dirty look
New member
בכל הגוף שלי עוברת צמרמורת...
והינה העיניים לחות.
והינה העיניים לחות.
שרשור פאנפיקים חדש!
- פותח הנושא florit11
- פורסם בתאריך
0oSharoNo0
New member
וואוווו!
זה מדהיםםם..!!! את כותבת כלכך יפה....
זה מדהיםםם..!!! את כותבת כלכך יפה....
Anat TH LOVE
New member
זה היה מדהים!
את פשוט כותבת יפה! אני ממש מחכה לעוד...
את פשוט כותבת יפה! אני ממש מחכה לעוד...
Ich liebe T H
New member
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gifשיאווו את כזאת חמודה^^
dirty look
New member
מהההרררר
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gif../images/Emo203.gifפרק 13 ../images/Emo203.gif../images/Emo203.gif
מארועי הפרק הקודם: "כעת את מאורסת לי..." אמר בשקיקה. היא התקרבה אליו, והם התנשקו בתשוקה. באהבה. וכך, תחת כיפת השמיים שזורי הכוכבים, הצטלבו שני גורלות של זוג אוהבים. XX קולות צקצוק לשון נשמעו בחדרו של ביל. הוא פקח את עיניו, כאב הראש עדיין פקד אותו. "ביל?" היה זה קולו של הרופא. ביל ניסה להתיישב על המיטה. הוא הביט מסביב. ראה כתמים לבנים גדולים, ראה דמויות מטושטשות. "כן?" ניסה לעקוב אחר דבריו של הרופא. "אני שמח שאתה בסדר עכשיו. איך אתה מרגיש?" שאל "דוקטור, זה נורא מוזר." התחיל "אני לא יודע אפילו איך להסביר את זה. בכל פעם שאני פוקח את עיני אני מרגיש כאב ראש עז ביותר. אני רואה כתמים לבנים דוקטור! התחלתי לראות צבעים!" הרופא חייך בסיפוק. "חשדתי שראייתך חוזרת אלייך עוד ביום שנפלת בגינה." אמר "אבל כעת, שים לב טוב טוב! אסור לך להזניח את עיניך. עלייך להרכיב משקפי שמש כל הזמן. עוד מעט האחות תביא לך זוג." סיים. ראשו של ביל היה בעננים! הוא הרגיש איך הדם נע בעורקיו. "אני חוזר לראות!" צעק בשמחה אדירה. הרופא טפח לו על השכם והתכוון לצאת אך ביל עצר בעדו. "דוקטור," נעשה רציני פתאום "מה עם מיקה? איפה היא בכלל?" שאל בהיסוס. הרופא הרצין גם הוא. הוא פתח את פיו ושקל מילים. "אתה היית מעורב בעניין הזה יותר מדי לטעמי" אמר הרופא, בטון אבהי שכזה "צוות העובדים התרשל, ולחדר הזה נכנס בחור שהחל להכות את מיקה, הוא ניסה אף לתלוש לה את התחבושות מהעיניים. אם לא היית מגיע בזמן, אני לא חושב שלמיקה היה סיכוי לראות." טון הדיבור שלו נשמע מאוד ממורמר לפתע. "אני חייב להודות לך בחור," החל שוב "עשית מעשה גדול." "איפה מיקה?" שאל ביל מתעלם לחלוטין ממה שהרופא אמר לו. "לקחו אותה לחדר סמוך לשטוף את הפנים. היא אמורה לחזור בכל רגע. היום מסירים לה את התחבושות מהעיניים." אמר הרופא ויצא מותיר את ביל בהלם. המשפט האחרון שאמר הרופא לא הפסיק להדהד לביל בראש. היום מסירים לה את התחבושות מהעיניים, היום. 'היום היא תדע מה עולה בגורלה! היום יתגלו הרבה דברים. היום היא אפילו יכולה לשנוא אותי...' עצם המחשבה גרמה לביל כאבי בטן של התרגשות. הוא לא רצה שמיקה תשנא אותו. הוא רצה להיות נאהב. הוא השתוקק לאהבה שלה. אל החדר נכנסה האחות מושיטה לביל משקפי שמש. הוא לא ידע אם זאת לין או לא. הוא זיהה אותה על פי קולה. והאחות לא דיברה. ביל הרכיב את משקפי השמש. עדיין לא יכול היה לראות תמונה ברורה של החדר ולכן העדיף לתת לעיניים שלו להסתגל בעצמן למצב. שוב נפתחה הדלת, ולחדר נכנסה מיקה. ביל ניסה להתמקד כדי לראות יותר מסתם גוף מטושטש בשחור. הוא הבין שהיא בגובה ממוצע כזה. לא נמוכה בכלל. יותר מזה לא יכול היה לראות. "מיקה את בסדר?" שאל לפתע "ביל..." מלמלה מיקה "אני פוחדת ביל." רעדה "עוד כמה דקות ייחרץ גורלי!" ניסתה לא לבכות "מיקה את תראי שיהיה בסדר! יורידו לך את התחבושות, את תפקחי לאט לאט את עיניך ואת תראי דברים! את תראי עולם!" ניסה ביל להפיח בה תקווה. "ואם לא?" רעד קולה "ואם לא?!" היא הזדעזעה "אני אוהב אותך בכל זאת" לחש חרישית. מיקה הייתה המומה. היא לא ציפתה לתגובה כזאת מצד ביל. זה שימח אותה כל כך. היא התקרבה אליו, ידיה מלפניה, גיששו באפלה שהייתה שרויה בה עד שנתקלו בגופו של ביל. "אני לא אמרתי לך תודה על אתמול" התחילה "ובכלל אני חושבת שאני חייבת לך הסבר.." גמגמה. "הבחור שתפסת אותו מרביץ לי זה החבר שלי לשעבר.." מלמלה. "אני לא יודעת אפילו על מה הוא הרביץ לי. כזה הוא. אלים.." שוב רעד קולה. "מיקה, עזבי," התחיל ביל לומר "אל תבכי בגללו. אני חושב שצדקת כשאמרת שטוב שנפרד ממך אז. מוטב כך !" לחש באהבה. דלת החדר נפתחה, אל החדר נכנסה אחות מושיטה יד למיקה: "חמודה את מוכנה?" שאלה בקול מתוק כדבש. "אנחנו נסיר את התחבושות ברגע שיגע הרופא. אני מציעה לך להתיישב ולנוח עד בואו." המשיכה בקולה המתקתק. מיקה שמעה. הבינה. רעדה. היא פסעה לעבר מיטתה. "אני אוהב אותך" הספיק ביל ללחוש לה לפני שניכנס הרופא. בצעדים מהירים עשה את דרכו לעבר מיטתה של מיקה. ביל שמע את נשמותיה הכבדות. הרופא החל להסיר את הפלסטר הלבן שהחזיק את התחבושות צמודות לעורה של מיקה. "את מוכנה?" שאל הרופא לפני שהוריד את התחבושות. "כ ככ כן." גמגמה מיקה בבהלה. האחות כיסתה את החלון בוילון בורדו שחסם את הכניסה של קרני השמש. הרופא הסיר את התחבושות משתי עיניה של מיקה. "כעת," אמר ברוב חשיבות "פיקחי את עינייך לאט לאט ובזהירות!" ציווה עליה בקול רך. כך עשתה. פקחה את עיניה לאט לאט. ידיה הצטמררו. עיניה נעצמו חזרה, ידיה כיסו את פיה וסנטרה, פלג גופה העליון התקמר קדימה. כל כולה נראתה שקועה בתפילה. תפילת הודיה. "נו מיקה?" שאל הרופא בחצי חיוך, משדר דאגה. "דוקטור..." לחשה מיקה, עיניה עדיין עצומות "תודה..." התגיבו?
מארועי הפרק הקודם: "כעת את מאורסת לי..." אמר בשקיקה. היא התקרבה אליו, והם התנשקו בתשוקה. באהבה. וכך, תחת כיפת השמיים שזורי הכוכבים, הצטלבו שני גורלות של זוג אוהבים. XX קולות צקצוק לשון נשמעו בחדרו של ביל. הוא פקח את עיניו, כאב הראש עדיין פקד אותו. "ביל?" היה זה קולו של הרופא. ביל ניסה להתיישב על המיטה. הוא הביט מסביב. ראה כתמים לבנים גדולים, ראה דמויות מטושטשות. "כן?" ניסה לעקוב אחר דבריו של הרופא. "אני שמח שאתה בסדר עכשיו. איך אתה מרגיש?" שאל "דוקטור, זה נורא מוזר." התחיל "אני לא יודע אפילו איך להסביר את זה. בכל פעם שאני פוקח את עיני אני מרגיש כאב ראש עז ביותר. אני רואה כתמים לבנים דוקטור! התחלתי לראות צבעים!" הרופא חייך בסיפוק. "חשדתי שראייתך חוזרת אלייך עוד ביום שנפלת בגינה." אמר "אבל כעת, שים לב טוב טוב! אסור לך להזניח את עיניך. עלייך להרכיב משקפי שמש כל הזמן. עוד מעט האחות תביא לך זוג." סיים. ראשו של ביל היה בעננים! הוא הרגיש איך הדם נע בעורקיו. "אני חוזר לראות!" צעק בשמחה אדירה. הרופא טפח לו על השכם והתכוון לצאת אך ביל עצר בעדו. "דוקטור," נעשה רציני פתאום "מה עם מיקה? איפה היא בכלל?" שאל בהיסוס. הרופא הרצין גם הוא. הוא פתח את פיו ושקל מילים. "אתה היית מעורב בעניין הזה יותר מדי לטעמי" אמר הרופא, בטון אבהי שכזה "צוות העובדים התרשל, ולחדר הזה נכנס בחור שהחל להכות את מיקה, הוא ניסה אף לתלוש לה את התחבושות מהעיניים. אם לא היית מגיע בזמן, אני לא חושב שלמיקה היה סיכוי לראות." טון הדיבור שלו נשמע מאוד ממורמר לפתע. "אני חייב להודות לך בחור," החל שוב "עשית מעשה גדול." "איפה מיקה?" שאל ביל מתעלם לחלוטין ממה שהרופא אמר לו. "לקחו אותה לחדר סמוך לשטוף את הפנים. היא אמורה לחזור בכל רגע. היום מסירים לה את התחבושות מהעיניים." אמר הרופא ויצא מותיר את ביל בהלם. המשפט האחרון שאמר הרופא לא הפסיק להדהד לביל בראש. היום מסירים לה את התחבושות מהעיניים, היום. 'היום היא תדע מה עולה בגורלה! היום יתגלו הרבה דברים. היום היא אפילו יכולה לשנוא אותי...' עצם המחשבה גרמה לביל כאבי בטן של התרגשות. הוא לא רצה שמיקה תשנא אותו. הוא רצה להיות נאהב. הוא השתוקק לאהבה שלה. אל החדר נכנסה האחות מושיטה לביל משקפי שמש. הוא לא ידע אם זאת לין או לא. הוא זיהה אותה על פי קולה. והאחות לא דיברה. ביל הרכיב את משקפי השמש. עדיין לא יכול היה לראות תמונה ברורה של החדר ולכן העדיף לתת לעיניים שלו להסתגל בעצמן למצב. שוב נפתחה הדלת, ולחדר נכנסה מיקה. ביל ניסה להתמקד כדי לראות יותר מסתם גוף מטושטש בשחור. הוא הבין שהיא בגובה ממוצע כזה. לא נמוכה בכלל. יותר מזה לא יכול היה לראות. "מיקה את בסדר?" שאל לפתע "ביל..." מלמלה מיקה "אני פוחדת ביל." רעדה "עוד כמה דקות ייחרץ גורלי!" ניסתה לא לבכות "מיקה את תראי שיהיה בסדר! יורידו לך את התחבושות, את תפקחי לאט לאט את עיניך ואת תראי דברים! את תראי עולם!" ניסה ביל להפיח בה תקווה. "ואם לא?" רעד קולה "ואם לא?!" היא הזדעזעה "אני אוהב אותך בכל זאת" לחש חרישית. מיקה הייתה המומה. היא לא ציפתה לתגובה כזאת מצד ביל. זה שימח אותה כל כך. היא התקרבה אליו, ידיה מלפניה, גיששו באפלה שהייתה שרויה בה עד שנתקלו בגופו של ביל. "אני לא אמרתי לך תודה על אתמול" התחילה "ובכלל אני חושבת שאני חייבת לך הסבר.." גמגמה. "הבחור שתפסת אותו מרביץ לי זה החבר שלי לשעבר.." מלמלה. "אני לא יודעת אפילו על מה הוא הרביץ לי. כזה הוא. אלים.." שוב רעד קולה. "מיקה, עזבי," התחיל ביל לומר "אל תבכי בגללו. אני חושב שצדקת כשאמרת שטוב שנפרד ממך אז. מוטב כך !" לחש באהבה. דלת החדר נפתחה, אל החדר נכנסה אחות מושיטה יד למיקה: "חמודה את מוכנה?" שאלה בקול מתוק כדבש. "אנחנו נסיר את התחבושות ברגע שיגע הרופא. אני מציעה לך להתיישב ולנוח עד בואו." המשיכה בקולה המתקתק. מיקה שמעה. הבינה. רעדה. היא פסעה לעבר מיטתה. "אני אוהב אותך" הספיק ביל ללחוש לה לפני שניכנס הרופא. בצעדים מהירים עשה את דרכו לעבר מיטתה של מיקה. ביל שמע את נשמותיה הכבדות. הרופא החל להסיר את הפלסטר הלבן שהחזיק את התחבושות צמודות לעורה של מיקה. "את מוכנה?" שאל הרופא לפני שהוריד את התחבושות. "כ ככ כן." גמגמה מיקה בבהלה. האחות כיסתה את החלון בוילון בורדו שחסם את הכניסה של קרני השמש. הרופא הסיר את התחבושות משתי עיניה של מיקה. "כעת," אמר ברוב חשיבות "פיקחי את עינייך לאט לאט ובזהירות!" ציווה עליה בקול רך. כך עשתה. פקחה את עיניה לאט לאט. ידיה הצטמררו. עיניה נעצמו חזרה, ידיה כיסו את פיה וסנטרה, פלג גופה העליון התקמר קדימה. כל כולה נראתה שקועה בתפילה. תפילת הודיה. "נו מיקה?" שאל הרופא בחצי חיוך, משדר דאגה. "דוקטור..." לחשה מיקה, עיניה עדיין עצומות "תודה..." התגיבו?
dirty look
New member
אומג!!! אני עומדת להתפגר!!! עוד פרק@!!!
מהר!!!~0 אני מתה כאן!~@#$#%$&$
מהר!!!~0 אני מתה כאן!~@#$#%$&$
ElinorLahav
New member
אעאעאעאעאעאעאעאא הההההההההמשך !
מיייייייכל אני יהרוג אותך איך את עוצרת את זה כככה ! דמאאט ! תתתתתתתמשיייכי
מיייייייכל אני יהרוג אותך איך את עוצרת את זה כככה ! דמאאט ! תתתתתתתמשיייכי
נוריתוש המלכה
New member
שימי עוד פרק!!!המשך!!XD
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.