שרשור פאנפיקים חדש!
- פותח הנושא florit11
- פורסם בתאריך
../images/Emo69.gif פרק 2 ../images/Emo69.gif
משהו תפס לי את היד... הסתובבתי אחורה וראיתי שם את ברנדון. ברנדון גר בחדר מולי... נפגשנו לפני כמה שעות במעלית והתחלנו לדבר... בסופו של דבר התברר שהוא גר בחדר מולי. "מה קרה?" שאלתי. "בואי... הולכים!" "לאן?" "לבלות. משעמם לי פה" "אבל..." "בלי אבל! פשוט בואי" אמר וחייך המעלית הגיעה ונכנסו לתוכה... ראיתי את הבחור מהמועדון. אני וברנדון החזקנו ידיים ואיך שהבנתי את זה, שחררתי את היד שלי במהירות. "היי" הוא אמר לבסוף... "היי" "כן... היי" אמר ברנדון "מה קורה?" שאלתי "בסדר... אז איך קוראים לך?" שאל "ברנדון" אמר ברנדון "אממ... טוב... לא שאלתי אותך אבל בכל מקרה, נעים להכיר... אני טום" "זהו הגענו... ביי" צעק ברנדון לטום ומשך אותי אל מחוץ למעלית. "אז לאן הולכים?" שאלתי בתקווה שלא נלך רחוק ואני אוכל לחזור מהר ואולי למצוא את טום "אני חושב שנלך לשם" אמר ומשך אותי תוך כדי ריצה "אתה רץ יותר מידי מהר! אולי תעצור כבר?!" צעקתי עליו תוך כדי ריצה. "אה... סליחה... אבל לפחות הגענו..." "איפה אנחנו?" הסתכלתי עליו בפרצוף מוזר "אנחנו בגרמניה" צחק "נוו..." "אבל זה אמיתי! אנחנו באמת בגרמניה." צחק עליי שוב... "ברנדון!" צעקתי עליו ברוגז ברנדון שתק ולא ידע מה להגיד לי "טוב, אני חוזרת למלון... נדבר מחר... ביי" "ביי ביי" אמר ברנדון והמשיך בריצה המוזרה שלו. נכנסתי למלון כולי רועדת מקור והחלטתי ללכת לקיוסק הקטן שנמצא ליד הקבלה בשביל לקנות לי שוקו חם. בדיוק כשהגעתי מישהו קפץ לפניי ותפס את המקום שלי. הייתי צריכה לחכות. האדם הזה היה ממש מוכר לי אבל לא ידעתי מאיפה... היה לו תיק של גיטרה על הגב. גיטרה! אני כל כך אוהבת לנגן. חבל שלא הבאתי איתי את הגיטרה שלי. אני כל כך טיפשה! אני בחיים לא אצליח לשרוד שנתיים בלי לנגן... "אז אתה גם עוקף אנשים וגם מנגן על גיטרה?" שאלתי אותו מתלוצצת "כנראה... את גם עוקפת אנשים?" שאל בציניות "לא... דווקא אותי תמיד עוקפים" "אה... מה את מנגנת על גיטרה?" "כן..." "בבקשה אדוני." הגישה לו המוכרת את השוקו שלו "קחי, זה בשבילך" אמר והביא לי את השוקו שהרגע קנה. "מה? למה? זה שלך..." "לא... עזבי... עבר לי החשק..." אמר "למה? כי ראית אותי?" "לא... זה היה בכלל בשביל חבר שלי אבל הוא נעלם..." "אממ... אוקיי." "אז... רוצה ללכת לנגן קצת?" "אממ... אולי יותר מאוחר או אפילו מחר... אני חייבת לחזור לחדר שלי" "אה אוקיי... אז תבואי מחר לחדר שלי וננגן?" "איזה חדר אתה?" "400 ומשהו... לא ממש זוכר... זאת הסוויטה שמול המעלית... את כבר תראי" אמר והלך "אוקיי" אמרתי... הוא הלך לכיוון המעלית וגם אני הלכתי לשם... "אז... את רודפת אותי?" צחק "לא.. מה פתאום?" צחקתי "אני צריכה לחזור לחדר שלי... אתה יודע" "אה.. שכחתי" צחק המעלית הגיעה ושנינו נכנסנו... אני לחצתי על כפתור 10 והוא על 25. ישר נזכרתי מי זה ולמה הוא מוכר לי! זה אחד החברים של טום! זה אחד הבנים שחשבתי שהוא בת! "אז איך קוראים לך?" שאלתי. "גיאורג" "אה מגניב... טוב זאת הקומה שלי... ניפגש מחר." אמרתי ויצאתי מהמעלית. "כן! להתראות" למחרת התעוררתי ממש מוקדם... בסביבות השעה שש... למרות שהייתי ממש ממש עייפה הייתי חייבת לקום... נכנסתי להתקלח, התלבשתי וישבתי לראות טלוויזיה... הזמן עבר ממש לאט עד ארוחת הבוקר... הגיעה השעה שבע וחצי ויכולתי לרדת לחדר האוכל... פתאום נשמעה דפיקה קלה על הדלת... זה היה ברנדון. "היי" הוא צעק ונתן לי נשיקה על הלחי. "היי... איפה היית אתמול בסוף?" "יצאתי לריצה" "ובגלל זה לקחת אותי? לרוץ?" "כן" צחק. "טוב, נרד?" "כן... יש היום פודינג" "לארוחת בוקר?!" צעקתי והתחלנו להתקדם למעלית "כן" "חח מוזרים" "כן.. אני יודע... אבל מה אכפת לך? שיהיה לך יום מתוק" "לא אכפת לי... זה סתם נראה לי ממש מוזר" "לא נורא..." המעלית הגיעה וכל כך קיוויתי שטום יהיה בה אבל הוא לא היה שם... נכנסו לחדר האוכל ולא היה לנו מקום... ברנדון החליט לקחת בינתיים אוכל ולחכות עד שיתפנה מקום... לבסוף, משפחה בעלת 6 ילדים צעקניים במיוחד קמה מהמקום שלה ואני וברנדון מיהרנו לתפוס את השולחן... היו שם שמונה מקומות. בשניים מהם אני וברנדון ישבנו ובעוד שלושה מקומות התיישבה משפחה... כשהם יתיישבו ידעתי שלא יהיה מצב שפתאום הבנים האלה יבואו וישבו לידינו. כל כך התבאסתי... בכל פעם שנפתחה הדלת של החדר אוכל קפצתי וישר הסתכלתי מי נכנס אבל משום מה, אף פעם זה לא היה טום או החבר שלו או אחד הבנים האחרים... לאחר 20 דקות של אכילת פודינג החלטתי לעלות לחדר שלי. כשהגעתי לקומה שלי ראיתי שמישהו פותח את הדלת של החדר שלי! השארתי אותה פתוחה! התחלתי לרוץ לכיוון החדר שלי וכשנכנסתי התחלתי לצעוק! ראיתי שזה היה טום! "טום?!" "כן!" הוא ענה וצחק "מה אתה עושה פה?" "באתי להביא לך משהו ולא היית... אז החלטתי לנסות לפתוח את הדלת והיא הייתה פתוחה... אז כבר נכנסתי ועכשיו את מגיעה לכאן ומתחילה לצעוק עליי" "מה רצית להביא לי?" הסתכלתי עליו בפרצוף חמוץ "את זה" אמר והושיט לי משהו ליד "אממ טוב..." אמרתי והסתכלתי לו לעיניים. עיניים כל כך יפות! הסתכלתי עליו כמה שניות ופשוט התאהבתי! כל הכעס שהיה פשוט נעלם! טום הסתכל עליי, התקרב ונישק אותי. "אהמ אהמ" אמר מישהו. הסתכלתי לצד וראיתי את ברנדון. "ברנדון! חכה!" צעקתי ורצתי אחריו! לא הבנתי ממש למה הוא כועס זה לא שאנחנו ביחד אני בקושי מכירה אותו. אני סתם נסחבת אחריו לכל מקום... הוא האדם היחיד שאני מכירה פה... ברנדון רץ ממש מהר ככה שלא יכולתי להגיע אליו... החלטתי לחזור למלון ובכלל לחדר שלי, אל טום... הגעתי לחדר ו... ----------------------------------- הפרקים הראשונים יצאו לי עלובים במיוחד
תהנו
משהו תפס לי את היד... הסתובבתי אחורה וראיתי שם את ברנדון. ברנדון גר בחדר מולי... נפגשנו לפני כמה שעות במעלית והתחלנו לדבר... בסופו של דבר התברר שהוא גר בחדר מולי. "מה קרה?" שאלתי. "בואי... הולכים!" "לאן?" "לבלות. משעמם לי פה" "אבל..." "בלי אבל! פשוט בואי" אמר וחייך המעלית הגיעה ונכנסו לתוכה... ראיתי את הבחור מהמועדון. אני וברנדון החזקנו ידיים ואיך שהבנתי את זה, שחררתי את היד שלי במהירות. "היי" הוא אמר לבסוף... "היי" "כן... היי" אמר ברנדון "מה קורה?" שאלתי "בסדר... אז איך קוראים לך?" שאל "ברנדון" אמר ברנדון "אממ... טוב... לא שאלתי אותך אבל בכל מקרה, נעים להכיר... אני טום" "זהו הגענו... ביי" צעק ברנדון לטום ומשך אותי אל מחוץ למעלית. "אז לאן הולכים?" שאלתי בתקווה שלא נלך רחוק ואני אוכל לחזור מהר ואולי למצוא את טום "אני חושב שנלך לשם" אמר ומשך אותי תוך כדי ריצה "אתה רץ יותר מידי מהר! אולי תעצור כבר?!" צעקתי עליו תוך כדי ריצה. "אה... סליחה... אבל לפחות הגענו..." "איפה אנחנו?" הסתכלתי עליו בפרצוף מוזר "אנחנו בגרמניה" צחק "נוו..." "אבל זה אמיתי! אנחנו באמת בגרמניה." צחק עליי שוב... "ברנדון!" צעקתי עליו ברוגז ברנדון שתק ולא ידע מה להגיד לי "טוב, אני חוזרת למלון... נדבר מחר... ביי" "ביי ביי" אמר ברנדון והמשיך בריצה המוזרה שלו. נכנסתי למלון כולי רועדת מקור והחלטתי ללכת לקיוסק הקטן שנמצא ליד הקבלה בשביל לקנות לי שוקו חם. בדיוק כשהגעתי מישהו קפץ לפניי ותפס את המקום שלי. הייתי צריכה לחכות. האדם הזה היה ממש מוכר לי אבל לא ידעתי מאיפה... היה לו תיק של גיטרה על הגב. גיטרה! אני כל כך אוהבת לנגן. חבל שלא הבאתי איתי את הגיטרה שלי. אני כל כך טיפשה! אני בחיים לא אצליח לשרוד שנתיים בלי לנגן... "אז אתה גם עוקף אנשים וגם מנגן על גיטרה?" שאלתי אותו מתלוצצת "כנראה... את גם עוקפת אנשים?" שאל בציניות "לא... דווקא אותי תמיד עוקפים" "אה... מה את מנגנת על גיטרה?" "כן..." "בבקשה אדוני." הגישה לו המוכרת את השוקו שלו "קחי, זה בשבילך" אמר והביא לי את השוקו שהרגע קנה. "מה? למה? זה שלך..." "לא... עזבי... עבר לי החשק..." אמר "למה? כי ראית אותי?" "לא... זה היה בכלל בשביל חבר שלי אבל הוא נעלם..." "אממ... אוקיי." "אז... רוצה ללכת לנגן קצת?" "אממ... אולי יותר מאוחר או אפילו מחר... אני חייבת לחזור לחדר שלי" "אה אוקיי... אז תבואי מחר לחדר שלי וננגן?" "איזה חדר אתה?" "400 ומשהו... לא ממש זוכר... זאת הסוויטה שמול המעלית... את כבר תראי" אמר והלך "אוקיי" אמרתי... הוא הלך לכיוון המעלית וגם אני הלכתי לשם... "אז... את רודפת אותי?" צחק "לא.. מה פתאום?" צחקתי "אני צריכה לחזור לחדר שלי... אתה יודע" "אה.. שכחתי" צחק המעלית הגיעה ושנינו נכנסנו... אני לחצתי על כפתור 10 והוא על 25. ישר נזכרתי מי זה ולמה הוא מוכר לי! זה אחד החברים של טום! זה אחד הבנים שחשבתי שהוא בת! "אז איך קוראים לך?" שאלתי. "גיאורג" "אה מגניב... טוב זאת הקומה שלי... ניפגש מחר." אמרתי ויצאתי מהמעלית. "כן! להתראות" למחרת התעוררתי ממש מוקדם... בסביבות השעה שש... למרות שהייתי ממש ממש עייפה הייתי חייבת לקום... נכנסתי להתקלח, התלבשתי וישבתי לראות טלוויזיה... הזמן עבר ממש לאט עד ארוחת הבוקר... הגיעה השעה שבע וחצי ויכולתי לרדת לחדר האוכל... פתאום נשמעה דפיקה קלה על הדלת... זה היה ברנדון. "היי" הוא צעק ונתן לי נשיקה על הלחי. "היי... איפה היית אתמול בסוף?" "יצאתי לריצה" "ובגלל זה לקחת אותי? לרוץ?" "כן" צחק. "טוב, נרד?" "כן... יש היום פודינג" "לארוחת בוקר?!" צעקתי והתחלנו להתקדם למעלית "כן" "חח מוזרים" "כן.. אני יודע... אבל מה אכפת לך? שיהיה לך יום מתוק" "לא אכפת לי... זה סתם נראה לי ממש מוזר" "לא נורא..." המעלית הגיעה וכל כך קיוויתי שטום יהיה בה אבל הוא לא היה שם... נכנסו לחדר האוכל ולא היה לנו מקום... ברנדון החליט לקחת בינתיים אוכל ולחכות עד שיתפנה מקום... לבסוף, משפחה בעלת 6 ילדים צעקניים במיוחד קמה מהמקום שלה ואני וברנדון מיהרנו לתפוס את השולחן... היו שם שמונה מקומות. בשניים מהם אני וברנדון ישבנו ובעוד שלושה מקומות התיישבה משפחה... כשהם יתיישבו ידעתי שלא יהיה מצב שפתאום הבנים האלה יבואו וישבו לידינו. כל כך התבאסתי... בכל פעם שנפתחה הדלת של החדר אוכל קפצתי וישר הסתכלתי מי נכנס אבל משום מה, אף פעם זה לא היה טום או החבר שלו או אחד הבנים האחרים... לאחר 20 דקות של אכילת פודינג החלטתי לעלות לחדר שלי. כשהגעתי לקומה שלי ראיתי שמישהו פותח את הדלת של החדר שלי! השארתי אותה פתוחה! התחלתי לרוץ לכיוון החדר שלי וכשנכנסתי התחלתי לצעוק! ראיתי שזה היה טום! "טום?!" "כן!" הוא ענה וצחק "מה אתה עושה פה?" "באתי להביא לך משהו ולא היית... אז החלטתי לנסות לפתוח את הדלת והיא הייתה פתוחה... אז כבר נכנסתי ועכשיו את מגיעה לכאן ומתחילה לצעוק עליי" "מה רצית להביא לי?" הסתכלתי עליו בפרצוף חמוץ "את זה" אמר והושיט לי משהו ליד "אממ טוב..." אמרתי והסתכלתי לו לעיניים. עיניים כל כך יפות! הסתכלתי עליו כמה שניות ופשוט התאהבתי! כל הכעס שהיה פשוט נעלם! טום הסתכל עליי, התקרב ונישק אותי. "אהמ אהמ" אמר מישהו. הסתכלתי לצד וראיתי את ברנדון. "ברנדון! חכה!" צעקתי ורצתי אחריו! לא הבנתי ממש למה הוא כועס זה לא שאנחנו ביחד אני בקושי מכירה אותו. אני סתם נסחבת אחריו לכל מקום... הוא האדם היחיד שאני מכירה פה... ברנדון רץ ממש מהר ככה שלא יכולתי להגיע אליו... החלטתי לחזור למלון ובכלל לחדר שלי, אל טום... הגעתי לחדר ו... ----------------------------------- הפרקים הראשונים יצאו לי עלובים במיוחד
נוריתוש המלכה
New member
זה נורא יפה!את נורא מוכשרת...מתי את שמה המשך?
dirty look
New member
איפה פרק 1? OO
dirty look
New member
איזה מפגרת../images/Emo6.gif
לא שמתי לבXDD איזה מתח!! וגיאורג? בת? חשבתי בילXD בהתחלה קראתי את הקטע בתור טום, אח"כ בתור ביל ואז גיאורגXDDDD
לא שמתי לבXDD איזה מתח!! וגיאורג? בת? חשבתי בילXD בהתחלה קראתי את הקטע בתור טום, אח"כ בתור ביל ואז גיאורגXDDDD
../images/Emo69.gif פרק 3 ../images/Emo69.gif
ושוב, מצטערת שזה כזה עלוב >< אני יודעת שפרקים 7,8 ו-9 יצאו לי יותר טוב
ותנסו להתמודד ולהבין מי מדבר XDD רק מפרק 9 התחלתי לכתוב P: - - - - - הדלת הייתה פתוחה... כנראה לאחר שרצתי טום התעצל ולא סגר אותה אחריי. נכנסתי לחדר וטום לא היה שם... לפתע נזכרתי במה שהוא הביא לי, פתק קטן שאפילו לא קראתי. נזכרתי ששמתי אותו על השידה והוא באמת היה שם... פתחתי אותו והיה כתוב:"תבואי לחדר 406 בשעה שמונה בערב" הסתכלתי על השעון והשעה הייתה רק 11 בבוקר. נשכבתי על המיטה והתחלתי לחשוב על הכול. 'למה בכלל רדפתי אחרי ברנדון?' 'למה ברנדון נעלב?' 'לאן טום הלך?' אחרי ששאלתי את עצמי את כל השאלות הכי מטרידות שיכולות להיות וכל השאלות שאין לי תשובות אליהן נזכרתי שהוזמנתי על ידי חבר של טום לנגן על גיטרה... הוא לא אמר לי מתי לבוא אז החלטתי פשוט ללכת. הגעתי למעלית וממנה יצא ברנדון. הוא לא דיבר איתי ולא הסתכל עליי. הסתכלתי עליו עד שהמעלית התחילה להיסגר ויצאתי מהבועה שלי. נכנסתי למעלית ולחצתי על קומה 25. המעלית עצרה כמעט בכל קומה ואנשים עלו. בסך הכול היינו 6 אנשים... כולם ירדו לפניי, בחדר המשחקים, זה שמתחת לקומה 25. הגעתי לקומה 25 ויצאתי מהמעלית. לא ידעתי לאן אני צריכה ללכת... היו שני חדרים מול המעלית, היה את חדר 406 – החדר של טום ואת חדר 405 – כנראה החדר של חבר של טום. התקדמתי לחדר 405. הדלת של חדר 406 הייתה פתוחה קצת אז יכולתי לשמוע את טום אומר:"אני אוהב אותך הכי בעולם!" איך ששמעתי את עלו לי בעיניים דמעות. אומנם אני מכירה את טום פחות מיום, בעצם אני לא מכירה אותו בכלל אבל עדיין הוא כבש אותי! דפקתי בעדינות על חדר 405 בשביל שטום ו"מי שהוא הכי אוהב בעולם" לא ישמעו אותי. לאחר מספר שיניות נפתחה הדלת ואני נכנסתי פנימה... "היי, מה שלומך?" שאל "בסדר, זוכר אותי?" "בטח! איך אפשר לשכוח? תזכירי לי איך קוראים לך" "אני לא אוכל להזכיר לך אם עוד בכלל לא אמרתי לך" "לא אמרת?" "לא" עניתי וחייכתי "טוב, אז אני גיאורג, נעים להכיר" "האנה" עניתי לבסוף. "הוו... אז מה את עושה פה במלונינו הקט?" "מלונינו, אה? אתה הבעלים?" אמרתי צוחקת "לא..." אמר צוחק גם כן "אבל את יודעת למה אני מתכוון" "חחח כן... אני פה עד שתתחיל שנת הלימודים... מה אתה עושה פה?" "אני פה עם..." "עם..." המשכתי אותו לאחר שלא דיבר כמה שניות "עם החברי... עם הלהקה שלי" "להקה?" "אממ... כן... מסתבר" "הוו מגניב! איך קוראים לכם?" "טוקיו הוטל" " לא מכירה" "לא נורא..." אמר וחייך "אז מה התפקיד שלך בלהקה?" שאלתי לבסוף "אני הבסיסט..." אמר גאה "בסיסט?" שאלתי בקול חולמני "כן, בסיסט" "תמיד הייתה לי חולשה לבסיסטים!" "אז כנראה שאנחנו ממש נתאים" אמר וקרץ לי "כנראה.. תמיד אפשר לנסות" ניסיתי להתלוצץ איתו "טוב, את האמת, לא תהיה לי בעיה" אמר צוחק "את האמת, גם לי לא" ניסיתי לחקות אותו "טוב, נפסיק עם זה?" צחק "כן" צחקתי גם אני "אז ננגן לנו?" "כן... רגע! הגיטרה שלך, זה בס?" "כן, אבל אני תמיד יכול לקחת מחבר שלי את הגיטרה שלו... זאת לא תהיה בעיה..." "אה... אז אתה מוזמן לקחת" אמרתי מחייכת "אוקיי, הוא גר בחדר השני אז אני אתקשר לשאול אם אני יכול לבוא... את יודעת... הוא זורם כזה... בכל רגע יש לו בחורה אחרת לא כדאי להיכנס סתם ככה..." אמר והרים את הטלפון וחייג... אני הסתכלתי עליו בפרצוף קצת מוטרד "טום" הוא אמר והלב שלי נפל! "אני יכול לבוא לקחת ממך משהו?" "אני יכול או לא?" "טוב, אני בא" אמר וניתק. "רוצה לבוא איתי? זה פה ליד..." שאל והסתכל לי בעיניים. 'יופי, נפלתי על עוד אחד עם עיניים מדהימות' חשבתי לעצמי. "לא יודעת... לא אכפת לי" אמרתי. לא באמת רציתי. ידעתי על זה איזה טום הוא מדבר! התפללתי שיש גם בחדר 407 מישהו שקוראים לו טום! "טוב אז בואי" אמר ותפס לי את היד. הוא משך אותי אל מחוץ החדר ואז נכנס לחדר 406. החדר של טום. "נוו, האנה, את באה?" צעק לי מתוך החדר. נכנסתי לחדר וראיתי שם את טום ואת הבחור השני... חשבתי שלו הוא אמר שהוא אוהב אותו ובסוף הוא כן בת אבל לא. פתאום מהמקלחת יצאה מישהי. "הנה את!" צעק לה הבחור עם שיער הקיפוד "חשבתי שכבר טבעת!" הוסיף. היא התקרבה אליו והם התנשקו... טום, שהיה עד עכשיו עם הגב אליי כי הוא חיפש את הגיטרה שלו, הסתובב וראה אותי! "אז קוראים לך האנה, אה?" פלט אליי "כנראה" "מגניב." טום נתן לגיאורג את הגיטרה שלו והלכנו משם. "אז טום הוא הגיטריסט?" "כן, הגיטריסט הכי חרמן שתמצאי" אמר וצחק ואני הצטרפתי אליו "ואם אני אמצא גיטריסט יותר חרמן ממנו?" "אז את לא תהיי ברת מזל" צחק ואני שוב הצטרפתי. לאחר עוד כמה בדיחות או משהו כזה הוא הוציא את הגיטרה. הגיטרה הכי יפה שאי פעם ראיתי! בהיתי בה כמה דקות עד שהוא הושיט לי אותה. "אולי אתה תנגן קודם?" "למה?" "אני רוצה לראות איך אתה מנגן" חייכתי "טוב" אמר גיאורג והתחיל לנגן. הוא ניגן כל כך יפה שיר שאני אפילו לא הכרתי. "איזה שיר זה?" "מונסון... שיר של טוקיו הוטל" "הוו, טוב, אתם נשמעים אחלה" חייכתי "לא רק נשמעים! תראי איך אנחנו נראים" צחק ונפנף בשערו "בטח!" צחקתי "טוב, רוצה לנגן משהו?" שאל והשיט לי את הגיטרה לקחתי את הגיטרה והתחלתי לנגן... באמצע השיר, בלי ששמתי לב נכנס טום והסתכל. ניגנתי שיר שלי. כשסיימתי אותו שמתי לב שטום עומד בדלת ומסתכל עליי "וואו! מה זה?" הוא שאל כולו מתלהב "שיר?" עניתי "טוב, די להיות צינית" צחק "טוב, אז זה שיר שלי" אמרתי וחייכתי "זה מדהים!" פלט גיאורג אחרי שהוא שתק יותר מידי זמן "תודה" אמרתי מסמיקה "טוב, אני חייב ללכת לפגוש חבר שלי" אמר גיאורג והשאיר אותי עם טום. "ביי" אמרתי מחייכת "ביי נדבר, כן?" חייך אליי עם חיוך כובש והלך טום התקרב והתיישב לידי. "אז מה?" שאל "את בקטע של להשתלט על כולם?" צחק "מי זה כולם?" צחקתי והעברתי לו את הגיטרה "כולם זה... טוב עזבי" "עזבתי" אמרתי וחייכתי "את חייבת להפסיק!" "להפסיק מה?" "להיות כזאת אדישה" "אה סליחה" צחקתי "זה לא יחזור" "מעולה! אז עכשיו תמשיכי לנדנד לי מי זה כולם" " למה לי?" "כי את חייבת!" "אני לא!" צחקתי. "טוב, אז לא תדעי" "אוקיי" נפלתי על המיטה והוא נפל גם. "אפשר להתחיל איתך?" "אולי" "טוב, אז אני מתחיל איתך! תיזהרי" הוא התחיל להציק לי עד שפתאום נכנסה בחורה לחדר והתחילה "טומוש! כל כך התגעגעתי אליך!" "דניאל!" טום צעק אליה בחזרה והיא קפצה עליו. "תכירי, זאת האנה. האנה, זאת דניאל היא..."
ושוב, מצטערת שזה כזה עלוב >< אני יודעת שפרקים 7,8 ו-9 יצאו לי יותר טוב
dirty look
New member
לא עלוב בכלל!
נכון שיש לי פרוטקציות ואת מעבירה לי את ההמשך במסן?
אם לא אני אתאבד
נכון שיש לי פרוטקציות ואת מעבירה לי את ההמשך במסן?
dirty look
New member
../images/Emo98.gif
../images/Emo69.gif פרק 4 ../images/Emo69.gif
לפני שטום סיים להגיד מיהי דניאל אני כבר מיהרתי ללכת משם "זה בסדר... אתה לא חייב להסביר. ביי" "מה? אבל חכי!" צעק טום כשכבר התחלתי לסגור את הדלת. שוב הרגשתי את מה שהרגשתי אתמול. שוב הרגשתי מנוצלת, שוב הדמעות עלו לי לעיניים. לא רציתי לחכות עד שהמעלית תגיע אז החלטתי לרדת במדרגות, למרות שזה המון מדרגות והרבה קומות לעבור. התחלתי לרדת וראיתי שם מישהו מתאמן... עולה ממדרגה אחת למדרגה שנייה. התחלתי לעקוף אותו עד שהוא התחיל לדבר איתי "היי את!" הוא קרא לי "כן?" "את לא חברה של טום?" "של טום?" "של טום" "לא" עניתי "לא?" "כן" "כן?" "זאת אומרת לא. אני לא חברה שלו" "באמת?" "כן" עניתי והתחלתי ללכת "טוב, ביי" "ביי" עניתי. הוא התחיל לעלות למעלה ונעלם. המשכתי לרדת במדרגות עם הראש למטה עד שמישהו החליט שהוא צריך לצרוח. החלקתי במדרגות וסובבתי את הקרסול. "את בסדר?" מישהו צעק "אממ... אני לא חושבת" "בואי... את יכולה ללכת?" שאל ניסיתי לעמוד אבל לא הצלחתי לדרוך על רגל שמאל "אני אעזור לך" אמר ורק אז הסתכלתי עליו. הוא לקח אותי לחדר שלו והושיב אותי על המיטה. הוא הלך למטבח והביא קרח "את רוצה לשתות משהו?" "מים אם אפשר" "בטח! שנייה" חייך "תודה" "הנה קחי... אגב, אני סאם" "האנה" אמרתי ולקחתי ממנו את המים "נעים מאוד" "כן" "אני מצטער על מקודם, על הצרחה..." "זה בסדר... לא בגלל זה נפלתי, אני חושבת" "דווקא כן בגלל זה... נפלת כי נבהלת" "לא אני לא" אמרתי וחייכתי "הוו את דווקא כן!" אמר וחייך גם פתאום צלצל הטלפון שלו. "אוי, האנה, אני מצטער אבל אני חייב ללכת!" "זה בסדר" אמרתי וניסיתי לקום. "רוצה לחבוש את זה הרגל לפני?" "לא זה בסדר" אמרתי וחייכתי "לפחות תגידי לי איזה חדר את? אני אבוא לבקר אותך, לראות שהכול בסדר" "153, קומה 10" "אוקיי, אז את עוד תשמעי ממני" אמר וצחק "אין לי שום בעיה" עניתי והתחלתי לקפץ אל הדלת "אז להתראות?" שאל "כן" חייכתי "ביי" --- "מי זאת הייתה?" שאלה דניאל "סתם אחת... היא באה לנגן עם גיאורג או משהו כזה ואז אני באתי ואז את..." ענה לה טום ונפל על המיטה של גיאורג. "אה אוקיי" אמרה דניאל ונפלה לידו "אז איך הולך? משהו חדש מאז שעזבתי?" "לא... הכול משעמם... כמו תמיד" ענה טום ביובש... "ידעתי שיהיה משעמם בלעדיי" צחקה "ועוד איך! תחזרי" "כן, זה מה שאני עושה" חייכה "אני חוזרת... מה אתה חושב שאני עושה פה?" שאלה בצחוק ונישקה את טום. "מנשקת אותי?" שאל בצחוק "כנראה" צחקה "אולי נלך לחדר שלי? אני צריכה קצת עזרה בלסדר את הדברים" שאלה "בואי..." אמר ונתן לה יד... שניהם הלכו למעלית והתחילו לרדת לקומה 9. --- בקומה 23 עלתה האנה למעלית, או יותר נכון קפצה לתוכה. "האנה! מה קרה?" שאל טום "החלקתי במדרגות" אמרה האנה ולחצה על כפתור 10. היא לא רצתה להסתכל על טום, ובטח שלא על דניאל. המעלית עצרה בקומה 10 והאנה החלה לרדת "חכי!" צעק טום ורץ אחריה "דניאל אני כבר בא אלייך" "אוקיי" אמרה דניאל ודלת המעלית נסגרה. "את מוכנה להסביר לי איך זה קרה ומה קרה לך?" "מה קרה לי?" "לא יודע... את כזאת קרירה" " אם אתה אומר.." "רואה?" "לא" "טוב. את תבואי בשמונה?" "אה, כן! רציתי לשאול אותך..." "תשאלי" "למה אני צריכה לבוא אליך? לראות אותך ואת הדניאל המפגרת הזאת?" צעקה עליו, נכנסה לחדר וטרקה את הדלת. טום כבר לא חזר אל דניאל. הוא עלה לחדר שלו. הוא נכנס וביל וקייט עדיין היו שם. "אתם יכולים בבקשה ללכת?" שאל טום בקול חלש "כן, אנחנו בדיוק יוצאים" אמר ביל, אחיו התאום של טום. "תודה" טום נשכב על המיטה שלו ואז נשמעה דפיקה קלה על הדלת. זאת הייתה דניאל "אז מה? יפה ככה סתם להיעלם?" "לא יודע... זה יפה?" ענה בציניות "לא" חייכה "מה קרה?" "כלום... למה את חושבת שמשהו קרה?" "אולי כי אני מכירה אותך כבר 15 שנים?" "עדיין, למה את חושבת שמשהו קרה?" "כי אתה תמיד חייב להיות מאושר, ואם אתה לא מאושר, משהו קרה." קבעה "אז כנראה שאת לא מכירה אותי כל כך טוב" ענה לה ברוגז 'מה היא רוצה ממני?' חשב לעצמו כל השיחה. "בטח שכן! עכשיו תספר לי מה קרה!" לחצה עליו "עזבי... את בת... את לא תביני." "בטוח?" המשיכה להציק לו "כן" "אוקיי, מה שתגיד..." אמרה וכבר התחילה לדבר על נושא אחר "אז מה? ביל וקייט עדיין ביחד? הם דווקא ממש חמודים ביחד" "כן, לפחות לביל יש מזל עם בנות... את יודעת..." "וממתי לך אין?" "מאז בערך..." "כן..." "אתמול" אמר וחייך "ומה קרה אתמול?" חייכה אליו בחזרה "עזבי" אמר בייאוש "רוצה אולי לעשות משהו ביחד?" "מה?" שאלה בהתעניינות "לא יודע... רוצה ללכת להסתובב?" "כמו פעם?" שאלה וקרצה לו "כן, כמו פעם... בדיוק!" חייך --- האנה ישנה בחדרה עד שנשמעו דפיקות חזקות בדלת והיא הייתה חייבת לקום. היא קמה באי רצון מהמיטה והתחילה ללכת לדלת. היא פתחה אותה ושם עמד סאם. "היי" אמר "היי" אמרה ופיהקה "הערתי אותך?" שאל "כן... אפשר לומר... אבל זה בסדר... בכל מקרה אני צריכה ללכת עוד שעתיים... טוב שהערת אותי... תודה" אמרה וחייכה... מנסה להסביר לו שזה בסדר "אה אוקיי, בכל מקרה סליחה" אמר מתנצל... "בוא תיכנס!" אמרתי לבסוף "תודה" חייך ונכנס "אז פה את גרה?" "כן... אבל לא להרבה זמן..." "חבל" "מה?" "שלא להרבה זמן" אמר וקרץ לי "אל תדאג... לא תיפטר ממני כל כך מהר" "לא דואג" חייך התייבשנו על המיטה והוא הדליק את הטלוויזיה. פתאום נשמעה עוד דפיקה בדלת... זה היה טום. והוא לא היה לבד... הוא היה עם דניאל. "מה?" שאלתי "רק רצינו..." טרקתי את הדלת. "מה זה היה?" שאל סאם והתחיל לצחוק "עזוב" צחקתי גם אני "לא נראה לי שהם יפסיקו לדפוק" הוא אמר אחרי שהם באמת לא הפסיקו פתחתי את הדלת שוב והפעם החלטתי להקשיב למה שיש לו, סליחה להם להגיד. "את מוכנה להקשיב?" שאל טום "כן... אבל מהר" "טוב" טום אמר "אני יכול לדבר איתך בפרטיות?" "איפה אתה רוצה לדבר?" "בפנים" "יש אצלי מישהו" "אה... אז בואי לפה... דניאל את יכולה ללכת... זה בסדר..." "אוקיי" חייכה דניאל והלכה. הוא החזיק לי את הידיים והתחיל לדבר... במשפטים הראשונים לא ממש הקשבתי... הוא דיבר יותר מידי מהר בשבילי... עוד לא שלטתי בשפה. "...וזהו. זה כל מה שרציתי לך... שאני אוהב..." פתאום סאם יצא מהחדר וטום היה חייב להפסיק. "אני חייב ללכת" הוא אמר "אני אלווה אותך" אמרתי ושנינו התרחקנו מטום. כשחזרתי מצאתי עוד פתק, עוד פתק מטום "בבקשה בבקשה תבואי בשמונה" -------- DDD: יש כבר 11
לפני שטום סיים להגיד מיהי דניאל אני כבר מיהרתי ללכת משם "זה בסדר... אתה לא חייב להסביר. ביי" "מה? אבל חכי!" צעק טום כשכבר התחלתי לסגור את הדלת. שוב הרגשתי את מה שהרגשתי אתמול. שוב הרגשתי מנוצלת, שוב הדמעות עלו לי לעיניים. לא רציתי לחכות עד שהמעלית תגיע אז החלטתי לרדת במדרגות, למרות שזה המון מדרגות והרבה קומות לעבור. התחלתי לרדת וראיתי שם מישהו מתאמן... עולה ממדרגה אחת למדרגה שנייה. התחלתי לעקוף אותו עד שהוא התחיל לדבר איתי "היי את!" הוא קרא לי "כן?" "את לא חברה של טום?" "של טום?" "של טום" "לא" עניתי "לא?" "כן" "כן?" "זאת אומרת לא. אני לא חברה שלו" "באמת?" "כן" עניתי והתחלתי ללכת "טוב, ביי" "ביי" עניתי. הוא התחיל לעלות למעלה ונעלם. המשכתי לרדת במדרגות עם הראש למטה עד שמישהו החליט שהוא צריך לצרוח. החלקתי במדרגות וסובבתי את הקרסול. "את בסדר?" מישהו צעק "אממ... אני לא חושבת" "בואי... את יכולה ללכת?" שאל ניסיתי לעמוד אבל לא הצלחתי לדרוך על רגל שמאל "אני אעזור לך" אמר ורק אז הסתכלתי עליו. הוא לקח אותי לחדר שלו והושיב אותי על המיטה. הוא הלך למטבח והביא קרח "את רוצה לשתות משהו?" "מים אם אפשר" "בטח! שנייה" חייך "תודה" "הנה קחי... אגב, אני סאם" "האנה" אמרתי ולקחתי ממנו את המים "נעים מאוד" "כן" "אני מצטער על מקודם, על הצרחה..." "זה בסדר... לא בגלל זה נפלתי, אני חושבת" "דווקא כן בגלל זה... נפלת כי נבהלת" "לא אני לא" אמרתי וחייכתי "הוו את דווקא כן!" אמר וחייך גם פתאום צלצל הטלפון שלו. "אוי, האנה, אני מצטער אבל אני חייב ללכת!" "זה בסדר" אמרתי וניסיתי לקום. "רוצה לחבוש את זה הרגל לפני?" "לא זה בסדר" אמרתי וחייכתי "לפחות תגידי לי איזה חדר את? אני אבוא לבקר אותך, לראות שהכול בסדר" "153, קומה 10" "אוקיי, אז את עוד תשמעי ממני" אמר וצחק "אין לי שום בעיה" עניתי והתחלתי לקפץ אל הדלת "אז להתראות?" שאל "כן" חייכתי "ביי" --- "מי זאת הייתה?" שאלה דניאל "סתם אחת... היא באה לנגן עם גיאורג או משהו כזה ואז אני באתי ואז את..." ענה לה טום ונפל על המיטה של גיאורג. "אה אוקיי" אמרה דניאל ונפלה לידו "אז איך הולך? משהו חדש מאז שעזבתי?" "לא... הכול משעמם... כמו תמיד" ענה טום ביובש... "ידעתי שיהיה משעמם בלעדיי" צחקה "ועוד איך! תחזרי" "כן, זה מה שאני עושה" חייכה "אני חוזרת... מה אתה חושב שאני עושה פה?" שאלה בצחוק ונישקה את טום. "מנשקת אותי?" שאל בצחוק "כנראה" צחקה "אולי נלך לחדר שלי? אני צריכה קצת עזרה בלסדר את הדברים" שאלה "בואי..." אמר ונתן לה יד... שניהם הלכו למעלית והתחילו לרדת לקומה 9. --- בקומה 23 עלתה האנה למעלית, או יותר נכון קפצה לתוכה. "האנה! מה קרה?" שאל טום "החלקתי במדרגות" אמרה האנה ולחצה על כפתור 10. היא לא רצתה להסתכל על טום, ובטח שלא על דניאל. המעלית עצרה בקומה 10 והאנה החלה לרדת "חכי!" צעק טום ורץ אחריה "דניאל אני כבר בא אלייך" "אוקיי" אמרה דניאל ודלת המעלית נסגרה. "את מוכנה להסביר לי איך זה קרה ומה קרה לך?" "מה קרה לי?" "לא יודע... את כזאת קרירה" " אם אתה אומר.." "רואה?" "לא" "טוב. את תבואי בשמונה?" "אה, כן! רציתי לשאול אותך..." "תשאלי" "למה אני צריכה לבוא אליך? לראות אותך ואת הדניאל המפגרת הזאת?" צעקה עליו, נכנסה לחדר וטרקה את הדלת. טום כבר לא חזר אל דניאל. הוא עלה לחדר שלו. הוא נכנס וביל וקייט עדיין היו שם. "אתם יכולים בבקשה ללכת?" שאל טום בקול חלש "כן, אנחנו בדיוק יוצאים" אמר ביל, אחיו התאום של טום. "תודה" טום נשכב על המיטה שלו ואז נשמעה דפיקה קלה על הדלת. זאת הייתה דניאל "אז מה? יפה ככה סתם להיעלם?" "לא יודע... זה יפה?" ענה בציניות "לא" חייכה "מה קרה?" "כלום... למה את חושבת שמשהו קרה?" "אולי כי אני מכירה אותך כבר 15 שנים?" "עדיין, למה את חושבת שמשהו קרה?" "כי אתה תמיד חייב להיות מאושר, ואם אתה לא מאושר, משהו קרה." קבעה "אז כנראה שאת לא מכירה אותי כל כך טוב" ענה לה ברוגז 'מה היא רוצה ממני?' חשב לעצמו כל השיחה. "בטח שכן! עכשיו תספר לי מה קרה!" לחצה עליו "עזבי... את בת... את לא תביני." "בטוח?" המשיכה להציק לו "כן" "אוקיי, מה שתגיד..." אמרה וכבר התחילה לדבר על נושא אחר "אז מה? ביל וקייט עדיין ביחד? הם דווקא ממש חמודים ביחד" "כן, לפחות לביל יש מזל עם בנות... את יודעת..." "וממתי לך אין?" "מאז בערך..." "כן..." "אתמול" אמר וחייך "ומה קרה אתמול?" חייכה אליו בחזרה "עזבי" אמר בייאוש "רוצה אולי לעשות משהו ביחד?" "מה?" שאלה בהתעניינות "לא יודע... רוצה ללכת להסתובב?" "כמו פעם?" שאלה וקרצה לו "כן, כמו פעם... בדיוק!" חייך --- האנה ישנה בחדרה עד שנשמעו דפיקות חזקות בדלת והיא הייתה חייבת לקום. היא קמה באי רצון מהמיטה והתחילה ללכת לדלת. היא פתחה אותה ושם עמד סאם. "היי" אמר "היי" אמרה ופיהקה "הערתי אותך?" שאל "כן... אפשר לומר... אבל זה בסדר... בכל מקרה אני צריכה ללכת עוד שעתיים... טוב שהערת אותי... תודה" אמרה וחייכה... מנסה להסביר לו שזה בסדר "אה אוקיי, בכל מקרה סליחה" אמר מתנצל... "בוא תיכנס!" אמרתי לבסוף "תודה" חייך ונכנס "אז פה את גרה?" "כן... אבל לא להרבה זמן..." "חבל" "מה?" "שלא להרבה זמן" אמר וקרץ לי "אל תדאג... לא תיפטר ממני כל כך מהר" "לא דואג" חייך התייבשנו על המיטה והוא הדליק את הטלוויזיה. פתאום נשמעה עוד דפיקה בדלת... זה היה טום. והוא לא היה לבד... הוא היה עם דניאל. "מה?" שאלתי "רק רצינו..." טרקתי את הדלת. "מה זה היה?" שאל סאם והתחיל לצחוק "עזוב" צחקתי גם אני "לא נראה לי שהם יפסיקו לדפוק" הוא אמר אחרי שהם באמת לא הפסיקו פתחתי את הדלת שוב והפעם החלטתי להקשיב למה שיש לו, סליחה להם להגיד. "את מוכנה להקשיב?" שאל טום "כן... אבל מהר" "טוב" טום אמר "אני יכול לדבר איתך בפרטיות?" "איפה אתה רוצה לדבר?" "בפנים" "יש אצלי מישהו" "אה... אז בואי לפה... דניאל את יכולה ללכת... זה בסדר..." "אוקיי" חייכה דניאל והלכה. הוא החזיק לי את הידיים והתחיל לדבר... במשפטים הראשונים לא ממש הקשבתי... הוא דיבר יותר מידי מהר בשבילי... עוד לא שלטתי בשפה. "...וזהו. זה כל מה שרציתי לך... שאני אוהב..." פתאום סאם יצא מהחדר וטום היה חייב להפסיק. "אני חייב ללכת" הוא אמר "אני אלווה אותך" אמרתי ושנינו התרחקנו מטום. כשחזרתי מצאתי עוד פתק, עוד פתק מטום "בבקשה בבקשה תבואי בשמונה" -------- DDD: יש כבר 11
UnReAcHaBle 12
New member
../images/Emo15.gifאעאעאעאע יפה *__________*
האנה זה כזהה שם טוובבב [אובססיה לשם הזה. מאחר ושמי צוף, ופעם לא ידעתי איך אומרים צוף באנגלית, פשוט השתמשתי ב"פרח" כשרציתי לתרגם את זה ליפנית, ו'פרח' ביפנית זה האנה.הו, האובססיה! 3> ] אע, כן, סורי על החפירה ^^" בכ"ז, ממש אהבתי D:
האנה זה כזהה שם טוובבב [אובססיה לשם הזה. מאחר ושמי צוף, ופעם לא ידעתי איך אומרים צוף באנגלית, פשוט השתמשתי ב"פרח" כשרציתי לתרגם את זה ליפנית, ו'פרח' ביפנית זה האנה.הו, האובססיה! 3> ] אע, כן, סורי על החפירה ^^" בכ"ז, ממש אהבתי D:
סתם יש לי מוזה דפוקה ../images/Emo6.gifמי שרוצה מוזמןD:
קר לי כולכך! אני כבר לא יודעת עד כמה ומה,ועם יותר מבחוץ או מביפנים. אבל אני יודעת שזה ביגללך, ובילעדתך אין לי מחר,אין לי חיים,אין לי חום ואהבה. שיעפשירו אותי מהקיפאון שעובר בי ,הכול כולכך שחור,ולא רואים כלום. אני מחכה לאור ,לך ,שתבוא לכחת אותי מין החשכה.. שתסיר מעלי את האבלה שלי, שאתה שאתה תבוא אלי...ונהיה יחדיו, לא משנה מה הדרך תהיה ומה יקרה בהמשך,תמידהיה איתך ולא משנה מה.. גם במיקרה הכי גרוע אמות למענך.....
קר לי כולכך! אני כבר לא יודעת עד כמה ומה,ועם יותר מבחוץ או מביפנים. אבל אני יודעת שזה ביגללך, ובילעדתך אין לי מחר,אין לי חיים,אין לי חום ואהבה. שיעפשירו אותי מהקיפאון שעובר בי ,הכול כולכך שחור,ולא רואים כלום. אני מחכה לאור ,לך ,שתבוא לכחת אותי מין החשכה.. שתסיר מעלי את האבלה שלי, שאתה שאתה תבוא אלי...ונהיה יחדיו, לא משנה מה הדרך תהיה ומה יקרה בהמשך,תמידהיה איתך ולא משנה מה.. גם במיקרה הכי גרוע אמות למענך.....
dirty look
New member
למה את כותבת ממש יפה!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.