../images/Emo189.gifמלאכים- פרק רביעי../images/Emo189.gif
שם: מלאכים. (אגב, האייקון זה מלאך...) פאנדום: טוקיו הוטל ז'אנר: דרמה, אגנסט. דירוג: PG-13 שיפ: אני לא יודעת אם זה שיפ, כמשהו מיני אין ביניהם, רק אהבת אחים עזה. הערות: זה הפרק האחרון. הרגשתי שאם אני אמשוך את זה עוד קצת, לא רק שיצא משעמם וחופר, נמצא את ביל חותך ורידים וטום קופץ מהעזריאלי(
). אז אחרי שמיצינו, לכל דבר יש סוף.... הם צועדים בכביש הריק, העולם שלהם עכשיו. שני מלאכים ששומרים זה בזה. האחד- מלאך שומר, ואילו השני- מלאך עם כנפיים שבורות. הם צועדים בכביש הריק, השקט מסביב כה חד שניתן לחתכו בסכין. הם כה דומים אך עם זאת כה שונים, כה קרובים, שני אחים, תאומים. האחד- מת מבפנים, השני- מת יחד איתו. האחד- כואב, השני- כואב יחד איתו. וכשאחד פורץ בבכי, השני מצטרף אליו במהרה, כי ככה זה- שני תאומים, שני מלאכים. חיוך מריר מתוח על שפתיהם, הם עברו כה הרבה השבוע הזה. הם עברו את כל זה ביחד. שחור השיער נעצר, ומתרפק בזרועות אחיו. הוא עייף מכל מה שעבר עליו. הדמעות מרטיבות את חולצתו הרחבה של השני, והוא ממהר לנגב במהרה אותן מלחיו של אחיו. "אין למה לבכות, אנחנו הרי ביחד, זה נגמר." "אני יודע." עונה לו השני בקול שבור, "אבל הפצעים לעולם לא יגלידו, טומי. זה עדיין כואב." השני משתתק. הוא מסכים עם כל מילה, אך אין צורך להוסיף על מה שכבר נאמר. "בוא, בקרוב נגיע." והם ממשיכים. הם צועדים בכביש הריק, העולם שלהם עכשיו. הדרך מבית החולים ארוכה, אך הם ביקשו ללכת ברגל. הלילה קר. הם קופאים עד שד עצמותיהם, אך להם לא איכפת. העולם שלהם עכשיו. רק של שניהם. שני מלאכים ששומרים זה על זה. האחד- מלאך שומר. השני- מלאך עם כנפיים שבורות. כה שונים, כה דומים. שני מלאכים, אחים, תאומים. הם צועדים בדממה, אחד נשען על השני, מחפשים את עצמם בתוך הלילה. בעל הראסטות שולח מבט חטוף לשני, ואילו שחור השיער עושה בדיוק את אותו הדבר. מבטיהם מצטלבים, וחיוך נפרש על פניהם. הניצוץ בעיניהם עוד לא כבה. קשה לכבות אותו, וממזר אחד לעולם לא יצליח. הקשר ביניהם בלתי שביר, כל עוד אחד שם בשביל השני, אף אחד מהם לא יפסיק לחייך, לעולם. אפילו למות יחדיו הם מתכננים. "כמעט הגענו." אומר המלאך השומר כאשר השני ממלמל על עייפותו. הוא מתכופף, ולוקח את אחיו על גבו. הם צועדים בכביש הריק, השקט כה חד שאפשר לחתכו בדממה. הם מזמזמים יחדיו את אחד משיריהם, ושחור השיער מתחיל לשיר. קול עייף, קול שבור. קול חזק, קול בעל מטרה. הוא לא יפסיק לשיר, לעולם. בכל שנייה שעוברת קולו מתעצם, אתה אפשר לזהות את מילות השיר בבירור: “In die nact” השני מחייך, מזמזם את השיר איתו, יחד, באותו הקצב. הכל הם עושים יחד, אפילו שרים. הם צועדים יחדיו בכביש הריק, העולם שלהם עכשיו. קולם מהדהד ברחובות, מעיר את השכנים, ולהם לא אכפת. המלאך השומר נושא על גבו את המלאך השבור, כל שנייה שלהם יחדיו עוזרת להחיות את כנפיו. חיוכים דקים מתוחים על פניהם, ניצוץ שדהה שב לנצנץ. יום אחד שני המלאכים ישובו לעוף. יחדיו.