי החוצה לפני שאני מתפוגג. תעצור את הדמעות, לפני שאני טובע בתוכן. תציל אותי. אתה המושיע שלי. המלאך שלי, המלאך השומר שלי, טומי. מבפנים הכל אצלי קפוא, חשוך, אתה הנר שמאיר לי את הדרך. אל תלך, תעצור, תחזור. תעיר אותי מהסיוט הזה, תקרא בשמי ותציל אותי מהאפלה שרודפת אחריי, תמשוך אותי מהתהום לפני שאני מתפוגג. תציל אותי טומי. תציל אותי! אתה נכנס לחדר, אני רואה אותך ומתחיל לבכות. הוקל לי עכשיו. אני תלוי בך כמו שמעולם לא הייתי. תביט בעיניי, מה אתה רואה? כלום. אני כלום בלעדייך טומי, אתה זה שמחזיק אותי בחיים. אל תלך יותר. תעיר אותי טומי, תעיר אותי מהסיוט שרודף אותי. תקרא בשמי ותציל אותי מהאפלה הזאת, תמשוך אותי החוצה לפני שאני מתפוגג. אני מאבד את עצמי בלעדייך, טומי. "אל תלך יותר... פחדתי..." אתה מהנהן ומחבק אותי, הדמעות שלי פורצות החוצה מעצמן. "אני לא אעזוב אותך." "תציל אותי... טומי... זה רודף אותי..." אתה מתחיל לבכות יחד איתי, זה נותן לי ביטחון. אנחנו ביחד בהכל. אנחנו כאן בסיוט הזה, אנחנו כאן יחדיו באפלה. אני לא אתמוגג כל עוד אתה מחזיק את ידי. תמשיך להחזיק אותי חזק טומי, תחבק אותי, תציל אותי. כשאני איתך, אני יכול להישיר לך מבט ולהגיד שאני חזק, שאני אשרוד, שאני לא אוותר. אני יכול. אבל אני לא רוצה, אני פוחד. אני פוחד שברגע שתשמע זאת תיעלם, תילך. אל תלך.... תציל אותי! תעיר אותי מהסיוט המתמשך הזה! תקרא בשמי ותציל אותי מהאפלה שרודפת אותי, תמשוך אותי החוצה לפני שאני אתמוגג, אאבד את עצמי, פשוט תחזיק לי את היד. אני רוצה לשמוע אותך נושם לידי, רק כך אני לא אמות. אתה המלאך השומר שלי, טומי, אני צריך אותך לידי. "אתה המלאך השומר שלי... תשמור עליי, טומי." "אל תדאג." אתה מהדק את החיבוק. "אני שומר." תודה, טומי...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.