ג'ימי - לפעמים אתה קצת נסחף בהיסטרייה שלך כשדנה כותבת כאן
הכותרת שלך פשוט לא במקום. חד וחלק. הדיון כאן הוא לא על דנה.
וככל הנוגע למה שכתבת עכשיו:
יש לי 25 שנות וותק (כמעט) של עבודה בארה"ב, בתאגידים וחברות "אמריקאיות".
עברתי בין כמה חברות במהלך הקריירה, ובתהליכים המעבר וחיפוש המקום המתאים התראיינתי לא מעט פעמים.
מה שעזר לי במשך השנים להתכנן לראיונות היתה העובדה שבמסגרת העבודה שלי - גייסתי לא מעט עובדים לאירגונים שבהם עבדתי. ריאיינתי כמה מאות אנשים במשך השנים, וכדי לעשות את זה נכון עברתי הדרכות והכשרות.
בין האגודות המקצועיות שבהן אני חבר נמצאת "אגודת מנהלי משאבי אנוש" (SHRM) שממנה למדתי הרבה במשך השנים על "חוקי המשחק" בנושאים רבים שקשורים לכח אדם - ועל שדה המוקשים שנקרא "גיוס עובדים חדשים".
ומנקודת המבט שלי, על בסיס הנסיון והידע שצברתי בנושא - אתה פשוט לא צודק בתפיסה שלך את הנושא.
אני מניח שהתפקיד שאותו דבי מנסה לאייש באדם שהיא מחפשת הוא לא תפקיד זוטר באירגון.
ואני גם מניח שהמועמדת שעליה היא מדברת היא לא "ילדה שרק סיימה קולג'" - אלא מישהי בעלת ותק ונסיון מסויימים באירגונים אחרים.
אז יש "סטנדרטים להתנהלות" בעולם העבודה בארה"ב. אחד הסטנדרטים האלו הוא ששקר (שנתפסת איתו...) נחשב כאן כדבר הרבה יותר חמור ממה שהוא נחשב, למשל, בעולם העבודה בישראל.
והמועמדת הזו התראיינה במקום עבודה בארצות הברית. וסביר להניח שהיא מודעת ל"חוקי המשחק".
קורה שאדם נסחף ואומר משהו שאינו אמת במהלך ראיון עבודה. ההתנהלות שאני הייתי מצפה מאדם בוגר ושפוי היא להודות - בצורה אלגנטית ודיפלומטית - בטעות שעשית. באנגלית קוראים לזה to own up to your mistakes. להגיד משהו כמו "אופס - כנראה שהתבלבלתי עם כנס אחר שבו הייתי בשנה שעברה..." או משהו בסגנון. אם זה מה שהיה קורה - אז היחס שלי לעניין היה תואם למה שכתבת בהודעתך.
אבל לפי הסיפור של דבי, לא זה מה שקרה. כשהיא נתקלה בספקנות, הגברת המשיכה ל"פתח" את השקר ולהמציא דברים שלא היו ולא נבראו.
יש כל מני סוגים של שקרנים. אף אחד מהם הוא לא GOOD NEWS במקום עבודה - אבל חלק מהסוגים הם רעילים ונפיצים במיוחד, וגיוס של אדם כזה יכול לגרום לאירגון (ולך כמנהל) נזק משמעותי.
אולי, אם הייתי נמצא בחדר בזמן הראיון, הייתי יכול להבחין בעוד אינפורמצייה שהייתה עוזרת לי להעריך עד כמה הצרה רצינית.
שפת הגוף של המרואיינת בזמן הסיטאצייה - יחסית ל BASELINE שאתה בונה לעצמך בראש לגבי המרואיין במשך השיחה, יכולה לספק מידע חשוב.
דברים כמו - האם היא מסיטה את המבט שלה מהאנשים שמולה כשהיא משקרת.
האם היא נראית יותר עצבנית מקודם? האם היא מזיעה פתאום? שינתה תנוחת גוף? מתנהגת בצורה "מתגוננת"? נעשית אגרסבית?
אבחנות כאלו יכולות לעזור להעריך אם היא אכן "נלחצה והמשיכה עם השקר", או שמדובר בבעיה התנהגותית יותר גדולה.
אני לא אוהב לזרוק מילים פסיכולוגיות נפוחות כמו "שקרן פתולוגי" או "פסיכי". צריך קצת יותר מסיפור של 4 שורות בכדי להבין אם האדם הוא סוציופת, שקרן קומפולסיבי, שקרן פתולוגי או סתם מישהו שהתבלבל.
איך שלא יהיה - בהנחה שהכנס שעליו דובר אכן בוטל ושמה שהיא סיפרה אכן היה שקר שהתנפח תוך כדי השיחה - לא הייתי מגייס אדם כזה כעובד.
עכשיו הוא משקר "כי הוא בלחץ מהראיון" - מה יקרה בעוד 3 חדשים כשהוא יהיה בלחץ מ DEADLINE?
מה יקרה בעוד חצי שנה כשהוא יעמוד במצב שבו הוא צריך לקחת אחיות על טעות שנעשתה ON HIS WATCH?